אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה לתבוע את "ניו יורק טיימס" בעקבות פרסום טור הדעה שהאשים את חיילי צה"ל בעבירות מין בפלסטינים, הבינו בישראל שהמדינה לא יכולה להגיש תביעת דיבה נגד עיתון זר. הבדיקה העלתה שליועצת המשפטית לממשלה יש סמכות להגיש כתב אישום בגין לשון הרע, והנתיב הזה הוא שנבחן.
נתניהו וסער לא פנו בעצמם ליועמ"שית, אבל מי שעשה זאת היה ארגון "שורת הדין" המייצג את נפגעי 7 באוקטובר. בארגון אמרו כי מדובר ב"עלילת דם מודרנית", וכי העיתון האמריקני הפך "לבמה להפצת נרטיבים אנטי-ישראליים ותעמולה שמקורה בגורמים בעלי זיקה לחמאס".
הנחיית נתניהו ושר החוץ גדעון סער ניתנה ביום חמישי האחרון, אז הבטיחו השניים לתבוע את "ניו יורק טיימס" על מה שכינו "פרסום אחד השקרים המחרידים והמעוותים אי פעם נגד מדינת ישראל בעיתונות המודרנית". אלא שגורמים המעורים בנושא אומרים שהסיכוי לזכייה בתביעת דיבה שכזו הוא אפסי. "הניו יורק טיימס היו מאוד זהירים", הסבירו הגורמים.
הם הוסיפו כי בעיתון האמריקני נענו לעצת יועצים משפטיים, ולכן לא הזכירו כלל שמות פרטיים. גם כשהזכירו רשויות ישראליות, דוגמת שב"ס, הם לא ציינו שמות של סוהרים או באיזה כלא מדובר. לפיכך, לישראל כלל "אין קייס" לתביעת דיבה. הדרך האפשרית היחידה, כך לפי הגורמים, היא אם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן יגישו כתב אישום.
בארגון "שורת הדין" טענו כי "פרסום מסוג זה חורג באופן קיצוני מגבולות הביקורת הלגיטימית על ישראל ואף מהווה לשון הרע. בנוסף, פרסום זה אינו מהווה רק פגיעה בשמם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, אלא גם פגיעה חמורה במדינת ישראל, ביחסי החוץ שלה ובביטחונם של ישראלים ויהודים בעולם. הפרסום הוא חלק ממגמה רחבה יותר של סיקור מוטה מצד העיתון כלפי ישראל בשנים האחרונות".
נשיאת הארגון, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, הוסיפה: "זו אחת מעלילות הדם השפלות ביותר שפרסם ה'ניו יורק טיימס' נגד מדינת ישראל. כאשר כלי תקשורת בינלאומי בעל השפעה עצומה מפרסם עיוותים מפלצתיים שכאלה הנשענים על תעמולת חמאס, מדובר כבר לא בביקורת עיתונאית אלא בקמפיין שנועד להתיר את דמם של ישראלים ויהודים ברחבי העולם. מדינת ישראל חייבת להפסיק לעמוד מנגד. אנו דורשים להגיש כנגדם כתב אישום ללא דיחוי".
במאמר המדובר של העיתון, שכותרתו "השתיקה לנוכח מעשי אונס נגד פלסטינים", זוכה פרסי הפוליצר ניקולס קריסטוף כותב כי התעללות מינית הפכה ל"נוהל פעולה שגרתי", ומתבסס על שיחות שקיים עם 14 גברים ונשים פלסטינים שלטענתו הותקפו מינית. התיאורים הגרפיים בטור קשים לקריאה: קריסטוף מתאר פלסטינים ש"איברי המין שלהם נמשכו או ספגו מכות קשות", גברים שנאלצו לעבור קטיעת אשכים על-ידי רופאים עקב האלימות שהופעלה נגדם, וכן טענות על שימוש באלות מתכת כדי לאנוס עצורים. המקרה הקיצוני ביותר המובא בטור נוגע לעיתונאי עזתי שטען כי בזמן שהיה אזוק ומכוסה עיניים, סוהרים עודדו כלב לעלות עליו ולתקוף אותו מינית, בזמן שאחרים צילמו את האירוע וצחקו.
למחרת הפרסום חשף דוח משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות כי אחד ממקורות המידע העיקריים שעליהם מסתמך טור הדעה של קריסטוף הוא מכון מחקר שבראשו עומד איש חמאס רמי עבדו - שנגדו הוציאו כוחות הביטחון הישראליים צו תפיסה מנהלי.
מהממצאים בדוח של משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות עולה כי קריסטוף התבסס על נתונים של ארגון Human Rights Monitor שרשום בשווייץ ופועל מז'נבה, ומציג עצמו כגוף זכויות אדם אזורי המתמקד במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאירופה - אך בפועל מדובר בגוף שעיקר פעילותו מתמקדת בפגיעה בישראל ובאינטרסים שלה.
מייסד ויו"ר Human Rights Monitor הוא רמי עבדו, שבשנת 2020 חתם שר הביטחון דאז בני גנץ על צו תפיסה מנהלי נגדו מכוח החוק למאבק בטרור. הצו הוצא בגין פעילותו של עבדו כחבר ועד בארגון IPalestine, שהוכרז על ידי ישראל כארגון טרור המזוהה עם חמאס. תוקפו של הצו פג באוגוסט 2022.
