הרקולס מספר 435 חונה על הליין בבסיס חיל-האוויר בנבטים שבדרום, ממתין למשימתו הבאה. הוא כבר נכנס לעשור השישי לחייו ועדיין נותן עבודה: בלחימה בלבנון, בתמרון בעזה, במלחמה עם איראן. אבל לא רק מטען פיזי נושא עמו המטוס הזה, אלא גם חתיכת מטען היסטורי.
הרקולס 435 הוא זה שהטיס לאנטבה את לוחמי סיירת מטכ"ל באחד המבצעים ההרואיים ביותר בתולדות צה"ל. אל תא המטען שבו אנחנו יושבים עכשיו הועמסה המרצדס השחורה המפורסמת. על המיטה בקוקפיט תפס סגן-אלוף יוני נתניהו ז"ל, מפקד הסיירת, תנומה קצרה לפני הקרב שממנו לא חזר.
"התרשמתי מאוד מקור הרוח של יוני נתניהו", מספר תא"ל בדימוס יהושע (שיקי) שני, מפקד הכוח האווירי במבצע ומי שהטיס את ההרקולס הזה באותו לילה, 4 ביולי 1976. "בשלב מסוים יוני הלך לנוח וביקש מהנווט להעיר אותו רבע שעה לפני הנחיתה. ידעתי לקראת מה הוא הולך, ואני מניח שגם הוא ידע. הערכתי שיש לו סיכוי של 50 אחוז להיפגע". פחות משעה אחר כך, כשהוא ממתין ללוחמים על המסלול, ניגש אליו למטוס ד"ר אפרים סנה, מפקד הכוח הרפואי במבצע, ובישר לו על נפילת יוני.
אתמול (שישי) חשף לראשונה ארכיון המדינה במשרד ראש הממשלה את הפרוטוקולים המסווגים של מבצע אנטבה - ישיבות הממשלה, הקבינט וצוות השרים המיוחד שהוקם, הדרמה סביב ההחלטה לנהל משא ומתן עם החוטפים, את ההונאה והתחכום לפני המבצע, והצגת תוכנית המבצע לפרטי פרטים.
ההרקולס נוחת אחרי מבצע אנטבה
ו-50 שנה אחרי
תמונה ימין - באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון | תמונה שמאל - צילום: גדי קבלו
בתא המטען שהטיס את הלוחמים. "התעוזה שלנו זו התעוזה של הדור שלו"
(צילום: גדי קבלו)
חמישה עשורים אחרי, הרקולס 435 עדיין בשירות פעיל. מפקד טייסת 131 ("אבירי הציפור הצהובה"), סא"ל ע', מעריך שימשיך לטוס עד 2040. למעשה, שלושה מתוך ארבעת ההרקולסים שהיו באנטבה עדיין בשירות פעיל.
במלאת 50 שנה למבצע הפגשנו את מפקד הטייסת דאז, שיקי שני, ואת המפקד הנוכחי, סא"ל ע'. כשהם יושבים על כסאות בר שהונחו בתא המטען של 435, סיפרו השניים על המורשת שנישאת מדור לדור.
"אנטבה נוכחת כל הזמן בטייסת", אומר סא"ל ע'. "אנטבה זה לקחת את המכונה הזאת ולעשות איתה דברים שלא חלמנו שנעשה. התעוזה שלנו זו התעוזה של שיקי והדור שלו. זה לא הגיע עם ספר המטוס. זה בא מהאנשים, מהמורשת, מהסיפורים".
רבין שאל: "זה ניתן לביצוע?". שני: "אדוני, לך לישון"
מטוס "אייר-פראנס" בטיסה מנתב"ג לפריז נחטף ב-27 ביוני 1976 והונחת באוגנדה. "עוד באותו יום", נזכר שני, "כינסתי את בכירי הטייסת ואמרתי: 'בואו נחשוב מה אפשר לעשות אם יפנו אלינו'. עד אותו רגע אף אחד לא פנה. ישבנו הנווט הבכיר, המכונן (מהנדס טיסה) הבכיר, הסגן שלי ואני. אמרתי, 'אוקיי. טווח, מרחקים, דלק, מכשולים בדרך, מכ"מים בסביבה'. הכנו תדריך מסודר.
