מה שמפתיע ומקומם יותר מהכול הוא חוסר האחריות של ישראל כ"ץ. קשה להאמין שאדם שמכהן בתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל, בעיצומה של מלחמה ובתקופה רגישה פוליטית שבה עצביו של הציבור הישראלי המותש מתוחים ממילא עד הקצה, יבחר לבצע צעד כה מפלג ומכעיס ברמה האישית והלאומית. זה לא רק ה"מה" אלא גם ה"איך", ה"מי" וה"למה".
כ"ץ פעל בחוסר סמכות מוחלט, ולמעשה, בפועל, עבר על חוק יסוד של מדינת ישראל כשהודיע בשידור חי בערוץ 14 שהוא מתכוון להדיח את אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט. לכן הוא נתקל בתגובה נחושה של הרמטכ"ל אייל זמיר, שמינויים והדחות בצה"ל בכל הדרגים הם בסמכותו. שר הביטחון אמור רק לאשר או לא לאשר את המינויים (או ההדחות) שיוזם הרמטכ"ל ואם יש מחלוקת, על פי חוק יסוד הצבא, הממשלה במליאתה או הקבינט הביטחוני הם שיכריעו.
לפיכך, כ"ץ פגע בשידור חי לא רק בכבודו של האלוף בלוט, לוחם ומפקד מאד מוערך ויעיל, אלא גם כרסם בסמכותו של הרמטכ"ל המוקנית לו על פי חוק. וזאת - חייבים לציין זאת שוב ושוב - בעצם הימים האלה כשהרמטכ"ל ובלוט שולחים אנשים לקרב ונאלצים להתמודד גם עם פורעים יהודים המשתוללים ביהודה ושומרון.
כ"ץ אינו שר הביטחון הראשון שמבקש להדיח אלוף מכהן בצה"ל. קדם לו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון שהביא - מסיבות פוליטיות - להתפטרותם של הרמטכ"ל יגאל ידין שלא הסכים עם המדיניות התקציבית שלו ושל האלוף יגאל אלון שהתנגד לפירוק הפלמ"ח. אבל בן גוריון לא פיטר את הקצינים הבכירים אלא גרם להם להתפטר מרצונם מפני שכשר ביטחון החליט בסמכות מלאה על מדיניות תקציבית ותפקודית של צה"ל, שהייתה מנוגדת לדעתם. וחשוב גם לציין שכל זה קרה בשנות ה-50, לפני שנחקק ב-1976 חוק יסוד: הצבא, שקובע כי הממשלה היא המפקד העליון של צה"ל וכי שר הביטחון הוא הממונה מטעמה ליישם את מדיניותה בצבא, כולל בענייני מינויים.
על פי חוק זה, הרמטכ"ל הוא המפקד הצבאי העליון של הצבא והוא אחראי על תפעולו, כולל מינויים בכל הדרגים. מכאן שכ"ץ היה חייב על פי חוק להתייעץ עם הרמטכ"ל ולקבל את הסכמתו המפורשת להדחתו של האלוף בלוט. כ"ץ היה מודע לכך היטב, כיוון שמרגע כניסתו לתפקיד הוא יזם מחלוקות עם הרמטכ"ל בנושא מינויים, למרות שכ"ץ המליץ בעצמו על מינויו של זמיר.
אלוף אבי בלוט. מפקד מצליח עם קבלות בשטח
(צילום: דובר צה"ל)
הטענה הפורמלית של כ"ץ הייתה שאסור שמי שמילא תפקיד בכיר בצבא ב-7 באוקטובר ימשיך לכהן. לכן, זמיר, על פי דרישתו, פתח מחדש את תחקירי צה"ל כדי לברר את מידת אחריותם של הקצינים הבכירים למחדלים באותו יום נורא, למשל את של ראש אמ"ן המכהן אלוף שלומי בינדר. אבל גם אחר כך כ"ץ המשיך להערים מכשולים על דרכו של הרמטכ"ל בנושא המינויים, ובנוסף ניפק הצהרות מתלהמות לתקשורת שבחלקן סיכנו את לוחמי צה"ל בשטח ובחלקן גרמו ישירות לבידודה המדיני החריף של מדינת ישראל.
זו הייתה דרכו של כ"ץ להראות מי בעל הבית וכך לזכות בנקודות תדמית בקרב אנשי מחנהו הפוליטי. ובכלל, מי שיבחן לעומק את התנהלותו של כ"ץ כשר ביטחון לא יתקשה לראות שהוא פעל על פי שיקולים פוליטיים ופזל לפריימריז בליכוד יותר מאשר דאג נטו לביטחון ישראל. כך למשל בשאלת גיוס החרדים.
אבל פרשת ביטול המעצר המנהלי של טל ינון דרדיק, שחשוד בהתעללות מינית חמורה בפלסטיני, העימות עם אלוף הפיקוד וההכרזה בשידור חי על פיטוריו של אלוף בצה"ל הן פרשיות המביאות לכדי שיא בלתי נסבל את התנהלותו הפוליטית וגחמותיו האישיות של שר הביטחון. לא רק שכ"ץ פוגע בממלכתיות השירות בצה"ל, שהיא ציפור הנפש והמצפן ששומר על אחדות השורות בצבא, אלא שהוא מנסה בלי סמכות להכתיב למפקדים וללוחמים כיצד ונגד מי להילחם.
בלוט והרמטכ"ל זמיר
(צילום: דובר צה"ל )
עוד לפני שבלוט ערער על שחרורו ממעצר של החשוד במעשה הנבזה על ידי כ"ץ, שר הביטחון בא בטענות לאלוף פיקוד מרכז שאיננו "מספיק התקפי"; מי שהיה מפקד מצליח עם קבלות בשטח של אוגדת איו"ש, מפקד חטיבת "חיצי האש" ומפקד מגלן לשעבר, לוחם ומפקד שיזם ופעל בלב קיני הטרור בג'נין ובטול כרם ודיכא אינתיפאדה שעמדה לפרוץ - אדם זה לטעמו של סגן בדימוס ישראל כ"ץ "אינו התקפי מספיק", רק מפני שהוא מפעיל שיקול דעת וניסיון של עשרות שנות לחימה בטרור.
כ"ץ גם מבטל באופן גורף מעצרים מנהליים של פורעים יהודים ובמשתמע מנחה את מפקדי צה"ל והמשטרה לטפל בכפפות משי בפורעי חוק יהודים שגם השב"כ מתריע על היותם מסוכנים. וכל זאת במטרה לשפר את מיקומו ברשימת נבחרי הפריימריז. כ"ץ דרס ברגל גסה באולפן ערוץ 14 לא רק נורמות התנהגות בסיסיות שהיהדות מטיפה להן בין אדם לאדם, אלא גם עבר על החוק במדינת ישראל. צריך שאדם זה יפנה את לשכת שר הביטחון - ובאמת יפה שעה אחת קודם.
לי אין ספק. העסקן הפוליטי במשרה מלאה המאכלס כעת את הלשכה בקומה ה-14 של משרד הביטחון אינו ראוי ואינו מתאים לשמש שר הביטחון של מדינת ישראל בתקופה קשה זו.
