מניין ההרוגים בשתי רעידות האדמה החזקות שפקדו את ונצואלה לפני כשלושה שבועות הגיע כבר ל-4,734 בני אדם, אחרי שבימים האחרונים חולצו מבין ההריסות מאות רבות של נספים. כך הודיעו אמש (יום ג') הרשויות בקראקס. מספר הפצועים הרשמי עומד על 16,740, וההערכה היא שגופות נוספות של נעדרים עדיין קבורות תחת הבניינים החרבים.
חוליו דימאס בן ה-60 יורד לבור המוביל למנהרה שאותה חפר כדי למצוא את גופת בתו וחתנו בלה גואירה
(צילום: REUTERS/Gaby Oraa)
נשים מכינות אוכל במחנה עקורים במדינת המחוז לה גואירה, שספגה את הנזק הכבד ביותר
(צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)
שני הרעשים, בעוצמה של 7.2 ו-7.5, התרחשו ב-24 ביוני בפער של 39 שניות זה מזה, ופגעו בעיקר בבירה קראקס ובמדינת המחוז השכנה לה גואירה, שבה הפכו אצטדיונים, כיכרות ומדרכות למחנות פליטים. יומיים לאחר האסון העריכו גורמים באו"ם כי מספר ההרוגים עלול להגיע ל-50 אלף, אך לפי תחזיות אחרות הוא יגיע בסופו של דבר ל-10,000 – עדיין אחד מאסונות הטבע הקשים ביותר שידע העולם בעשור האחרון. קרוב ל-21 אלף תושבים בוונצואלה נותרו ללא קורת גג, ומשתכנים בינתיים במקלטים זמניים.
כשלושה שבועות אחרי הרעש, תושבים בוונצואלה ממשיכים לחפש אחר קרוביהם הנעדרים, ואחד מהם הוא דניאל גונסלס, שמצא עצמו השבוע – חמוש במטאטא ובידיו החשופות בלבד – מפנה אבק ושברי בלוקים מתוך בחור שנחפר מתחת ללוח בטון, עד שלאט לאט החלה מבצבצת מבין ההריסות גולגולת – הסימן הראשון לגופתו של בן דודו, פליקס אסטודיו, שאותו חיפש כבר 18 יום. בזמן רעידת האדמה השתתף אסטודיו בפגישה בקומה השנייה של בניין מגורים בלוס קוראלס שבמדינת המחוז לה גואירה, שספגה את הפגיעה הקשה ביותר ברעידות האדמה. הבניין קרס, וקבר אותו תחתיו.
תושבים חוזרים עם חבילות סיוע שנתרמו מארה"ב
(צילום: Federico PARRA / AFP)
פעילי סיוע מחלקים ערכות היגיינה לעקורים בלה גואירה
(צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)
ונצואלה רעידת אדמה חלוקת ערכות היגיינה לעקורים
(צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)
דניאל גונסלס הגיע למקום למחרת ומצא את הבניין חרב לחלוטין. השימוש בציוד מכני כבד סיכן את שלמות הגופות הקבורות, ולכן ללא כל הכשרה טכנית לקח גונסלס את העניינים לידיו, שינה את שיטת העבודה ומאז גילה כבר 12 גופות. הוא פעל מתוך נחישות למצוא את בן דודו, שאיתו גדל ושאותו הוא מכנה "אחיו".
"המטרה שלי היא להוציא את אח שלי משם, וגם את עשרת או אחד עשר האנשים הנוספים שעדיין קבורים שם, כי אני רואה בהם משפחה שלי", מספר התכשיטן בן ה-35. "מגיעה להם קבורה ראויה. זהו סבל נורא כל כך עבור האמא והאבא. חוסר הוודאות הזה ילווה אותם כל חייהם. לפחות עכשיו למשפחה שלי יהיה שקט נפשי".
עזרה ממשיכה להגיע לוונצואלה גם מרחוק. אלסנדרה איסאגירה, בת 18 מפלורידה, משתתפת בהכנת מזון למתנדבים במטה של ארגון Global Empowerment Mission בדוראל. היא מספרת שנרתמה למשימה אחרי שבית סבתה בקראקס שרד בקושי את שתי הרעידות: "כשראיתי את סבתא שלי ואת כל האנשים האלה שנפגעו, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, אפילו מארה"ב". איסאגירה היא אחת מאלפי אנשים שלוקחים חלק במאמץ הומניטרי קהילתי רחב היקף המרוכז ב-GEM, מאמץ שנעזר בתרומות מרחבי ארה"ב ומחוצה לה, וממשיך לפעול במלוא המרץ כמעט שלושה שבועות לאחר האסון.
צוותי חילוץ מחפשים נעדרים מתחת לגושי הבטון הענקיים בוונצואלה
(צילום: Federico PARRA / AFP)
רמון גונסלס וביתו ההרוס בלה גואירה
(צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)
פעילי סיוע מעמיסים חבילות אורז לוונצואלה, השבוע בפלורידה
(צילום: Federico PARRA / AFP)
מאות מתנדבים עדיין מגיעים מדי יום למחסני GEM בדוראל, שבה כחצי מהתושבים הם ממוצא ונצואלי. הם ממיינים את ציוד התרומות – שנבחר בקפידה כדי לתת מענה לצרכים העדכניים ביותר – ומכינים אותו לשינוע לקראקס בטיסות יומיות. העברת התרומות נעשית בסיוע מחלקת המדינה של ארה"ב, והדבר מדגיש את השינוי הדרמטי ביחסי וושינגטון עם קראקס מאז שהנשיא דונלד טראמפ הורה על לכידתו של נשיא ונצואלה דאז, ניקולאס מדורו, בפשיטה ב-3 בינואר. עם נוכחות מחודשת של אנשי צבא בשטח, ארה"ב נטלה לעצמה תפקיד מרכזי במאמצי הסיוע לקורבנות הרעש ולוונצואלה ככללה – דבר שהיה בלתי נתפס לפני ינואר.
"זה סיפור שונה לחלוטין", אומר מייקל קאפוני, הנשיא והמייסד של GEM, שכניסתו לוונצואלה נאסרה בעבר כשניסה להעביר סיוע בתקופת שלטונו של מדורו. הנשיא דאז סירב במשך זמן רב לאשר את הכנסת הסיוע ההומניטרי לארצו והשווה אותו להתערבות זרה.
