בשבוע האחרון ביקר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בבייג'ינג, והסינים עשו כל מאמץ כדי להדגיש בפניו עד כמה הם מייחסים חשיבות ל"פלסטין", כלשונם. משמר צבאי קיבל את פניו בשדה התעופה; דובר משרד החוץ הסיני הבהיר שמדובר במנהיג המדינה הערבי הראשון שמבקר במדינה השנה, מה שמעיד, לדבריו, על "הרמה הגבוהה של היחסים הטובים והידידותיים בין סין לפלסטינים"; ולקינוח הכריז הנשיא שי ג'ינפינג על "שותפות אסטרטגית" בין סין לפלסטינים - מעמד דומה לזה שניתן למדינות גדולות וחשובות מהאזור כמו מצרים, ערב הסעודית ואיראן.
בזמן הזה, אין מנוס מלומר בפה מלא, הרי שמבחינה מדינית-דיפלומטית נמצאים יחסי ישראל-סין בירידה, וזאת אף שלאחרונה חזרו משלחות עסקים מסין לפקוד את ישראל. כבר התרגלנו לכך שבעיתות הסלמה מכנסת סין ישיבות של מועצת הביטחון של האו"ם ושותפה להודעות גינוי לישראל. גם הפסקנו להתרגש כשבכירים סינים קוראים "במיוחד לישראל", לשמור על איפוק ולפעול להפגת המתיחות. התייאשנו מלחכות לגינוי סיני על ירי רקטות אל עבר אזרחי ישראל ולא הופתענו יותר מדי כשסין לא גינתה אפילו את ירי הרקטות שפגעו ופצעו את אזרחיה שלה העובדים בישראל.
כעת שלחה סין איתות דיפלומטי כשחרגה מכללי הפרוטוקול המוקפד שהיא עצמה הגדירה, והזמינה את יו"ר הרשות, כשביקור מקביל של ראש ממשלת ישראל אינו נראה באופק (אגב, גם אם יוזמן בנימין נתניהו לבייג'ינג, ספק אם ייאות לכך על רקע היריבות הגוברת בין סין לארה"ב ובשל העובדה שעדיין לא הוזמן לבית הלבן מאז הוקמה ממשלתו).
ללא קשר לשפל הדיפלומטי הזה, אין צורך להתרגש מההכרזות הבומבסטיות על השקעות כלכליות של סין ברשות. אם לשפוט לפי העבר, ספק גדול אם הפלסטינים ירוויחו משהו מוחשי מהביקור הזה. אמנם היועץ הכלכלי של עבאס, מוחמד מוסטפא, הזדרז להכריז שסין התחייבה להשקיע בלא פחות מארבעה פרויקטים בשטחי הרשות - מתקן אנרגיה סולארית, מפעל לייצור פאנלים סולאריים, מפעל פלדה ופיתוח תשתיות כבישים ודרכים - אולם גם אם יינתן אישור ישראלי לפרויקטים אלו, הרי שכלל לא בטוח שחברות סיניות יחרגו ממנהגן ויסכימו לקחת על עצמן את הסיכון הכלכלי. אלה, עד כה, לא ששו להיכנס להשקעות באזורים שאינם יציבים, ובהתאם, ההשקעות הסיניות ברשות הפלסטינית הן זניחות.
גם הסיוע ההומניטרי שסין סיפקה לפלסטינים הוא מצומצם מאוד בהשוואה למדינות אירופה ולארה"ב, ואפילו הסחר בין הצדדים מקרטע. יומון העם הסיני התגאה בהיקף סחר של 158 מיליון דולר ב-2022, אולם לא התייחס לעובדה שרוב הסכום הזה הוא ייצוא סיני לרשות, בזמן שהייבוא מהפלסטינים נאמד במאות אלפי דולרים בלבד.
לעומת זאת, בהיבט המדיני, המעורבות הסינית עלולה להוביל את ישראל למלכוד. כנראה שגם אבו מאזן לא תולה יותר מדי תקוות בהבטחות הסיניות להשקעות והוא בחר להתמקד בתועלות מדיניות אפשריות. בשיחתו עם הנשיא שי הוא ביקש לדון במאמצים להכנסת "פלסטין" כחברה מלאה באו"ם, ובמאמצים לערב את בית הדין הבינלאומי בעניין הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית. עבאס בוודאי גם שמח לשמוע על הנכונות של סין לסייע לפלסטינים "להשיג פיוס פנימי ולקדם שיחות שלום" ביניהם לבין ישראל.
גליה לביא באדיבות INSSהנשיא שי, שנישא כעת על זרי הדפנה של מתן החסות להסכם איראן-סעודיה, ומנסה לייצר מיתוג של מעצמה אחראית ושוחרת שלום, הציג בפני אבו מאזן תוכנית בת שלוש נקודות לפתרון הסכסוך. כמו קודמותיה - תוכניות ארבע הנקודות מ-2013 ומ-2017, ותוכנית חמש הנקודות מ-2014 - גם הנוכחית היא כללית מאוד ואינה מפרטת צעדים מעשיים. קשה לדעת אם אבו מאזן באמת סבור שסין רוצה לתווך בין הצדדים, או שהוא מוכן לקבל את מס השפתיים הזה כדי להמשיך ליהנות מתמיכת סין באו"ם, ובאותה נשימה לאותת לארה"ב, שבדומה לסעודיה ולאיחוד האמירויות, גם הפלסטינים מוכנים לשקול את סין כאלטרנטיבה מסוימת לוושינגטון.
אולם גם אם ביקור אבו מאזן לא יניב לו כל תועלת, הרי שבמצב הנוכחי, ובמיוחד לאור העמדה הברורה שסין נוקטת לצד הפלסטינים, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיראות כמפנה עורף לידידתה הקרובה ארה"ב. המחנאות הזו עלולה לפגוע ביחסי ישראל עם הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ואת המחיר נרגיש כולנו בכיס.
- גליה לביא היא היסטוריונית של סין, חוקרת וסגנית מנהל המרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
