בית המשפט המחוזי בחיפה גזר היום (ראשון) רק שבע שנות מאסר בפועל על אדוארד קצ'ורה (53) מקריית מוצקין, שהורשע בגרימת מותה ברשלנות של ליטל יעל מלניק (17), באמצעות קבורתה באדמה בעודה בחיים באוקטובר 2021. הגרסה שבה דבק קצ'ורה מאז מעצרו ועד עתה היא שלא הייתה לו כל כוונה להרוג אותה, והוא רק נענה לבקשתה לסייע לה ב"טקס התנקות". עוד נגזרו עליו פיצוי כספי של 140 אלף שקל למשפחת המנוחה ושנת מאסר על תנאי.
אדוארד קצ'ורה, הבוקר לפני הקראת גזר הדין
(צילום: שרון צור )
4 צפייה בגלריה
ליטל יעל מלניק ז"ל והמרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל שבו הכירה את קצ'ורה
(צילום: נחום סגל)
לאחר גזר הדין אמרה סבתה של המנוחה, לודמילה מלניק סיפרה שעבר עליה בוקר קשה לא רק בגלל הקראת גזר הדין, אלא משום שנכדתה השנייה, רות, אחותה של ליטל יעל ז"ל, עברה תאונת דרכים בכניסה לחיפה בדרך לבית המשפט. "אני בסערת רגשות", סיכמה. "חששתי שהוא ילך הביתה היום".
קצ'ורה נמצא במעצר מאז האירוע - כלומר כארבע שנים - ועל הנייר עליו להמשיך לרצות שלוש שנים נוספות. משפטנים מעריכים כי הסיכוי שיזכה לקיצור שליש נמוך מאוד, משום שהוא מוגדר כעבריין מין בשל העובדה שהורשע גם בבעילה בהסכמה. אלה זוכים לקיצור עונש רק במקרים נדירים ואחרי שלקחו אחריות והשתקמו, וזה לא המקרה. על כן, קיים סיכוי גדול שהוא ישלים שבע שנים בכלא.
עורכות הדין שרון זגגי-פנחס ואפרת נחמני-בר המייצגות את משפחת מלניק מסרו: "למרות ההקלה המסוימת מכך שבקשתu להשתחרר כבר היום נדחתה, תחושת העוול הצורבת כתוצאה מזיכויו מרצח מוסיפה לענות את המשפחה. בית המשפט קבע שהנאשם יצר את התנאים והקבורה שהובילו למוות, ואז גילה אי-אכפתיות ברמה הגבוהה ביותר לחייה ושלומה. הכל בנוסף לניצול השיטתי של ליטל מבחינה כלכלית ומינית, להתקפי קנאה ולשקרים בנקודות מהותיות. זה לא תיאור של רשלנות. זה מחייב הרשעה ברצח או המתה בקלות דעת. לכן פנינו לפרקליט המדינה בדרישה שיוגש ערעור על הכרעת הדין".
עו"ד יניב מנור, שייצג את קצ'ורה מטעם הסנגוריה הציבורית, אמר: "אדוארד כואב את מותה של יעל. בית המשפט קיבל את גרסתו כי היה מדובר בתאונה מצערת. מדובר בגרסה המגובה בראיות רבות. אנו נלמד את גזר הדין ונשקול את צעדינו".
"לא הגיוני שהיא קברה את עצמה"
זאת הייתה אחת הטרגדיות המזעזעות שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. קצ'ורה היה אח בבית החולים לבריאות הנפש "מעלה כרמל" בטירת כרמל, שם הכיר את מלניק, תושבת אור עקיבא, וניהל עימה קשר אישי. ב-2 באוקטובר 2021 היא נמצאה קבורה באתר בנייה בקריית מוצקין.
בספטמבר האחרון זוכה קצ'ורה פה אחד מהעבירה החמורה שיוחסה לו - רצח בנסיבות מחמירות – החלטה שגררה ביקורת קשה מצד בני משפחתה וגורמים משפטיים. "זה לא הגיוני שהיא קברה את עצמה בחול", אמרה בבכי אחותה רות בזמן הקראת הכרעת הדין. בנוסף לעבירה של גרימת מוות ברשלנות הרשיעו אותו השופטים גם בבעילה אסורה בהסכמה ובהפרת הוראה חוקית, משום שהפר צו בית משפט שאסר עליו להיפגש עם הנערה.
השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבאום קבעו אז כי בסוגיית הרצח, כי "לכל הפחות הוטל ספק סביר בטענות המאשימה". הם התבססו בהחלטתם בין היתר על קשיים ראייתיים בתיק ועל חוות דעת רפואית שהגישה ההגנה, ולפיה קיימת אפשרות שמותה של מלניק נגרם עקב תאונה על פי התרחיש הבא: נשימתה מ"הקבר" באמצעות צינור גרמה לעלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני בגופה, הכרתה התערפלה, וכתוצאה מכך היא שאפה בטעות חול וחצץ שחדרו לדרכי נשימתה וגרמו למותה.
עם זאת, בית המשפט הדגיש בהכרעת הדין כי "אין בזיכויו של הנאשם מעבירת הרצח כדי להפחית מחומרת מעשיו ולשחררו לחלוטין מאחריות למותה של המנוחה... מעשיו ומחדליו של הנאשם אפשרו את ביצוע ה'טקס' שהוביל למות המנוחה. על כן הורשע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות".
אל הדיונים במשפט הגיעו סבתה לודמילה, סבה בוגדן ואחותה רות. אחרי הקראת הכרעת הדין אמרה הסבתא לודמילה: "הלב שלי מתפוצץ. ארבע שנים חיכיתי כדי לראות שהוא מקבל את מה שצריך. לא היה צדק בשביל ליטל יעל וקצ'ורה לא קיבל את מה שמגיע לו. היא נשארה שם מתה. מי רצח אותה? רק בן אדם אחד".
השוטרת בזירה נאלצה לפרוש
בבוקר שבו נמצאה גופתה של מלניק נעצר קצ'ורה בביתו בקריית מוצקין. הוא נחקר ביחידה המרכזית (ימ"ר) של משטרת מחוז חוף, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום על ידי פרקליטות מחוז חיפה. נטען בו כי ב-1 באוקטובר 2021, בשעה 08:42, התקשרה אליו מלניק וביקשה להגיע לביתו. באותה עת הייתה הנערה בחופשת סוף שבוע מהפנימייה שבה הושמה יומיים קודם לכן. אף שקצ'ורה היה מודע לכך שיש נגדו צו הרחקה ממנה, הוא הסכים שהיא תגיע אליו.
היא שהתה אצלו במהלך אותו יום במקום לחזור הביתה. בשעה 22:36, בעקבות דיווח של סבתה על היעדרותה, הגיעו שוטרים לביתו של קצ'ורה כדי לאתרה. הם דפקו על דלתו, הוא לא פתח - והם עזבו את המקום. ב-23:00 עזבו מלניק וקצ'ורה את הבית מחשש שהשוטרים ישובו. הם שוטטו בקריית מוצקין עד שעות הבוקר המוקדמות למחרת, והיא סיפרה לו על מצוקתה הנפשית.
בכתב האישום נטען שבשעה 5:58 ב-2 באוקטובר הגיעו השניים אל פארק "הבנים" בקריית מוצקין כדי לחפור מעין קבר שאליו היא תיכנס, וקצ'ורה יכסה אותה באופן שתוכל לנשום בתוכו. כשניסיונם לחפור באמצעות את חפירה כשל, הם עזבו והלכו לאתר בנייה בעיר.
לאחר עוד כמה ניסיונות כושלים, הם הצליחו לחפור קבר בתלולית חול באתר. קצ'ורה מצא רשת במבוק וקלקר על מנת להניחם בתחתית הקבר וצינור באורך 1.2 מטרים. מלניק נכנסה אל "הקבר", הכניסה את הצינור לפיה ואחזה בו בשתי ידיה כדי שתוכל לנשום אחרי שתכוסה בחול.
בכתב האישום טענה הפרקליטות שקצ'ורה, "לאחר הליך ממשי של שקילה", גיבש החלטה להמית את הנערה. כדי לעשות זאת הוא כיסה באופן מלא את גופה ופניה בחול ובחצץ באמצעות את חפירה. לאחר מכן, נטען, הוציא את הצינור מפיה כדי שלא תוכל לנשום - ובמשך כמה דקות מנע ממנה לצאת מהקבר, ובכך גרם למותה. לאחר מכן עזב את המקום. מותה, על פי הפרקליטות, נגרם כתוצאה מתשניק בעקבות סגירת דרכי הנשימה בשל שאיפת חול וחצץ.
אחת העדויות המטלטלות במשפט הייתה של שוטרת סיור מתחנת זבולון שהגיעה ראשונה לזירה, ובשל כך לקתה בפוסט-טראומה שהובילה לפרישתה משירות. היא סיפרה על הדוכן תוך בכי רצוף שהפעם האחרונה שבה לבשה מדים הייתה ביום שבו ראתה את כפות ידיה של ליטל יעל מבצבצות מתוך האדמה.
