אני גיא הוכמן הפרופסור ש"משעשע" את כולם, לא הבדרן שמצחיק אותם.לא, זו לא טעות דפוס, וגם לא התחלה של בדיחה. זו הבהרה נחוצה בעידן שבו אנשים שולחים שנאה לאנשים הלא נכונים, בלי לבדוק עובדות בסיסיות.
לפני כמה ימים הבדרן גיא הוכמן שלח לי הודעה. הוא ביקש שאוסיף "פרופסור" לפני השם שלי בטורים. מאז שהתחלתי לכתוב, הוא מקבל הודעות על דברים שהוא אפילו לא מסכים להם.
אז בואו נעשה סדר: לשנינו אותו שם, אבל רק אחד מאיתנו 0מאלן בוגד.
חברה או טוויטר
העובדה שאנשים לא טורחים לבדוק למי הם שולחים שנאה, היא הדוגמה הכואבת למה שהפכנו כחברה. לא בודקים עובדות. לא שואלים שאלות. רואים כותרת, מסמנים אויב, ותוקפים.
חיים בתוך פיד טוויטר. מגיבים בלי לחשוב, מונעים על ידי אמונה עיוורת חפה מכל ביקורתיות. זה אולי משעשע כטוקבק, אבל כשזה מנגנון קבלת החלטות – זה מסוכן. כי אם כל אחד בטוח שהוא צודק, ושום ראיה או הוכחה לא משנה דבר, כל שיחה הופכת לריב וכל חבר לאויב.
המשבר החוקתי השקוף
עד לא מזמן, רוב הישראלים נחרדו מהאפשרות ל"משבר חוקתי". היום אנחנו טובעים במשברים חוקתיים. ולא רק שאנחנו לא מתרעמים על כך, רבים חוגגים את "הצלת הדמוקרטיה" כשהממשלה פועלת בניגוד למגבלות החוק שקובעות את סמכותה.
לא צריך להיות משפטן כדי לראות את זה. לשר ביטחון אסור למנות על דעת עצמו דמות בכירה בצה"ל, והוא לא יכול לשלול דרגות ללא משפט או גזר דין רשמי. לא בשביל לפגוע בשלטון החוק. כי אסור שצה"ל יהיה כפוף פוליטית לצד זה או אחר.
בדומה, שר משפטים לא אמור לצפצף על החוקים, להחליף מנעול לעובדת שפוטרה שלא על פי דין – על פי הערכאה שמפלגתו הכתירה כלא אמינה, או להתנהג לנשיא אחת משלושת הרשויות החשובות במדינה כילד דחוי בגן ילדים. ולו רק בגלל הדוגמא האישית.
אפילו אם נאמין לטענה שהשמאל מושך כאן בכל החוטים (למרות שהמדינה נשלטת באופן כמעט בלעדי על ידי הימין כבר 2 עשורים), זה לא משנה. ממשלה המתעלמת מחוות דעת משפטיות, ופוליטיקאים שרואים עצמם סמכות עליונה (כמו שח"כ וטורי ניסח ברהיטות, "אנחנו השומרים של שומרי הסף"), לא נלחמת על דמוקרטיה. זה שינוי חוקי המשחק. באמצע.
כשכולם נאלצים לתמרן בין דרג פוליטי שמנסה לרמוס את החוק למערכת משפט מוכה וחבולה, אין זה פלא שהרמטכ"ל הופך לפסיכולוג של מדינה בהתקף אשלייה והמפכ"ל לעבריין, רק כי הגן על החוק
אבל מי היה מסכים כשחקן, לתת ליריב שלו לקבוע מי יהיה השופט, כי לטענתו הוא מושחת? ואז עוד היה מתפלא שהתוצאה כבר ידועה מראש.
למה אנחנו לא רואים את זה
כחוקר התנהגותי, זה מטריד, אך לא מפתיע. ולא, לא בגלל שאני רל"ביסט. אולי רלל"איסט: רק לא לחיות באשליות. אבל רובנו מעדיפים סיפורים על פני האמת. כי זה גורם לנו להרגיש טוב יותר. אני מכנה את התופעה הזאת הומוביאסוס – המין שמעדיף סיפור נוח על פני אמת לא נוחה.
