עלמה, שמשרתת במילואים כתומכת לחימה בגזרה הצפונית, המתינה בחמישי האחרון בערב לאוטובוס של חברת היסעים מסחרית שנוסע מקריית שמונה לחיפה. במשך כמעט שעתיים היא חיכתה בתחנה, ולבסוף עלתה על אוטובוס למקום אחר מחוסר ברירה. "זו תחנה באמצע שום מקום, בלי אור ואנשים, מרוחקת מהבסיס עצמו", סיפרה עלמה, "היה לא נעים, הייתי לבד בחושך". היעדר מענה תחבורתי למשרתי מילואים היא בעיה ידועה בצה"ל, אך בזמן מלחמה החוסר מורגש אף יותר.
בעקבות היעדר מערך היסעים סדור עבור משרתי המילואים, כשלעיתים הזימון מתבצע באופן מיידי או בסופי השבוע, הם נאלצים להשתמש ברכבם הפרטי או להסתכן בעיכוב משמעותי במידה של ליקויים ובעיות בפעילות התחבורה הציבורית. עם תחילת מבצע "שאגת הארי", בשבת 28 בפברואר, דווח ב-ynet על היעדר מענה עבור משרתי מילואים רבים, שנדרשו להגיע באופן עצמאי לבסיסים ברחבי הארץ.
ביום חמישי שעבר, בזמן שהאוטובוס של עלמה בושש מלהגיע או שאחרים פשוט חלפו על פניה מבלי לעצור, היא דיווחה על הבעיה לנציג חברת ההיסעים המסחרית. "הסברתי לו את הסיטואציה, שאני מחכה הרבה זמן. הוא אמר שיבדוק את העניין ושאולי יוכל לדאוג לתגבורת. הוא ביקש שאתקשר שוב אחרי כמה דקות. כשחזרתי אליו, ענה נציג אחר ואמר שהוא לא יודע מה לומר לי, והפנה אותי לקחת קו אחר", שחזרה. בלית ברירה, עלמה נאלצה כאמור לעלות על אוטובוס אחר.
"המצב הלא יציב במלחמה, מביא לשעות לא סדורות של הגעה לבסיסים או יציאה מהם", סיפרה עלמה, שהשתחררה משירות קבע לפני כשנה, ומאז כבר הספיקה להתייצב לשני סבבי מילואים. "העובדה שאי אפשר להסתמך על תחבורה ציבורית שאמורה לתפקד - היא ממש מתסכלת. בסבב המילואים הקודם שלי הוצאתי רכב כי ידעתי שלא אוכל להסתמך על התחבורה הציבורית. הפעם לא יכולתי לקחת את הרכב הפרטי, וגיליתי שצדקתי בזה שאי אפשר לסמוך על תחב"צ".
לדבריה, בזמן שחיכתה עבר קו אחד או שניים, שחלפו על פניה ולא עצרו - במשך קרוב לשעתיים. בנוסף, שלושה קווים שונים שאמורים היו להגיע - גם לא הגיעו. רק אחרי שחייגה למוקד החברה, בשיחה השלישית באותו הערב - הגיע הקו המיוחל, גם הוא באיחור של 20 דקות. "אפשר לחכות מעט אם יש עיכוב, זה קורה. אבל בצורה כזו, המתנה במשך שעות וקווים שפשוט חולפים על פניי, זה בלתי נסבל", אמרה. "מילואימניקים שמשרתים כמעט ברצף מאז 7 באוקטובר, אנשים עם משפחות וילדים שעוזבים את העבודה שלהם - מתעכבים שעות בחזרה הביתה בגלל המצב הזה".
עוד היא סיפרה: "זה קרה לי בעבר גם כחיילת, בבסיסים בצפון ובדרום. את מחכה שעות לאוטובוסים בצמתים מאוד לא נעימים, בטח כשאת על מדים ובלי נשק. מרגישה הכי לא בטוחה. לא יכול להיות שככה זה ממשיך להתנהל, כשקווים פשוט לא מגיעים או חולפים על פנייך, בלי הסבר ואפס אנושיות ואמפתיה. מתסכל אותי להבין ששום דבר לא השתנה עוד מאז שהתגייסתי".
מחברת ההיסעים המסחרית נמסר בתגובה: ״הנהגים שביצעו את הנסיעות בשעות הרלוונטיות מסרו שלא הבחינו בנוסעים הממתינים בתחנה. אם אכן המתינו חיילים בתחנה ולא הובחנו, אני מצטערים על כך. אנו רואים מקרים כאלה באופן חמור, הנהלים יחודדו והמקרה ייבחן לעומק". על טענה זו של החברה אמרה עלמה: ״אמנם חשוך, אבל לא ברמה שאי אפשר לראות אותנו".
