(צילום: נויל האריס)
במשפטו החוזר של רומן זדורוב נשמעו היום שתי עדויות משמעותיות מטעם ההגנה. האחת של נהג האמבולנס שפינה את גופתה של תאיר ראדה, שהעיד כי לא זלג דם מהגופה. עדות אחרת הייתה של עובדת מזנון בבית הספר נופי גולן, שהעידה כי לבש ביום הרצח מכנסי דגמ"ח, בניגוד לטענות של עדי ראייה אחרים, שטענו כי לבש ג'ינס ביום הרצח – בניגוד לטענתו של זדורוב. בהמשך, עם זאת, התקשתה להסביר איך זכרה את מה שלבש, כשהוא עומד מאחורי הדלפק ורק פלג גופו העליון חשוף.
בעדותה של עובדת המזנון, תושבת קצרין אליזבת טובי, היא סיפרה כי ביום הרצח ראתה את זדורוב פעמיים, בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים כאשר הגיע למזנון. "הוא היה מגיע למזנון גם באותו יום. בא ב-14:45 בערך לקנות שתייה", העידה.
הסנגור, עו"ד ירום הלוי, שאל אותה אילו בגדים לבש זדורוב בצהריים, והיא השיבה "בגדי עבודה מלוכלכים בצבע וסיד". בהמשך הזכירה כי בעדויות שמסרה כשבוע לאחר הרצח, אמרה שלבש דגמ"ח, "כמו מכנס צבאי עם כיסים בצדדים. צבע ירוק או כחול". העדות מחזקת את גרסתו של זדורוב. הוא טען כי ביום הרצח לבש מכנסיים כחולים, שהיו קצרים עליו, ומשום כך השליך אותם אחר כך. מספר עדי ראייה, לעומת זאת, טענו כי לבש ג'ינס. התביעה טוענת כי הג'ינס המדובר התלכלך בדם ומשום כך הטמין אותו ביציקת בטון בבניין בקצרין שהשתתף בשיפוצו בימים שלאחר הרצח.
בחקירה הנגדית, עם זאת, אישרה העדה כי אינה זוכרת בצורה מדויקת את המכנסיים, ואם הגיע עם אותם מכנסיים בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים. לשאלת אב בית הדין, השופט אשר קולה, אם זדורוב נראה נסער, עצבני או כועס, אמרה כי אינה זוכרת. הסניגור, עו"ד הלוי, אמר כי מדובר בעדות מזכה, הן בשל העובדה שהעדה זיהתה את המכנסיים שלבש זדורוב על פי גרסתו, והן מאחר ושעה לאחר זמן הרצח, נכנס זדורוב למזנון כשהוא רגוע.
מוקדם יותר היום העיד יהודה לייבוביץ', נהג האמבולנס שפינה את גופתה של ראדה ז"ל מבית הספר בקצרין למכון לרפואה משפטית באבו כביר. הוא סיפר כי בעת שפינה את הגופה לא נזל ממנה דם, וגם האמבולנס היה נקי לאחר מכן. הדברים סותרים עדויות שנשמעו בחלקו הראשון של המשפט, אז נשמעה עדות הרופא שקבע את מותה של הילדה - שסיפר כי היה צריך להיזהר שלא לדרוך בשלולית דם שנקוותה מתחת לגופה לאחר שהוזזה והונחה על יריעת פלסטיק. בהמשך הוא עומת עם תמונות שבהן לא נראה דם. עד אחר, אב הבית יצחק מנשה, העיד אז כי גופתה של הילדה הונחה לאחר הוצאתה ממתחם השירותים על ספסל בקומה הראשונה בבית הספר, בדרך לאמבולנס, כדי שאביה, שמואל ראדה ז"ל, יוכל לזהותה. לדבריו, לאחר שפונתה הגופה מהמקום נותרה שלולית של דם מתחת לספסל.
הדברים בעלי חשיבות, שכן אחת הסיבות למשפט החוזר היא טיפת דם שנטפה על טביעת נעל שנמצאה על מכסה האסלה בתא השירותים בו נרצחה הילדה. השאלה המהותית במשפט היא האם הדם טפטף בעת הרצח ולפיכך טביעת הנעל, שאינה מזוהה, הוטבעה בעת הרצח עצמו. לחילופין, נטען כי טיפת הדם נטפה בעת פינוי הגופה, ואז ייתכן וטביעת הנעל שייכת לאחד המחלצים (טענה שזכתה לכינוי "תאוריית המחלץ האלמוני").