וזה עובד גם ברמה החברתית. מי שתומך בממשלה משכנע את עצמו שכל ביקורת היא “רדיפה”, כי זה מאפשר לו להרגיש צודק. מי שמתנגד לה בטוח שכל מעשה של הממשלה הוא “פאשיסטי”, כי זה עוזר לו להרגיש מוסרי. כל צד מתבצר בעמדה רגשית, ומאבד את היכולת לראות את העובדה הפשוטה: חוק ומוסר שווים לכל, לא רק למי שמשרת את הנרטיב.
כשזה קורה גם לשלטון
"מנגנון ההגנה" האנושי הזה לא מוגבל לימין. כשיאיר גולן מכריז מראש "בשם הדמוקרטיה" כי הדחת ראש השב"כ הימני תהיה הפעולה הראשונה של הממשלה החדשה – פיית דמוקרטיה מתה בסתר. אפילו שתיים. כש"מנהיגים" מתנהגים כמו טוקבקיסטים – המערכת מאבדת את היכולת לבקר את עצמה.
זו לא רק תיאוריה, זו המציאות שבה אנחנו חיים. מציאות שבה השלטון שכנע את תומכיו שכל מערכת, החל מהמשטרה, הצבא, השב"כ והמוסד, הפרקליטות האזרחית והצבאית, בתי המשפט, או כל גורם "סמולני" אחר, מנסה להפיל את שלטון הימין הדמוקרטי.
וכשכולם נאלצים לתמרן בין דרג פוליטי שמנסה לרמוס את החוק למערכת משפט מוכה וחבולה, אין זה פלא שהרמטכ"ל הופך לפסיכולוג של מדינה בהתקף אשלייה והמפכ"ל לעבריין, רק כי הגן על החוק.
הקשר לפרוגרסיבים
ומה שמעניין הוא שאותם פוסטים של אנשי ימין שחוגגים את "הצלת הדמוקרטיה" לא רואים את קווי הדמיון בינם לבין אותם פרוגרסיבים פרו-פלסטינים עליהם הם צוחקים: שוטים שמפגינים בעד חמאס, לא מבינים שהם תומכים במי שרוצה לרצוח אותם.
לנו ברור שלא צריך להיות חכם גדול להבין שחמאס הוא ארגון טרור רצחני. אבל האמת היא שלא צריכים להיות משפטן כדי לראות שתמיכה בפעולות שמפרקות את שלטון החוק (מערכת אחר מערכת) בשם מוסר וצדק עיוורים, זה בדיוק אותו אבסורד.
אומרים שהצדק בעיני המתבונן, אבל הבעיה שהמוסר עיוור. אנחנו נלחמים כמו אויבים, כי גרמו לנו לשכוח שכולנו אחים. רק כי קשה להסתכל במראה ולראות שגם אנחנו בעצמנו חצינו קווים.
כשהבדיחה כבר לא מצחיקה
אז כן, יש שני גיא הוכמן. ורק אחד מהם כותב טורים שמעצבנים קוראים. אז לפני שאתם שולחים הודעת שנאה – בדקו שאתם שולחים להוכמן הנכון.
אבל רגע לפני זה, בדקו גם אם מה שאתם כועסים עליו באמת נאמר, או שרק הבנתם את זה ממשפט חלקי או כותרת. חשבו אם אתם נעלבים משקר, או בגלל שזה אמת.
גיא הוכמןצילום: יובל טבולואם בכל זאת אתם לא מסכימים – לפחות תקללו בשם האמת, לא ה"מוסר".
כי בסוף, הבעיה היא לא שיש שני גיא הוכמן. הבעיה היא שיש שני צדדים, שכל אחד מהם חושב שרק הוא צודק. אבל שניהם צודקים ושניהם טועים.
דמוקרטיה לא מתה כשמנהיגים מצפצפים על החוק; היא מתה כשאנחנו תוקפים בלי לבדוק, ושונאים בלי להקשיב. וכשזה קורה, כל פיות הדמוקרטיה מתות. ואף אחד כבר לא מוחא כפיים.
הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וקבלת החלטות, חבר סגל בבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן
