כמעט שלושה חודשים לתוך המלחמה, המשטר האיראני הצליח להפריך את ההנחה המרכזית של וושינגטון וירושלים ולפיה ניתן יהיה להשיג הכרעה מהירה. טהרן שרדה גל של חיסולים ממוקדים בתחילת המלחמה, ספגה פגיעות כבדות - אך בהמשך הצליחה להפוך את המערכה למלחמת התשה, שבה גם הצד החזק יותר מתקשה להשיג ניצחון ברור.
בצל איומיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי יחדש את התקיפות באיראן אם לא תושג התקדמות בשיחות, במשמרות המהפכה איימו הבוקר (רביעי) כי "אם התוקפנות תחזור על עצמה - המלחמה תתפשט מעבר לגבולות האזור. האויב האמריקני-ישראלי מדבר שוב על איומים. אנחנו אנשי מלחמה, תראו את כוחנו בשדה הקרב - ולא בהצהרות ריקות ובחשבונות וירטואליים".
מאז אמצע מרץ שומרת איראן על שליטה אפקטיבית במצר הורמוז, אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, שדרכו עובר חלק ניכר מסחר הנפט והגז העולמי. השליטה הזו אפשרה לה לא רק לשבש את התנועה הימית ולייקר את מחיר ההסלמה, אלא גם לצמצם את חופש הפעולה של ארצות הברית וישראל מול תעשיית האנרגיה האיראנית. היא אף גרמה לנשיא דונלד טראמפ לרסן את המלחמה של ישראל בלבנון נגד חיזבאללה.
במילים אחרות, איראן מצאה דרך להכאיב לא רק ליריביה הישירים, אלא גם למי שחשובות להם במיוחד: מדינות המפרץ. "איראן בהחלט נמצאת כאן בעמדת יתרון", אמרה ל"ניו יורק טיימס" ניקול גרייבסקי, חוקרת מדיניות חוץ של איראן במכון למדעי המדינה פריז. לדבריה, "ארה"ב פשוט די מגששת באפלה כרגע".
על פניו, זו תוצאה מפתיעה. לארה"ב יש את הצבא החזק בעולם, בעוד איראן היא מעצמה אזורית מוגבלת בהרבה. אלא שמלחמות אינן מתנהלות רק לפי מאזן הכוחות הישיר בין שני צדדים. במקרה הזה, הסביר ל"טיימס" ד"ר דניאל סובלמן מהאוניברסיטה העברית, שחוקר את אסטרטגיות ההרתעה של איראן, טהרן הצליחה להשתמש באסטרטגיה שמומחי תורת המשחקים מכנים "כפייה משולשת": פגיעה בצד שלישי פגיע יותר, שיש לו השפעה על היריב החזק.
4 צפייה בגלריה
בן סלמאן. סעודיה פגיעה צבאית, וחיונית כלכלית ואסטרטגית לארה"ב
(צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)
הרעיון פשוט: כשאי אפשר לגבור ישירות על יריב חזק, תוקפים גורם אחר חלש יותר - אך חשוב עבורו. במקרה של איראן היו אלה בעיקר מדינות המפרץ, שהן פגיעות צבאית, ובאותה נשימה חיוניות כלכלית ואסטרטגית לארה"ב. התקיפות של איראן נגדן בתחילת המלחמה, לצד יכולתה לסגור בפועל את מצר הורמוז, הצליחו לעת עתה לסכל ניצחון של ארה"ב וישראל. זו אסטרטגיה שעשויות להיות לה השלכות ארוכות טווח, לא רק על תוצאות המלחמה הנוכחית ועל תפקידה של איראן במזרח התיכון - אלא גם על גבולות הכוח האמריקני במקומות אחרים.
המשוואה החדשה: פגיעה באיראן - פגיעה במפרץ
איראן החלה להפעיל לחץ על מדינות המפרץ זמן קצר לאחר תחילת המלחמה ב-28 בפברואר, באמצעות ירי לעבר ספינות שעברו במצר הורמוז. בפועל, המהלך הביא לסגירת נתיב המים הצר, שדרכו עובר כ-20% מהנפט העולמי. אבל נקודת המפנה של אסטרטגיית "הכפייה המשולשת" הגיעה כשבועיים וחצי לאחר מכן, כשישראל תקפה ב-18 במרץ את שדה הגז הטבעי דרום פארס באיראן. טהרן הגיבה בהפצצת ראס לפאן, מתקן לייצור גז טבעי נוזלי בקטאר ומהגדולים והחשובים בעולם, ובתקיפות כטב"מים נגד בתי זיקוק בסעודיה ובכוויית.
לדברי סובלמן, התגובה הזו יצרה משוואה: "אם ישראל או ארה"ב יתקפו את מתקני האנרגיה של איראן - איראן תתקוף את מתקני האנרגיה של מדינות המפרץ". כעבור כמה שעות כתב הנשיא טראמפ ברשתות החברתיות כי התקיפה הישראלית לא תואמה עם ארה"ב, וכי לא יהיו עוד תקיפות ישראליות בדרום פארס כל עוד איראן תחדל מתקיפותיה על קטאר. אף שהצדדים המשיכו להחליף מהלומות, נראה היה שמאותו רגע נוצרה "תקרת הסלמה" חדשה.
"ארה"ב וישראל מוגנות יחסית מפני תקיפות צבאיות ישירות, אבל מדינות המפרץ כמו קטאר ואיחוד האמירויות פגיעות הרבה יותר", אמר סובלמן. "איראן הצליחה בכך שמינפה את שכנותיה הפגיעות מול הפטרון החזק שלהן".
4 צפייה בגלריה
מתקן ראס לפאן בקטאר. "אם ישראל או ארה"ב יתקפו את מתקני האנרגיה של איראן - איראן תתקוף את מתקני האנרגיה של מדינות המפרץ"
(צילום: AFP)
התקיפות האיראניות על מתקני האנרגיה במפרץ גרמו לזינוק במחירי הנפט לרמתם הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה. בכך הבהירה טהרן כי כל הסלמה נוספת לא תישאר רק במישור הצבאי - אלא תתורגם גם למחיר כלכלי עבור ארה"ב והמערב. המהלך לא סיים את המלחמה, אבל הוא יצר מה שגרייבסקי מכנה "הרתעה תוך-מלחמתית": מצב שבו גם בתוך עימות פעיל, הצדדים נזהרים מלחצות קווים מסוימים.
עבור איראן זו הייתה הצלחה משמעותית, ותוך כמה ימים הודיע טראמפ כי ארה"ב ואיראן מנהלות משא ומתן. ב-8 באפריל הסכימו הצדדים על הפסקת אש - אף שמצר הורמוז נותר סגור.
המלחמה על פתיחת המצר
מאז, אחת השאלות המרכזיות במערכה היא כיצד לפתוח מחדש את מצר הורמוז - ובעיקר כיצד למנוע מאיראן להחזיק בו כמנוף לחץ גם בעתיד. בינתיים, המאמצים ללחוץ על טהרן לפתוח את נתיב השיט החיוני לא צלחו. באפריל הטילה ארה"ב מצור משלה על המצר, והבהירה כי תשאיר אותו בתוקף עד ששני הצדדים יגיעו להסכם שלום יציב. המהלך הפעיל לחץ גם על איראן, שזקוקה להכנסות מייצוא נפט, כשגם יכולת האחסון לנפט שהיא מפיקה עלולה להיפגע. אבל גם הצעד הזה לא הביא לפתיחת המצר.
בתחילת החודש הכריז טראמפ על "פרויקט חופש" - מבצע אמריקני שנועד ללוות ספינות שנתקעו במצר. אלא שכעבור יומיים הוא נסוג מהמהלך, ויותר מאלף כלי שיט נותרו לכודים. "זה, לדעתי, אומר הרבה על היכולת של איראן לרסן ולהרתיע את ארה"ב", אמר סובלמן.
4 צפייה בגלריה
טראמפ. סוגיית הורמוז חשפה חולשה רחבה במדיניות החוץ שלו
(צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)
ככל שהמשבר נמשך, מומחים מעריכים כי איראן תנסה לשמר לפחות שליטה חלקית בנתיב המים. ניטיה לאב, עמיתה בצוות החשיבה לביטחון בינלאומי "צ'טהאם האוס" בלונדון, אמרה ל"טיימס" כי "ככל שאיראן מצליחה להחזיק את הספנות כבת ערובה זמן רב יותר, כך מתחזקת ההבנה שהיא תצטרך להיות בעלת עניין לגיטימית - וגם מי שתפיק תועלת - מפתיחת המצר מחדש".
המשמעות היא שאיראן, גם אם נפגעה קשות במלחמה, עשויה לצאת ממנה עם נכס אסטרטגי חדש. שליטה חלקית במצר הורמוז יכולה להפוך עבורה לא רק למקור הכנסה עבור המשטר, אלא גם לכלי הרתעה משמעותי ומקור לעוצמה גיאופוליטית. גרייבסקי הגדירה זאת כ"פוליסת ביטוח" של המשטר: עצם היכולת לסגור שוב את המצר בעתיד עשויה להרתיע את ארה"ב וישראל מתקיפות נוספות.
לא רק איראן: מבחן לכוח האמריקני
התרחיש הזה מצביע גם על חולשה רחבה יותר במדיניות החוץ של טראמפ. ארה"ב אמנם נותרה המעצמה הצבאית החזקה בעולם, אך המלחמה הזו ממחישה כי גם היא אינה חסינה מפני תגובת נגד כפי בממשל טראמפ נוטים לעיתים להניח - במיוחד כשהיריב מצליח לאיים על שותפותיה, על שווקים גלובליים ועל אינטרסים כלכליים רגישים.
לא כל מדינה תוכל או תרצה להשתמש באותה אסטרטגיה של "כפייה משולשת" נגד מעצמת-על, אבל הדוגמה האיראנית עשויה לפתוח פתח לאחרות לנסות. במקרה של טהרן, המצר הצר שבפתח המפרץ הפך ממוקד לחץ מקומי למבחן גדול בהרבה: עד כמה רחוק מגיע הכוח האמריקני - ומה קורה כשגם יריב חלש יותר מוצא דרך לכפות עליו מחיר.
ליאור בן ארי השתתפה בהכנת הכתבה
