בחודשים האחרונים וביתר שאת מאז הרמיזות מצד הנשיא על אפשרות של תקיפה אמריקאית באיראן מתרחש תהליך דרמטי, עוד מחודש מרץ, בתוך המפלגה הרפובליקנית. מה שהיה בעבר בסיס התמיכה האיתן ביותר של ישראל הופך לזירה של מאבק חריף על עצם זהותה של המפלגה ועל מקומה של ישראל בתוך הימין האמריקאי.
כדי להבין עד כמה העמדה האנטי ישראלית מחלחלת לתוך המפלגה די להביט במקרה של ג׳יימס פישבק רפובליקני צעיר בן 27 בוגר הרווארד ומייסד Debate Across America שמתמודד בפריימריז הרפובליקנים למושל פלורידה (למרות שסיכוייו נמוכים ביותר). פישבק פרסם השבוע סרטון קמפיין שמוקדש כולו לישראל לא כתמיכה אלא כהאשמה והוא מציג את ישראל כמי שמסכנת את ארצות הברית וגוררת אותה למלחמות לא לה.
העובדה שמועמד רפובליקני צעיר מרשה לעצמו להתנגח בישראל מלמדת על שינוי עומק במרכז הכובד של המפלגה. התקפה על ישראל שהייתה בעבר מהלך מסוכן הפכה לנכס פוליטי עבור חלקים בימין החדש.
במקביל מתגבש מחנה נוסף המובל בעיקר על ידי תכני רשת. בראשו עומד טאקר קרלסון שהפך מאז עזיבתו את פוקס ניוז לקול המשפיע ביותר ברשתות החברתיות וזוכה לעשרות מליוני צפיות. טאקר שמקיים קשרים עם גורמים המקורבים לקטאר יריבה מובהקת של ישראל ושבעבר אף עודד ברצינות את האפשרות שארצות הברית תבסס את מרכז הכובד של בריתותיה דווקא מול דוחא משתמש בפלטפורמה שלו כדי להפוך את ישראל למוקד תקיפה חוזר. כמעט מדי פרק בפודקאסט שלו הוא מציג את הברית עם ישראל כנטל שאינו משרת את האינטרס של הציבור האמריקאי.
בתקופה האחרונה נוסף נדבך מטריד במיוחד לתמונה הזו. פירס מורגן אחד מאנשי התקשורת הבולטים במיינסטרים העולמי אירח בתוכניתו את ניק פואנטס פרשן ימין קיצוני המכחיש את השואה ומפיץ תיאוריות אנטישמיות במשך שנים. פואנטס שאחראי לעלילות קשות נגד ישראל ובהן הטענה כי ישראל מעורבת בפיגועי האחד עשר בספטמבר ואפילו ברציחתו של צ׳ארלי קירק ניצל את הבמה שקיבל כדי להקצין עוד יותר. בראיון הוא לא רק הכחיש שוב את השואה אלא אף שיבח את אדולף היטלר ותיאר אותו כמי ש -"היה ממש מגניב".
לשמוע בשנת 2025 אמירות אנטישמיות כאלה לא בפינות החשוכות של הרשת אלא בתקשורת המרכזית הוא לא רק סימן אזהרה אלא צופר ערפל. הבעיה אינה רק פואנטס שמקצועו הוא הסתה אלא אנשים דוגמתו של פירס מורגן והמערכת התקשורתית שמעניקה במה מרצון לדמות כל כך מסוכנת. כך הם אינם מראיינים אותו אלא מחזקים את ההדהוד של דברי הרעל שלו ומסייעים להפיץ בעולם שנאה מסוכנת.
תפנית חדה
לצדם ניצבת קנדיס אוונס שהתחנכה מקצועית ואידאולוגית אצל בן שפירו היהודי והייתה במשך שנים מהקולות המזוהים ביותר עם תמיכה בישראל. בשנה האחרונה היא עברה תפנית חדה הפכה ליריבה אידאולוגית שלו ושל ישראל ואימצה נרטיבים עוינים המשפיעים עמוקות על הדור הצעיר של הימין. גם סטיב באנון שהיה האסטרטג הראשי של טראמפ בגלגולו הראשון ואחד מהוגי הקו הפרו ישראלי של הממשל נשמע כיום מסויג מרוחק ואף עוין, במיוחד לראש הממשלה נתניהו. אל כל אלה מצטרף אלכס ג׳ונס שממשיך לשלב בין קונספירציות אנטי ממסדיות לבין חשדנות גוברת כלפי ישראל בשנים האחרונות.
הרגע שבו הקרע הפך גלוי לחלוטין התרחש לאחרונה כאשר הסנאטור מטקסס טד קרוז בן לפסטור אוונגלי אוהב ישראל שהתמודד גם ב-2016 על מועמדות המפלגה התראיין בפודקאסט של טאקר. הראיון החל בטון ענייני והידרדר במהירות לעימות חריף.
זמן קצר לאחר מכן הכריז קרוז על כוונתו להתמודד שוב לנשיאות וטאקר בתגובה פתח במתקפה אישית קשה נגד הנוצרים הציונים וכינה אותם הקבוצה שהוא הכי מתעב. בתוך שעות נוצרה תנועת נגד של משתמשי רשת שהצהירו בגאווה אני נוצרי ציוני והפכו את דבריו לסמל של זהות.
