ישראל נמצאת בפתחו של שבוע דרמטי: ביטחונית, פוליטית ומדינית. נתחיל דווקא מהנקודה האחרונה, זו שפחות עוסקים בה בשיח הציבורי - ובהתאם, היא החשובה ביותר. יש סבירות גבוהה שנדע השבוע האם טהרן החליטה לקבור את הניסיון להחיות את הסכם הגרעין. כרגע המו"מ נמצא בבלימה מוחלטת. אחד מחברי הצוות האיראניים אמר אתמול שצריך "לומר את האמת לציבור, שההסכם לא יצליח"; התחושה במערב היא שייתכן שאיראן לא רצתה מלכתחילה בהסכם כלל.
אך האירופאים, וגם האמריקנים, עושים מאמץ אחרון לברר מהי העמדה הסופית של המנהיג הרוחני והמעגלים סביבו. בין היתר, מדובר על פשרה כלשהי סביב הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור. אם המו"מ יקרוס סופית, יהיו לכך משמעויות ארוכות טווח, אולי יוצאות דופן. איראן והמערב עשו מאמצים מאז בחירת ביידן שלא להידרדר להסלמה אזורית, כל עוד המגעים ממשיכים. "אם אין ניסיון להסכם גרעין, אנחנו בארץ לא ידועה", אמר בסוף השבוע בקדרות גורם מערבי, "האם הם ממשיכים לצבור אורניום מועשר בדרגות הגבוהות? ואם כן – כיצד נגיב לכך? ויש שאלות חריפות יותר".
הקואליציה כרגע, אמר מישהו בסוף השבוע, לא מתקיימת על כרעי תרנגולת אלא על פלומתו של אפרוח. האופוזיציה צפויה להעלות את החוק לפיזור הכנסת, ואם המגעים עם רע"מ לא יצלחו – יהיה לו רוב, עוד השבוע
הן בעיקר יהיו חריפות בישראל. בכתבתו של איתי אילנאי בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות", יש ציטוט מעניין של מפקד טייסת 140, אחת מטייסות ה-F-35 המבצעיות של חיל האוויר. הוא נשאל לגבי מוכנות חיל האוויר לתקיפה אפשרית באיראן וענה: "להגיד לך שאנחנו כבר עכשיו יודעים שאנחנו מוכנים מחר לאירוע כזה? לא. בעשור האחרון צה"ל הוריד מדרגה ברמת המוכנות ועכשיו אנחנו מגבירים". במילים אחרות: הממשלה הקודמת (ממשלת נתניהו) החליטה שאין איום איראני מיידי, ולצה"ל אין כרגע יכולת מהירה לתקיפה אפקטיבית נגד תוכנית הגרעין.
אלה הצרות האסטרטגיות במזרח המרוחק, אבל במזרח הקרוב יש צרות רצחניות שדורשות טיפול מיידי. המרדף אחרי הרוצחים הפלסטינים שביצעו את הפיגוע המזעזע באלעד נמשך, והקבינט צפוי להתכנס השבוע. הפעם הוא יצטרך לקבל החלטות אמיתיות. הרשתות החברתיות נשטפו מיד לאחריו בגל פופוליסטי. בטוויטר כבר חיסלו את סינוואר, כבשו את רצועת עזה, הרתיעו כל מחבל עם גרזן במחנה הפליטים בג'נין וחזרו הביתה בשלום. בנוסף, התחיל רצף של האשמות חלולות לא פחות שמנסות לקשור בין שחרור סינוואר בעסקת שליט ובין גל הטרור הנוכחי, ומשם כמובן לאחריותו של בנימין נתניהו שהיה ראש הממשלה בתקופה ההיא. מקורבי נתניהו החליטו בתגובה להאשים את הלחץ התקשורתי לשחרור גלעד שליט, משל ראש הממשלה היה איזה תינוק שנשבה.
זה דיון ריקני מאוד. עסקת שליט זכתה להסכמה נרחבת בציבור, על-מפלגתית, והייתה החלטה אישית של נתניהו ‑ שעליה זכה בשעתו לקרדיט רב. במקביל, מי שאחראי למצב הביטחון היא הממשלה הנוכחית. סינוואר הוא רוצח פונדמנטליסט שנכשל במשימה הפוליטית המיידית ביותר של חמאס - שיפור החיים ברצועת עזה. במקביל, מי שמדבר על הריגתו המיידית בעצם מציע מלחמה עם הרצועה ובכלל שבועות ארוכים של נפילות רקטות ברחבי הארץ. "להרוג את סינוואר" איננו מהלך כירורגי ומבודד; הוא יוביל למבצע צבאי או יהיה חלק ממנו, בהכרח.
18 ישראלים נרצחו בשבועות האחרונים בפיגועים, ואלה מתוארים על ידי מערכת הביטחון - בדיווחיה לדרג המדיני - כפיגועי השראה, של חוליות קטנות, ללא תיאום ארגוני. לכן יש קושי מודיעיני עמוק לסכלם טרם יציאתם. פגיעה בחמאס בעזה, במילים אחרות, לא צפויה להפסיק אותם – ואולי ההפך, תאפשר לחמאס לשפר עוד את מעמדו בגדה המערבית. כבר שנתיים ויותר יש קולות עיקשים במערכת המדינית שגורסים, אסטרטגית, שסיפור רצועת עזה יגיע לשיא במלחמה קרקעית נרחבת. לפי התפיסה הזו, ישראל רק דוחה את הקץ. אולי הם צודקים, אולי לא; אבל אם יוצאים כעת למבצע בעזה (כזה שמתחיל או נמשך בניסיון לחסל את הנהגת חמאס הנוכחית) המטרה צריכה להיות ברורה. ולפי שעה, אין כזו.
על מה כן מדברים? ההסכמה המתגבשת בקבינט היא שמדיניות ההקלות וכניסת הפועלים לרצועה חייבת להסתיים, לאור ההסתה הנמשכת לאלימות של סינוואר וחבריו. שאת מכשול ההפרדה צריך לתקן ולתפעל שוב, להקשות מאוד על כניסת פלסטינים לישראל ובעיקר שב"חים, במודל ההפרדה שהיה נהוג בשיא האינתיפאדה השנייה. הדיבורים האלה מתחדדים לאור זהות המחבלים באלעד, שלפי החקירה החלו את הפיגוע כשב"חים שרצחו את הנהג שהסיע אותם – והמשיכו למסע צמא דם במוצאי יום העצמאות.
כל ההחלטות הקשות האלה צריכות להתקבל כאשר הממשלה על סף קריסה. הקואליציה כרגע, אמר מישהו בסוף השבוע, לא מתקיימת על כרעי תרנגולת אלא על פלומתו של אפרוח. האופוזיציה צפויה להעלות את החוק לפיזור הכנסת, ואם המגעים עם רע"מ לא יצלחו – יהיה לו רוב, עוד השבוע.
ברע"מ, כמו בימינה, צריך לטפל בכל גורם אחרת: יש את מנסור עבאס, אבל גם את וואליד טאהא. את ח"כ מאזן גנאים, אבל גם השפעתו של יו"ר רע"מ הקודם, מסעוד גנאים. זו תמונת ראי של המצב בסיעת ימינה, שם בסוף השבוע דווח על משבר מפי "מקורביה" של חברת הכנסת פינטו, שרוצה את תפקיד יו"ר ועדת הבריאות – הדגמה נוספת לסיעה מתפוררת שמוחזקת באמצעות מסקינג טייפ, מסטיק ושני גפרורים. איכשהו, בקואליציה מעריכים שיצלחו את השבוע. נראה.
