הפגנה מול השרה עידית סילמן, היום בוועידת האקלים
(צילום: שמוליק דודפור, רועי בירשאן)
ביום שני שעבר התכנסה ישיבת סיעת הליכוד והוקדשה רובה ככולה לתלונות הקשות של הח"כים והשרים במפלגה סביב המחוזות האישיים שאליהם התגלגלה המחאה נגד המהפכה המשפטית. זה לא שלא נשמעו תלונות עד היום – הרי מוחים מלווים אותם לכל מקום כבר כמה חודשים - זה פשוט שנדמה שהגיעו מים עד נפש. ואולי לא רק אצלם. גם מחוץ לקואליציה יש מי שחושב כך.
בישיבת הליכוד תיארו המשתתפים את חוויותיהם מהתקופה האחרונה, והתלוננו שהמפגינים ממררים את חייהם ליד בתיהם, באירועים שבהם הם משתתפים ובמקומות ציבוריים. ח"כ משה סעדה סיפר שאשתו והוא קיבלו איומים ושבקבוצות המחאה ביקשו מידע על השעות שבהן ילדיו יוצאים מהבית. השר אופיר אקוניס קיבל לנייד שלו מסרונים הדורשים ממנו לעזוב עם משפחתו את שכונת מגוריהם רמת אביב בתל אביב. לעבר אשתו של ח"כ בועז ביסמוט צעקו: "גיורת. תסתלקי מפה". יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין נאלץ לשמוע מדי יום שישי גידופים כלפיו וכלפי אשתו מחוץ לביתם בקיסריה.
מדובר ברשימה חלקית מן הסתם. הכתבים הפוליטיים ושאר באי משכן הכנסת שומעים בשיחות החולין על עוד כמה וכמה פוליטיקאים מגוש הימין ובני או בנות הזוג שלהם שנמנעים מראש מהגעה לאירועים פומביים מחשש שנוכחותם תעורר מהומה.
ביקורת על אופן המחאה הזה בקושי נשמעת, וגם כשכן, היא נענית בתשובת הוואטאבאוטיזם המוחצת: "ואיפה הייתם כשעשו את זה לח"כים ולשרים בממשלת בנט-לפיד?". יש בכך מן האמת. מדובר בסטארט-אפ שהומצא כבר במעמד השבעת הממשלה ביוני 2021, שבו לא התאפשר לנפתלי בנט לדבר על דוכן הכנסת. ההמשך הגיע בהפגנות התמידיות ליד בתיהם של ניר אורבך ועידית סילמן, רדיפת ח"כים בכל מקום כולל בתי כנסת ועוד. בתודעה הציבורית, המחאה הזאת היא שהביאה להפלת ממשלת "השינוי".
המוחים נגד המהפכה המשפטית אימצו את השיטה, וזה מסוכן. מה התוכנית שלהם, שמעתה ועד עולם לנצח ירדפו אזרחים את חברי הקואליציה בכל אשר ילכו? השבוע כתב כאן נחום ברנע על נורת האזהרה שנדלקה בעקבות התקרית שבמסגרתה חטף יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן מגפון ממפגינה שנצמדה אליו כשהלך ברחוב בניו יורק בליל שבת. ברנע התריע מפני הכיוונים המסוכנים שאליהם עלולה מחאה כזאת להתדרדר. הוא היה קול בודד.
תקרית רוטמן והמגפון בניו יורק, ביום שישי
(צילום: שני גרנות לובטון)
מעטים במרכז הפוליטי מעיזים לבקר בפומבי את אנשי המחאה הזאת, שהפיחו רוח חיים במחנה המרכז-שמאל המרוסק והצליחו ולהוציא אותו מהתרדמת. אבל מאחורי הקלעים, במסדרונות הכנסת, יש לא מעט כאלה שמרגישים אי-נוחות גדולה מול הרדיפה שמטרידה לא רק את הח"כים והשרים מימין, אלא גם את סביבתם ובני משפחותיהם.
היום הגיעה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לוועידת האקלים של "ידיעות אחרונות". כתבת ynet המסקרת את התחום, אילנה קוריאל, ניסתה לראיין אותה ולעמת אותה עם מדיניות הממשלה בנושא – שלכול הפחות ניתן להגדיר אותה כשנויה במחלוקת. הייתה פה הזדמנות לקבל סוף סוף תשובות, לענות על הביקורות ולספק לצופים ולגולשים מידע בעל ערך לציבור. אבל פעילי המחאה במקום פשוט לא אפשרו את זה. מה התועלת שיצאה מכך, למחאה או לציבור? אפסית כנראה.
מורן אזולאיצילום: דנה קופלההתנהגות הזאת, מודים חברי כנסת מהאופוזיציה - בשלב זה בשיחות סגורות בלבד - עלולה להתפוצץ למתנגדי המהפכה המשפטית בפנים. אין כאן ערעור על כך שהמוחים הם אנשים ערכיים שמרגישים שגונבים להם את המדינה ומשנים את שיטת המשטר תחת רגליהם, אבל בשם המאבק הזה הם עצמם פוגעים בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, בחופש התנועה ולא רק.
בתחילת הדרך ניסו בליכוד למתג את ההפגנות ככאלה שמונהגות על ידי קבוצת אנרכיסטים קיצונית ושולית. זה לא עבד כי המחאה אינה כזאת. אבל עכשיו, על רקע רצף המחאות ליד בתי פוליטיקאים, באירועים שלהם וסתם ברחובות שבהם הם צועדים, עלולים המפגינים לגרום לעצמם נזק כפול: גם לספק תחמושת לצד השני וגם להמאיס עצמם על הציבור.