"יומיים אחרי זה טילפן אליי מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד: 'איפה זה אנטבה, אתה יודע?' אמרתי לו: 'כן, אני יודע הרבה מאוד על אנטבה'. שאל, 'מה אתה יודע?' ואז שפכתי לו נתונים במשך חמש דקות. והוא השתכנע שזה בר-ביצוע".
סא"ל ע' מוסיף: "זה ה-DNA של הטייסת. היוזמה. למשל ברעידת האדמה הגדולה בטורקיה לפני חמש שנים. ברגע ששומעים שהייתה רעידת אדמה, עוד לפני שמישהו פנה אלינו, אנחנו כבר הולכים למפה ומסתכלים – באיזה אזור זה? איזה שדות נחיתה יש לנו שם?".
המרצדס ששימשה את לוחמי מטכ"ל. "רק אל תפגע בפרופלור"
(צילום: ארכיון המדינה)
שני משיב: "ע' דיבר על תעוזה. צריך להזכיר את התעוזה של ראש הממשלה יצחק רבין, שהחליט לשלוח 200 לוחמים למרחק של 5,000 ק"מ במטוסים שאף אחד, חוץ מאיתנו, לא הבין מהם הם יודעים לעשות. מערך ההרקולס עוד היה בחיתוליו. כשהצגתי לרבין את החלק האווירי של המבצע הוא הביט בי ואמר: 'תסתכל לי בעיניים, שיקי שני. האם זה ניתן לביצוע?' אמרתי לו: 'אדוני ראש הממשלה, לך הביתה לישון, נביא לך את בני הערובה בבוקר'".
ב-3 ביולי המריאו ארבעת מטוסי ההרקולס משדה התעופה באופירה. "הרעיון היה פשוט: לטוס לאנטבה בגובה נמוך ולהתחמק מהמכ"מים. המטוס שלי נכנס ראשון ונוחת והשאר ממתינים שבע דקות נוספות על גבול קניה".
בקוקפיט, יחד עם שיקי שני ויוני נתניהו, ישב גם מפקד המבצע דן שומרון, לימים הרמטכ"ל. "דן היה מפקד נפלא", אומר שני. "הוא היה מאוד רגוע. אפילו עזר לי בניווט - שכב משמאלי והסתכל על הנהרות ושאר תוואי השטח. חבל שחלקו במבצע קצת נשכח עם השנים".
נשכח או הושכח?
"אל תכניס אותי לפוליטיקה".
ההרקולס של שני נחת ראשון, ומתוכו ירדו לוחמי סיירת מטכ"ל בפיקוד יוני. "ראיתי את המרצדס ואת שני הלנדרוברים חולפים לי מתחת לכנף שמאל ואמרתי לעצמי - דיר באלקום, שלא יפגעו לי בפרופלור".
כמה זמן הייתם על הקרקע?
"בערך שעה".
חטופי אנטבה מתאחדים עם משפחותיהם. "כשחזרו החטופים מעזה, נזכרתי במבטים שלהם"
(צילום: ארכיון המדינה)
כשהסתיימה ההשתלטות על הטרמינל, שבמהלכה נפל יוני, כבר היו המטוסים האחרים על המסלול, מוכנים לקלוט את החטופים ששוחררו, את הלוחמים ואת הנפגעים. בדרך חזרה, כשעצרו לתדלק בניירובי, ניגש שני להרקולס 420 שהיה עמוס חטופים. "היה שם בליל של הבעות: אנשים בהיסטריה, אנשים בוכים, אנשים צוחקים. אני זוכר את המבטים שלהם. כשראיתי בטלוויזיה את החטופים שחזרו מהשבי בעזה, נזכרתי במבטים של החטופים באנטבה".
שני, 81, יליד ברית המועצות ובן לניצולי שואה, הקים את מערך ההרקולסים לפני מלחמת יום כיפור יחד עם סא"ל אמנון הלבני. הם הביאו פיזית, מארה"ב לארץ, את 13 המטוסים הראשונים. שלושה מהם עדיין חיים ובועטים תחת פיקודו של סא"ל ע'.
בין אנטבה ל"שאגת הארי"
ע', בן 37, נשוי לאור, סיים קורס טיס במגמת קרב ועבר הסבה לתובלה. דוד שלו, טייס קרב, נפל במלחמת יום הכיפורים. ב-7 באוקטובר ע' היה מדריך בבית ספר לטיסה עם הצבת חירום בטייסת 131, בהמשך שימש כראש ענף מבצעים בבור של חיל האוויר, ולפני כשנה קיבל את הפיקוד על הטייסת.
