"לפני שאנחנו ממשיכים, יש לי הודעה", הכריז ראש הממשלה יצחק רבין לשרים בישיבת הממשלה. "מטוס 'אייר פראנס' ככל הנראה נחטף". 50 שנים חלפו מאז 27 ביוני 1976, והיום (שישי) ארכיון המדינה במשרד ראש הממשלה חושף לראשונה את הפרוטוקולים המסווגים מישיבות הממשלה, הקבינט וצוות השרים המיוחד שהוקם; את הדרמה סביב ההחלטה לנהל משא ומתן עם החוטפים; את ההונאה והתחכום הישראליים לפני מבצע אנטבה; את הצגת תוכנית המבצע לפרטי פרטים לשרים; וגם הקלטות ייחודיות מהדיונים של רבין עם אנשיו, ותמלילים משיחות של אל"מ ברוך בר-לב (בורקה) עם שליט אוגנדה ההפכפך אידי אמין.
הערה: החומרים שפרסם ארכיון המדינה כוללים אלפי מסמכים, תמונות והקלטות, ואנו ליקטנו עבורכם את המיטב. תוכלו לעבור בין הקטעים באמצעות לחיצה על כותרות ראשי הפרקים בראש הכתבה.
גלריה
אחרי 50 שנים: הפתקים שהעבירו רבין ופרס לפני המבצע נחשפים
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון/אורי הרצל צחיק, ארכיון המדינה)
הקדמה: מבצע אנטבה
מבצע אנטבה (או "מבצע יונתן", על שמו של יוני נתניהו) היה אחד ממבצעי הקומנדו הנועזים והמפורסמים בהיסטוריה, שיצא לפועל ב-4 יולי 1976 בעקבות חטיפת מטוס "אייר פראנס" על ידי מחבלים פלסטינים מהחזית העממית וגרמנים מארגון הטרור המרקסיסטי "תאי המהפכה". המטוס, שהיה בדרכו מתל אביב לפריז, הונחת באנטבה שבאוגנדה אחרי עצירה קצרה בלוב, ושם ביצעו החוטפים סלקציה נפשעת: הם שחררו את רוב הנוסעים הזרים, והותירו כבני ערובה 105 נוסעים ואנשי צוות - רובם המכריע ישראלים ויהודים (מתוך כ-250 נוסעים ואנשי צוות שהיו על המטוס במקור).
החוטפים דרשו את שחרורם של 53 מחבלים ואנרכיסטים הכלואים בישראל ובעולם, לצד כופר כספי, תמורת בני הערובה. הם הציבו אולטימטום להוצאה להורג של שני חטופים בכל שעה אם דרישותיהם לא ייענו עד 1 ביולי, אך בהמשך הסכימו להאריך את המועד עד ל-4 ביולי, בעקבות הסכמת ישראל למשא ומתן. אלא שאז, ביום שבו אמור היה לפקוע האולטימטום, במבצע חילוץ דרמטי וחסר תקדים, הוטסו לוחמי צה"ל במטוסי קרנף (הרקולס) למרחק של כ-4,000 קילומטרים מישראל, פשטו על הטרמינל באוגנדה, חיסלו את החוטפים תוך דקות ספורות ושחררו 102 חטופים.
במהלך פעולת החילוץ המורכבת נהרגו שלושה בני ערובה, ובנוסף אליהם גם החטופה דורה בלוך (73) - שפונתה לבית חולים לפני המבצע, ונרצחה אחריו. בנוסף נהרג מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל יונתן (יוני) נתניהו, שהוביל את כוח הפריצה.
תשובת רבין להמלצת אלי מזרחי בנוגע לשרים ביום חטיפת המטוס
(צילום: ארכיון המדינה)
החלטת הממשלה לאשר את מבצע החילוץ
(צילום: ארכיון המדינה)
המסר לצרפתים: "רואים בכם אחראים לגורל כל הנוסעים"
(צילום: ארכיון המדינה)
הימים שלפני המבצע ההרואי היו דרמטיים במיוחד, אך מהפרוטוקולים עולה כי ברגעים הראשונים לרבין הייתה רק כתובת מרכזית אחת: צרפת, שמטוסה הוא שנחטף. תחילה, באותה ישיבת ממשלה שקטע כדי להודיע על החטיפה לשרים, המליץ ראש לשכתו אלי מזרחי שהשרים יעדכנו לאורך היום את מזכיר הממשלה לגבי מעשיהם בנוגע לחטיפה - אך רבין הבהיר כי "אין כל צורך בכך. הכוונה שלי להעמיד את ממשלת צרפת כגורם אחראי לגורל הישראלים במטוס – ולא לשחרר את ממשל צרפת מאחריות זאת". אלא שישראל פעלה במקביל בערוצים נוספים וחשאיים, בתמרונים דיפלומטיים שקנו לה זמן יקר.
ב-1 ביולי, ברגע האחרון של האולטימטום שהציבו החוטפים, הודיעה הממשלה על נכונתה להיכנס למו"מ איתם - למרות שעד אז נקטה בעיקרון שלא לנהל משא ומתן עם מחבלים; הצד השני, בתגובה לכך, דחה את האולטימטום, ואפשר בדיעבד את השלמת ההכנות למבצע.
"הצרפתים זונות"
כשעתיים לאחר שרבין הודיע על החטיפה, בשעה 14:30, נחת מטוס אייר פראנס בבנגאזי שבלוב. רבין כינס צוות שרים מיוחד לטיפול שוטף בנושא, כשהוא בראשו - ולצידו גם שר הביטחון שמעון פרס, שר החוץ יגאל אלון, שר המשפטים חיים צדוק, שר התחבורה גד יעקבי והשר ללא תיק ישראל גלילי. בשבוע שחלף עד היציאה למבצע קיים הצוות 18 ישיבות. כבר באותו הערב העבירה ממשלת ישראל מסר לממשלת צרפת, שלפיו היא מצפה ממנה להבטיח את ביטחונם ושחרורם המיידי של כל הנוסעים. בצרפת מסרו כי עמדתם זהה - כלומר, הם שאחראים לביטחון הנוסעים הישראלים.
"תשמע, הם זונות"
(צילום: ארכיון המדינה)
רבין קטע את ישיבת הממשלה: "המטוס כנראה נחטף"
(צילום: דובר צה"ל, אורי הרצל צחיק, ארכיון המדינה, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון + אלכס רוזקובסקי )
"ישראל מצפה שצרפת תנקוט בכל הפעולות הנדרשות להבטיח את ביטחונם ושחרורם המיידי של כל הנוסעים". השדר הראשון שהועבר
(צילום: ארכיון המדינה)
דברי רה"מ רבין בישיבה הראשונה של צוות השרים המיוחד
(צילום: ארכיון המדינה)
ההקלטות שנחשפו היום כוללות שיחות של ראש לשכת רה"מ דאז, אלי מזרחי, עם רבין ועם גורמים נוספים. כך למשל, מתועדת שיחה בינו לבין מנכ"ל משרד החוץ דאז, שלמה אבינרי, שבה הוא נשמע לחוץ מכך שהשדר שהועבר מישראל לצרפת על חטיפת המטוס יפורסם לפני שיתקבל בידי הגורמים הרשמיים בפריז.
מזרחי הציע לאבינרי ששגריר ישראל בפריז יודיע לו שהשדר התקבל בצרפת לפני שיפורסם לתקשורת, כלקח מהפיגוע במעלות שבו מחבלים לקחו תלמידים ישראלים בני ערובה ודרשו את מעורבות צרפת ורומניה בתיווך הסכם לשחרורם. "הסתבכנו אז עם הצרפתים והרומנים בכל מיני שדרים שהם שמעו קודם ברדיו, והיו סיבוכים ואי-נעימויות", הסביר מזרחי את עמדתו. "לא ניצור (שוב; ר"ק) אפשרות לתת לצרפתים תירוץ אחר כך שהם לא יכולים בצורה כזאת, ושזה נטרל את האפשרות שלם להפעיל לחץ על הלובים וכל מיני דברים כאלה. אני בעניין הזה של חיי אדם ובני ערובה, זה דבר שאני לא אשכח אותו, כי אני זוכר היטב את מה שהיה בעניין מעלות".
באשר לפרסום הדברים בישראל, אמר מזרחי: "הייתי מחכה עד שיש אישור שזה הועבר לנשיא צרפת או למישור האחראי ביותר. שלא יהיה להם קייס אחר כך. תשמע, הם זונות". אבינרי השיב לו: "זה נכון".
"עמדת ישראל - לא להיכנע בנושא"
(צילום: ארכיון המדינה)
"יש לנו תגובה ראשונה מהצרפתים"
(צילום: ארכיון המדינה)
לאחר מכן התקשר מזרחי לרבין, אמר לו כי "רשימת הנוסעים בדרך אליך", והסביר כי הוא חושש שאם השדר יפורסם לפני שצרפת תקבל אותו, היא תטען שישראל שיבשה לה מהלך של "דיפלומטיה שקטה" לשחרור החטופים. ראש הממשלה הורה לו שצרפת תעודכן בכך שבכוונתה של ישראל לפרסם את השדר שהועבר להם. מזרחי עדכן את אבינרי על בקשת רה"מ.
