פעילי "הקשת החיפאית", התארגנות להט"בית מקומית בעיר הצפונית, החליטו לקיים הערב (יום חמישי) ביוזמתם את מצעד הגאווה בחיפה, אחרי שהעירייה החליטה שלא תקיים את האירוע מטעמה. המצעד, שבו השתתפו מאות מחברי הקהילה הגאה, נערך לאורך שדרות הנשיא והצטרף לעצרת הגאווה בגן האם במרכז הכרמל בהשתתפות כ-4,000 איש - שכן התקיימה בחסות העירייה.
עצרת הגאווה העירונית בגן האם בכרמל שבחיפה
(צילום: גיל נחושתן )
ב"קשת" החליטו שלא לעמוד מנגד ולקיים את המצעד ביוזמתם, על מנת שהאירוע לא יפסח השנה על חיפה. לילית ברתנא, פעיל הארגון וחבר הנהגה בתנועת "רוב העיר", אמר כי "המצעד צעד, זאת לא שאלה. חיפה צריכה את זה והקהילה הגאה בכל המדינה צריכה את זה. אם לא יהיה מצעד בעיר השלישית בגודלה בישראל זה יהיה תקדים מסוכן, מתנה להומופובים שרוצים לדחוף את הלהט"בים בכל המדינה בחזרה לארון.
"השנה האלימות נגד הקהילה ברחוב ובבתי הספר הגיעה לשיאים חדשים. הממשלה מקצצת בתקציבים והתקנים לקהילות גם הם בסכנה, אבל אנחנו לא נתקפל. אנחנו נצא לרחוב כמו בכל שנה, נדרוש את הזכויות והביטחון שמגיעים לכולנו, ונראה לכל ילד בארון ולכל להט"בופוב שהקהילה הגאה בחיפה עדיין כאן, שיש לנו מקום בעיר הזאת ולא נוותר עליו״.
בהמשך, תחת אבטחה כבדה של שוטרי מחוז חוף שנפרסו בכרמל ומאות מאבטחים וסדרנים עיריית חיפה ערכה את עצרת הגאווה העירונית בגן האם, לאחר חודש שלם שכלל יותר מ-50 אירועים, פעילויות ומפגשים לקהילה הגאה, למשפחות ולקהל הרחב ברחבי העיר. במהלך האירוע נשאו דברים נציגי הקהילה הגאה בחיפה, ופעלו דוכני מידע והסברה לצד פעילויות מגוונות לקהל הרחב.
(צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה)
(צילום: גיל נחושתן)
(צילום: גיל נחושתן)
בצל הביקורת על ביטול המצעד, בעירייה הדגישו כי "אירועי חודש הגאווה בחיפה, שהתקיימו לאורך חודש יוני במוקדים שונים ברחבי העיר כללו מסיבות, הרצאות, סדנאות, מופעי דראג, הצגות תיאטרון, שעות סיפור, ערבי שירה, אירועי אמנות ומפגשי שיח בנושאי שוויון, סובלנות וקבלת האחר".
ראש העיר יונה יהב מסר: ״חיפה היא עיר של חופש, פלורליזם וקבלת האחר. עצרת הגאווה העירונית היא הזדמנות לחגוג יחד את המגוון האנושי שמרכיב את העיר שלנו ולהעביר מסר ברור של שוויון, כבוד וסובלנות לכל אדם. אני מזמין את תושבות ותושבי חיפה והאזור להגיע, להשתתף ולחגוג איתנו את הערכים שהופכים את חיפה לעיר פתוחה, מכילה ומאוחדת".
"מצפה רמון השתנה. אנו חווים לא מעט הסתה"
במקביל, מיכל רומי וענת ברנדס, מיוזמות ומארגנות מצעד הגאווה במצפה רמון, סיפרו הבוקר לאולפן ynet על השינויים שהתרחשו במקום. מיכל, שגדלה ביישוב, סיפרה: "המצפה עבר תהליכים מאוד משמעותיים בעשור האחרון. ממקום קסום על שפת המכתש שזמין לכל גווני האוכלוסייה, למקום שהוא לא לכולם. אנחנו חווים לאורך השנים לא מעט הפגנות וקמפיינים מסיתים נגד הקהילה הגאה ובכלל נגד הקהילה הליברלית במצפה רמון. מאוד השתנה כאן".