"לצערי אני חושבת על זה יותר מעל הילדות שלי ובעלי", אמרה. "אני ישנה עם זה, אוכלת עם זה, מתקלחת עם זה. נתקעתי עם המבט על זה. קראתי לשותף שלי, שעטף אותי כי לא יכולתי לנשום".
קצ'ורה: "היא אמרה שזה חשוב לה"
לנוכח כל אלה הואשם קצ'ורה בכך שגרם למותה של מלניק בכוונה, אבל הוא הכחיש לאורך כל חקירותיו ובבית המשפט שרצח את הנערה או שתכנן לעשות זאת. הוא טען שמדובר היה במעין תרגיל טיפולי ביוזמתה, והתעקש שהכניס לפיה צינור שדרכו הייתה אמורה לנשום.
בעדותו בספטמבר 2024 סיפר קצ'ורה: "היא אמרה לי שהיא מבקשת שאעזור לה לעשות איזשהו טקס התנקות. לא הבנתי שזה כולל את כיסוי הפנים. ידעתי שיש טקס כזה בהודו, שמתי לב שזה חשוב לה. שיתפתי עם זה פעולה אחרי שהסבירה לי שזה יעזור לה להתנקות ממחשבות לא טובות. רציתי לעזור לה, והיא התעקשה רק על זה.
"מצאנו את חפירה קטן, והמשכנו לחיפוש מקום... כשהגענו הבנו שצריך לכסות גם את הפנים. עשינו קליפס לאף מנייר כסף שמצאנו שם כדי שלא ייכנס חול לאף. לא חפרנו בור. המטרה הייתה רק לכסות קצת. את רוב החפירה היא עשתה בזמן שהלכתי להביא את הבמבוק והצינור. ראיתי אנשים וחשבתי שהם בטח לא יודעים מה אנחנו עושים שם.
"כשכיסיתי אותה האצבעות שלה היו בתוך החול, והיא החזיקה ביד אחרת את הצינור. הפנים שלה גם היו מכוסות. אחרי זה היא הקימה את פלג הגוף העליון. שאלתי אותה אם הכול בסדר והיא קיבלה את החוויה הרוחנית שרצתה. היא אמרה שכן. היא ביקשה ממני ללכת כי ידעה שאני צריך ללכת לישון. יצאתי, הגעתי הביתה, סגרתי את הטלפון והלכתי לישון. התעוררתי מהדפיקות בדלת של המשטרה".
"כשהוא עזב היא הייתה בחיים"
התובעת עו"ד מאיה חזן-דהאן הציגה במהלך הדיונים ראיות, כולל יומן שכתבה מלניק, וממנו עלה כי קצ'ורה היה מודע לכך שמערכת היחסים ביניהם אינה חוקית. מנגד טענה ההגנה לקשיים ראייתיים משמעותיים, והעלתה את האפשרות שהנערה נכנסה לבור מרצונה החופשי, וכי מותה לא נגרם ממעשה רצח מכוון. לגבי עבירת הבעילה האסורה בהסכמה טען קצ'ורה כי בעת הרלוונטית לא היו יחסי מרות בינו לבין מלניק, שכן היא כבר לא אושפזה בבית החולים שבו עבד.
"התיק הזה הוא תיק זירה נסיבתי", אמרה עו"ד חזן-דהאן בשלב הסיכומים במשפט. "לממצאי הנתיחה ומשמעותם הפורנזית יש תפקיד בסיסי באפשרות להבין מה קרה באותה שבת בבוקר. הנאשם פעל באופן מאוד מחושב לאחר המעשה. הוא השאיר את התיק של המנוחה בזירה כי הוא ידע שהמשטרה תגיע אליו, הרי חיפשו אותו בלילה כי היא הייתה איתו. הוא עזב את הזירה כמה שיותר מהר. לא הגיוני לקבור את החפצים שלה בחול. השכנים שגרים בבניינים סמוכים מתעוררים, זה שבת בבוקר. הוא פעל באופן הכי מחושב שיש".
הסנגור, עו"ד מנור, טען בסיכומים כי אין מדובר בתיק רצח: "הוא טען לאורך כל הדרך שכשהוא עזב אותה בזירה, היא הייתה בחיים. הם דיברו ביניהם והיא ביקשה ממנו לחזור הביתה".
לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, מסרה בתגובה לגזר הדין: "חייה של ליטל יעל מלניק הופקרו על ידי מערכת בריאות הנפש שלא מנעה קשר אסור בין אח בבית חולים ובין מטופלת; על ידי המשטרה שלא אכפה צווי הרחקה שאסרו עליו להפגש איתה, ועל ידי השופטים שהרשיעו את קצ'ורה בעבירות זניחות. העונש לא משקף את חומרת מעשיו. הדרך היחידה להביא צדק לליטל היא להגיש ערעור".