"כשיוצאים ללילה הראשון בשאגת הארי, אני במטוס הראשון", מתאר ע'. "וגם בלילה השני והשלישי והרביעי. גם כשאני בכיסא הטייס, אני מפקד על הטייסת. במלחמה אני באוויר כל לילה. מתדרך את האנשים ועולה למטוס".
עד לאיזה מרחק הגעתם בשאגת הארי?
ע': "בוא נגיד שטסנו הרבה שעות. התפקיד של הטייסת היה לגשר על הטווח שבין ישראל ואיראן. אם זה קשר ואם זה כוננות לחילוץ טייסים ואם זה איסוף ואם זה הפעלת אש".
באותו תא המטען, 50 שנה אחרי
(צילום: גדי קבלו)
את ההרקולס מטיסים ארבעה אנשי צוות אוויר – שני טייסים, נווט ומכונן. תפקיד נוסף, ייחודי למערך התובלה, הוא פקח ההעמסה, שאחראי על תא המטען ועל כל מה שעולה למטוס ויורד ממנו.
מסבא לנכד: "ידעתי שאני חייב להיות במטוס שלו"
סג"מ ת' סיים לפני כשנה את קורס פקחי ההעמסה והגיע לטייסת 131. "ההרקולס שאני הכי אוהב הוא 420", הוא מספר. "בכל פעם שאני מאויש עליו אני אומר: איזה כיף".
לא במקרה זה המטוס האהוב עליו: סבו, טייס תובלה בחיל אוויר וקברניט לשעבר באל על, הטיס את 420 לאנטבה ובחזרה לצדו של הלבני. במטוס הזה השיבו את יוני נתניהו לארץ אחרי שנהרג. "אני זוכר שיצאתי מהקוקפיט והלכתי לראות איך מעלים את החטופים ואת המרצדס השחורה, שגם היא חזרה איתנו. ואז הביאו את יוני", מספר הסבא.
נכדו החליט להיות פקח העמסה אחרי שנשר מקורס טיס. "יש פקחי העמסה גם בקרנף (כינויו של ההרקולס הוותיק – י"ק), שזו טייסת 131, וגם במטוס השמשון, שזו טייסת 103. ידעתי שאני חייב להיות במטוס של סבא".
שאלתי אותו אם נכדו מתייעץ איתו על נושאים מקצועיים. "איזו שאלה!", השיב הסבא הגאה. "הוא לא עושה שום דבר בלעדיי. מתייעץ איתי מה לעשות, מה להעמיס", הוא צחק, ונכדו הסמיק. "אבל הוא מספיק טוב כדי לעשות הכול בעצמו. הבעיה שהוא לא מספר לי כלום, החוצפן הזה...".
"אני מרים אותו בקלות" - "מציע שנתחיל בסימולטור"
(צילום: גדי קבלו)
סג"מ ת' מוסיף כי אינו יכול לספר לסבא על כל מה שאני עושה. "אבל לפעמים אני שואל אותו: 'אתה מכיר את הדבר הזה? אתה מכיר את החלק ההוא?'. כשאני לומד חומר חדש אני בא אליו: 'סבא, גם אתם עשיתם את זה בתקופתך?'".
אנשים מחליפים מכונית כל שנתיים-שלוש. איך מטוס מחזיק מעמד יותר מ-50 שנה?
"זה לא קסם", אומר סא"ל ע'. "זו עבודה קשה של המון אנשים. אנשי התעשייה האווירית, שתחזקו את המטוסים בבח"א 27 בלוד ועברו עם המערך לנבטים, משקיעים המון מאמץ כדי שאוכל לסמוך במאה אחוז על המטוס שאני מטיס".
גם שיקי סומך על ההרקולסים הוותיקים ולמרות שלא הטיס אחד כזה כבר יותר מ-20 שנה, הוא מצהיר: "תן לי להיכנס עכשיו לקוקפיט, ואני מרים אותו בקלי קלות".
"אני מציע שנתחיל קודם בסימולטור", אומר סא"ל ע' בחיוך. ואז מבהיר: "אני סומך על שיקי שני. ההרקולס הוא חלק ממנו".