המלחמה הזו אינה מתרחשת רק במילים אלא גם בדימויים. אחת התמונות הוויראליות ברשת מציגה ציור קלאסי של המלאך מיכאל מביס את השטן אלא שבגרסה המעודכנת המלאך מסומן כנוצרים השמרנים האמריקאים והדמות המובסת ה-Woke מימין. אם בישראל Woke הוא סמן שמאלי בארצות הברית הוא הפך לאחרונה גם ככינוי גנאי פנימי בתוך הימין עצמו כלפי דור צעיר אנטי ממסדי ולא פעם אנטי נוצרי שאינו מרגיש מחויבות מוסרית לישראל.
כפי שכתבתי פה בטור על הדור הצעיר בארצות הברית כולל סיפורו של בנה של ניקי היילי מדובר בתופעה עמוקה ולא בגחמה חולפת. דור חדש שאינו רואה בישראל חלק מהותי מהזהות הימנית האמריקאית אלא עוד נושא פוליטי.
ובתוך כל רעשי הרשת האלה חשוב להזכיר גם את השקט. השבוע ליוותי את ד"ר רנדי קלדוול המשמש כשגריר הארצי של ארגון CUFI המונה כ 12 מיליון נוצרים ציונים בארצות הברית שהגיע לארץ לביקור פרטי ולחנוך פסל מרהיב שתרמו נוצרים ציונים לבנק הדם ברמלה מתנה של אהבה ותמיכה לישראל. במהלך הביקור נפגשנו גם עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. השיחה נפתחה בהומור על אהבת הרובים המשותפת שלהם אך מהר מאוד עברה לשאלה מה יעלה בגורל התמיכה הרפובליקנית בישראל. אוחנה חבר קרוב של יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון ושותפו לקידום המהלך להמליץ על הנשיא טראמפ לפרס נובל הסביר עד כמה הברית עם ארצות הברית קריטית לישראל.
קלדוול השיב בחיוך. מאז תחילת המלחמה הוא סיפר גייסנו 2.6 מיליון דולר למדים ולציוד לחיילי מילואים ולכיתות כוננות וכל הכסף הגיע מעשרות אלפי אמריקאים טובים שמוסרים חמישה או עשרה דולרים כל אחד. אחר כך הרים מבט אל יו"ר הכנסת ואמר באנגלית שנשמעה כמו ציטוט חי מן המקרא Sir we stand with Israel וכפי שנאמר: ו"ַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י״ב, ג׳). חשוב להבין, בקריאה הנוצרית הציונית, המילה „מבָרֲכֶיךָ” פירושה כל מי שתומך בצאצאי אברהם, כלומר העם היהודי ומדינת ישראל.לעומת זאת "מְקַלֶּלְךָ אָאֹר” הוא אזהרה אלוהית: מדינות שיפנו גב לישראל יסבלו. זו הסיבה שכל נוצרי ציוני שמצטט את הפסוק משתמש בו לא כרטוריקה אלא כצו מוסרי: "אם אמריקה תעזוב את ישראל, אלוהים יעזוב את אמריקה.”
משל הצפרדעים
כדי להסביר את הפער בין רעשי הרשת לבין המציאות האמיתית סיפר קלדוול סיפור על חוואי אחד שחפר ליד ביתו אגם קטן בתקווה שיהיה לו לבריכה טבעית לימי הקיץ. אלא שעם ירידת הערב התחיל רעש בלתי נסבל. קרקורים, הדהוד, קונצרט של צפרדעים שלא נתן לו לישון. שבועות הוא סבל מהרעש עד שהחליט להתייאש ולייבש את האגם כולו. כשהמים נעלמו הוא גילה לתדהמתו שהרעש האדיר שכל הקיץ נדמה היה שנוצר מצבא צפרדעים הגיע בעצם משתי צפרדעים בלבד. "טוויטר הוא האגם" אמר. הרעש שם גדול צורם תופס את כל תשומת הלב אבל הוא לא משקף את העם האמריקאי. שנים עשר מיליון מאיתנו תומכים בישראל מכל הלב בשקט במסירות ובאמונה.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעונימיד אחרי חופשת החגים תחל ההיערכות הראשונית למרוצי הפריימריז לבחירות האמצע במדינות השונות. אז נוכל לראות מי מן המועמדים מבקש לייצג את רוח המפלגה החדשה ולאחר מכן יגיעו הסקרים הראשונים ולבסוף מערכת הבחירות עצמה שתימשך עד אמצע 2026 ורק אז תתבהר התמונה המלאה לגבי עתיד הימין הרפובליקני והיחס שלו לישראל.
כך או כך, דבר אחד ברור כבר עכשיו: המלחמה על עתיד המפלגה הרפובליקנית היא גם המלחמה על עתיד היחסים עם ישראל.
ד"ר קובי ברדה הוא חוקר היסטוריה פוליטית אמריקנית וגיאו-אסטרטגיה, בית הספר ללימודים רב-תחומיים, - HIT חולון
