בדרך חזרה מכפר עזה, משכונת הדור הצעיר השרופה והדוממת, משיירי הקיום שעוד מוטלים בבתים שנחרבו, הרכב האט מאחורי שיירת חסימה של חרדים. הפעילים באו מסודרים, וייאמר לזכותם שאיפשרו – רחמנים בני רחמנים – למכוניות לעקוף בשוליים. היה ברור שזו חסימה מסודרת, ממסדית. "זה לא הפלג הירושלמי, זו אגודת ישראל", אמר אחד מהנוסעים. בימינו, כולם הפכו להיות מומחים לעולם החרדי.
אי אפשר היה שלא לחשוב על הניגוד. בכפר עזה עוד ניסו ליישב את תחושת ההפקרה. סיפרו על פצועים שדיממו למוות, ילדים עם פוסט-טראומה ומילואימניקים שהסתערו אל מותם. על הכביש מעוטף עזה לתל-אביב, נסעו אנשים כדי למחות – בעד "זכותם" שלא לשרת. לא לשאת בנטל. איש מהם לא הסתער אל מול אש הנוח'בה, ואינו חושש שילדיו יעשו זאת (אלא אם יחזרו בשאלה, רחמנא ליצלן).
חסימה בצומת בני ציון
(צילום: שאול גולן)
חסימות כבישים הן דבר מקומם. אסור לאפשרן, יגידו מי שיגידו; התרגלנו פה, בארץ קוצנית ממילא, לאפשר עוד עינויים מקומיים. עיוותים. הגיע הזמן לקטוע זאת. פעם כתב המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, מישאל חשין ז"ל, על הרחבת זכות העמידה: "כיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קורא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון – אל בית המשפט העליון". על משקל אותו ציטוט, אפשר לומר כי כיום האמירה היא "קומו נעלה ציון" ונחסום את כבישיה ונמרר חייה נהגיה. אין ספק כי חסימות כאלה הן מרי אזרחי; על מחאה כזו יש בדין עונשים נקובים. מצד שני, גם אין ספק בסובלנות שמגלים גופי האכיפה בישראל כלפי חסימות מחאה – מכל הצדדים.
אך המחאה החרדית היא סוג אחר של חוצפה. הנכים מחו נגד הממשלה, ורצו עוד קצבאות. מתנגדי ההתנתקות רצו בביטול הנסיגה מעזה, וחסמו כדי להפעיל לחץ על הממשלה. אלה שעמדו מול ממשלת נתניהו ב-2023, חסמו כבישים כדי להבהיר שהפיכה אנטי דמוקרטית לא תעבור. החרדים, לעומת כל אלה, אינם מתנגדי הממשלה. גם אם פורמלית הם אינם בקואליציה, הם לב הממסד. כתר שלטונו של בנימין נתניהו. רגע אחד גפני וגולדקנופף סוגרים דיל על ועדת חקירה פוליטית עם נתניהו ומסתחבקים אתו בלשכה, ורגע אחר פעיליהם חוסמים כבישים ברחבי הארץ – נגד הממשלה, שהם עצמם מנהלים מאחורי הקלעים. זו שמעבירה להם - באמצעות משרתם, בצלאל סמוטריץ'- מיליארדים.
ואז - אדוני הממשלה מוחים נגד אדוני הממשלה, וחוסמים את הכבישים לכל השאר.
החרדים ישיבו: אם אנחנו מנהלים את הכל, מדוע יש עדיין מעצרים של עריקים. התשובה היא שמדובר בלעג לרש. המעצרים הם אקראיים וספורים
החרדים ישיבו: אם אנחנו מנהלים את הכל, מדוע יש עדיין מעצרים של עריקים. התשובה היא שמדובר בלעג לרש. המעצרים הם אקראיים וספורים. צה"ל החליט לא לשגר משטרה צבאית לאסוף עריקים מביתם. במקביל, ישראלים נמצאים מאות ימים במילואים, חלקם מחרפים נפשם, במלחמה הארוכה ביותר. החרדים אינם יוזמים שירות לאומי, או שירות חרדי; הם אינם חשים את עצמם חלק מהשיח הישראלי או מעולם הנשיאה בנטל. אבל את השטיקים של חסימת כבישים הם יאמצו, מתוך לב השלטון או מחוצה לו. למה לא, בעצם.
(הטור המלא - ביום שישי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" וב"ידיעות+")
פורסם לראשונה: 20:56, 24.06.26
