בעיטת הפתיחה של חידוש בליץ ההפיכה המשטרית היא צמצום עילת הסבירות. למה לא, אם האדמו"ר אהרן ברק פסק שעל זה אפשר להתפשר? עד עכשיו, היה ברור שמדובר בסממן ראשי לניסיונות להקריס את בית המשפט העליון ולפרק אותו מכוחו ומסמכויותיו, לטובת העצמת כוחו של קן הקוקייה הפוליטי שמטריף את חיינו. אלא שדווקא ביום שבו מודיע בנימין נתניהו שחוקי ההפיכה יוצאים לדרך, מודיע כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, ש"אם זה מה שירגיע את יריב לוין" – הוא מסכים.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אל תתנו להם לבחור שופטים
• פתח כבר את פיך, כבוד הנשיא הרצוג
• שרית אחמד שקור היא קורבן הבערות
• סין שלחה לנו איתות דיפלומטי מדאיג
ברק יכול לחשוב מה שבא לו. הבעיה היא שהוא לא סתם מביע עמדה. הוא מודיע. ה"הבהרות" שסיפק מי שהיה הפנים של האקטיביזם השיפוטי, בראיון ל"כאן ב'", היו מביכות אפילו יותר משהיו מקוממות: "אני מוכן כחלק מהפשרה שעילת הסבירות לא תחול על החלטות של מדיניות... אני מוכן לזה כי... על זה אני מוכן שתהיה פשרה". שוב ושוב "הוא מוכן". באדנותיות ובאופן רפטטיבי, כאילו הוכתר מטעם איזה גוף עלום להיעתר בשמנו, ולהניף דגל לבן במקום שעד לפני רגע התנוסס מעליו דגל שחור.
האין הוא מבין שהוא יכול בכלל לדון בעניין, רק בזכותם של המוני האדם שיצאו וממשיכים לצאת לרחובות כדי להגן על מדינתם? שהמחאה האדירה, העיקשת, החכמה, הנועזת - היא שהעניקה לו את הכוח ואת ההזדמנות לעשות זאת? בלי המחאה, כבר היינו בלב המאפליה של הדיקטטורה, נרמסים בידי קואליציה חסרת בלמים. ההפיכה המשטרית כבר הייתה נחקקת בחקיקת בזק, ואנחנו, אבוי לנו, היינו מחמיצים את הודעותיו של ברק למה הוא מסכים או לא מסכים. אין לו סמכות, בוודאי לא רשמית אבל בהחלט גם לא מוסרית – להיכנע בשם המוחים.
מה ש(עוד)ברק לא מבין, הוא שאותו דבר מה ש"ירגיע" את לוין, לא קיים. הוא לא היחיד. יש עוד עמלני פשרה מהצד הנרמס שאינם מבינים כלל יסוד בפוליטיקה: פשרה לעולם אינה סיכומו של דבר. משהושגה "פשרה" במזימת זדון, היא אינה אלא תחילתה של הסתערות מחודשת, שכעת ייאלצו המתגוננים מפניה להיאבק בה מעמדה גרועה יותר מזו שהיו בה לפני שהולכו שולל. כדור ההרגעה שיקבל לוין יהפוך למרשם קבוע, עם מינונים עולים. זה נכון שבעתיים כשמדובר בנתניהו, מוליך שולל סדרתי ונטול בושה, נטול עכבות, אמינות או הגינות, שאין בר-דעת בתבל כולה שעדיין מאמין לו. פשרה נסמכת על אמון בין הצדדים, ועל מי שנותנים אמון בפשרה עם נתניהו אפשר רק לצחוק (או לבכות) בתסכול.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביייתכן שבמהלך יום אתמול היו מי שעזרו לברק להבין זאת, כי אחר הצהריים כבר השתנה הטון, הוא הואיל לקרוא להפגנות "קיר הברזל", והצהיר שאם הוועדה לבחירת שופטים לא תתכנס זאת תהיה הכרזת מלחמה. באמת, תודה. טוב שבאת, חבל שלא באת קודם. ואולי כדאי שלהבא לא תבוא בכלל, כי מסתמן שאתה פשוט לא מבין את מקומך.
אי אפשר לקרוא לברק "אידיוט שימושי" כי אידיוט הוא בטח לא, אבל הוא בוודאי כלי שימושי בידי זוממי הדיקטטורה. פעם אחת כי הוא משחק לידי מי שטוענים שהוא עדיין מנהל את מערכת המשפט; פעם שנייה משום שהוא מעניק לגיטימציה ומכשיר את הקרקע לפגיעה בבית המשפט העליון; פעם שלישית משום שהוא מרפה את ידי המוחים. לא נותר אלא לבקש ממנו בצער: הנח לנו. זה כנראה לא המאבק שלך.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