הריאיון המלא עם ענת ומיכל
(צילום: ליאור שרון)
ענת, שחיה במצפה רמון זה שמונה שנים, אמרה מצדה כי "זה מקום שיש לו פוטנציאל מטורף, כי הוא באמת מקום מאוד הטרוגני. אני לא אוהבת מקומות הומוגניים, אני אוהבת את הגיוון ואני חושבת שהקול הזה, המאוד קיצוני, שמחזיק ציבור גדול פה במצפה, מאוד-מאוד פוגע באפשרות לחיים משותפים.
"התחושה גם מתעתעת כי זאת שנה יחסית שקטה, ידענו פה שנים הרבה יותר קשות וסוערות. אני המפיקה של המצעד השנה אז אני גם בקשר מול המשטרה - ויש תחושת דריכות. אי אפשר להגיד שאנחנו פה לגמרי רגועות. זאת אומרת, זה שכביכול רק הסירו שלטים ודגלים, ולא היו השנה דברים יותר קשים, כמו הפגנות או ביצים או פינצ'ורים של גלגלים".
כן, אנחנו מסתכלים על ערד ורואים שם חיכוכים יותר גדולים. גם לא מדובר באותה אוכלוסייה, אצלכם זה גרעין תורני, שם זה יותר חרדי, אבל קורים אותם דברים.
ענת: "כן יש חשש, יש דריכות גם כשהבאתי את הדגלים לבניין ואמרתי לשכנים 'בואו נתלה' אז אמרו לי, 'לא רוצים, אנחנו מפחדים".
ממה הם מפחדים?
ענת: "מפחדים שיתלשו לנו, אנחנו מפחדים שירביצו לנו. חוששים מהתגובות, אבל עדיין יש מין תחושת זה בסדר. 'יקבלו אותי, יציקו לי'. זה לא מרגיש לגמרי רגוע, יש דריכות".
מה שקורה בערד יכול להגיע גם אליכן?
מיכל: "אין לי ספק. אני חושבת שאנחנו עוברים איזשהו תהליך הקצנה במצפה רמון, כמו כל המדינה. אנחנו כבר רואים כמו שענת אמרה שהשנה הזאת היא כביכול שקטה יותר, אבל השקט הזה מתעתע, הוא מצמית אפילו, כי מתחת לפני השטח זה לא שהיה שינוי. אני מזכירה שלפני שנה וחצי נבחר פה ראש מועצה שרץ מטעם הליכוד - אבל הוא חבר במפלגת נועם מהישיבה של הרב צבי קוסטינר. כלומר, אנחנו יודעים מה קורה מתחת לפני השטח, אין שום שינוי בהתייחסות לקהילה הגאה או הקהילה הליברלית".
המשטרה באמת ערוכה לקראת המצעד?
מיכל: "כן, בהחלט".
ענת: "המשטרה ערוכה מאוד לאירוע הזה ומבחינתם הם משקיעים כאן המון מאמץ וכוחות. גם אמרו שמהמודיעין שלהם נראה שהכול רגוע, אבל אנחנו מוכנים לכל תרחיש".
מיכל: "אני גם מזכירה שכדי לצעוד בתוך מצפה רמון הגשתי עתירה בבג"ץ לפני כמה שנים כדי שנוכל להבטיח את מסלול המצעד ביישוב. אנחנו כל שנה חוששים ומקווים שלא יהיה שום דבר, וזה המקום שאנחנו נמצאים בו, גם אנחנו וגם המשטרה".
החיכוכים בין האוכלוסיות גורמות לרבים לשקול לעזוב?
מיכל: "לא ראיתי הרבה אנשים עוזבים, אבל זה בהחלט משאיר איזשהו טעם חמוץ. במצפה רמון כל הקלישאות רלוונטיות - השקט, הביטחון לגדל פה ילדים וכו', וזה באמת איזשהו דיסוננס מול הקיטוב הזה בין האוכלוסיות. אני חושבת שבודדים עזבו, אבל אני מאמינה שבסוף יהיה פה טוב. פה ובמדינה".
ענת: "אחת התנועות היותר עצובות מבחינתי זו עזיבה של דתיים מתונים את היישוב, נהיה מאוד מוקצן, או שאתה חילוני או שאתה גרעין תורני, ואז כל הקשת היפה הזאת באמצע והאפשרויות של הדת והיהדות לקבל ולהיות יותר מכילה פחות מוצאים את המקום שלהם. זה מאוד חבל".