בהמשך, אבינרי עדכן את מזרחי כי התגובה הצרפתית היא שפריז אחראית לביטחון כל נוסעי המטוס, גם אלה שאינם אזרחיה, וכי צרפת הטילה על שגרירותה בטריפולי שבלוב לגלות את זהות המחבלים. רבין ביקש שוב לוודא כי פרסום השדר מקובל על הצרפתים, והבהיר למזרחי: "לא כדאי לרוץ עם הפרסום, חס וחלילה ייצור דם רע עם הצרפתים". מזרחי עדכן בכך את אבינרי, והשדר אכן פורסם רק לאחר שהודיע האחרון כי הדבר "תואם עם הצרפתים, והם מסכימים. נפרסם את עובדת השדר ולא את הנוסח שלו".
המחבלים נחשפים
בשיחות הטלפון ניכר גם הבלבול הרב ששרר בישראל ברגעים הראשונים בנוגע לזהות החוטפים. כך למשל, שר המשפטים דאז חיים צדוק עדכן את מזרחי כי שמע ברדיו הודעה על זהות החוטפים – "איזה ארגון לשחרור פלסטין הרדיקלי, אני לא בטוח. זוכר את המילה רדיקלי".
ארגון הטרור שלקח אחריות על החטיפה
(צילום: ארכיון המדינה)
רשימת חלק מהנוסעים שהיו על המטוס
(צילום: ארכיון המדינה)
מכתב שהועבר לרה"מ - ביום פקיעת האולטימטום הראשון
(צילום: ארכיון המדינה)
בשיחה אחרת עדכן את מזרחי המזכיר הצבאי של רבין, אפרים "פרויקה" פורן, כי סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ש"החזית העממית לשחרור פלסטין, ג'ורג' חבש בסוגריים, לקחה על עצמה את האחריות לחטיפה. זה נמסר לרויטרס בטלפון, למשרדה בדמשק". מזרחי הוסיף כי ודיע (חדאד) שייך לארגון הזה, ו"פרויקה" משיב לו: "הוא שלוחה שלו, זה לא בהכרח, אבל יכול להיות".
מיד לאחר השיחה הזו עדכן מזרחי את רבין: "הגוף המבצע הוא החזית העממית לשחרור פלסטין של ג'ורג' חבש... אני אומר לך, ודיע חדאד הוא שלוחה של ג'ורג' חבש". רבין ענה: "אני יודע, אני תמיד משתמש בביטוי הזה". מזרחי הוסיף כי חדאד וחבש בקונפליקט ו"גם רבו מידי פעם בפעם", אך "על כל פנים, זהו, זה המצב". רבין שואל אם אין ידיעות מבנגאזי שבלוב, ומזרחי סיכם את השיחה בכך שאין חדש וכשיהיה יודיע לו.
"אידי אמין משוגע על כל הראש"
בשעה 21:30 של אותו יום, המטוס החטוף המריא מלוב דרומה, ולאחר שסודן לא התירה לו לנחות במדינה - הוא המשיך לאנטבה שבאוגנדה. "יש כנראה 76 ישראלים על המטוס", עדכן אבינרי את מזרחי. בשעה 04:00 בבוקר נחת המטוס באנטבה, והנוסעים הועברו לטרמינל הישן - שם הוקפו בצבא אוגנדה. במהלך היום ניהלו החוטפים, בראשות נציג אש"ף במדינה, מגעים מול נשיא אוגנדה דאז אידי אמין. בשעה 20:30 הודיעו הצרפתים כי קיבלו מהמחבלים מסר שלפיו הם רוצים למנוע שפיכות דמים.
בשיחה שקיים מזרחי עם רה"מ, הוא עדכן אותו על "מברק בהול מפריז", והוסיף כי "כנראה שהעניין מתחיל להתגלגל". ראש לשכת רה"מ הוסיף כי צרפת מניחה שכאשר יגיעו ההנחיות הסופיות יתחיל מו"מ על תנאי הטרוריסטים, ויהיה צורך להודיע לישראל על התנאים. "הם מבקשים לדעת אם יצרנו קשר עם האוגנדים", אמר מזרחי לרבין. רה"מ השיב: "לא! להגיד אין לנו קשר". זאת, על אף שכפי שיוצג בהמשך, לממשלה אכן היה ערוץ ישיר לשליט אוגנדה, והתקיימו עימו כמה שיחות.
בתוך כל הדרמה הזו, בין שיחות עם ראש הממשלה למנכ"ל משרד החוץ, אישה זרה שעלתה בטעות לקו הטלפון של מזרחי לא הצליחה לרדת ממנו. בכל פעם מחדש מצא עצמו ראש לשכת רה"מ משוחח עמה בתסכול רב, עד שלבסוף התפרץ בקטע שמזכיר מערכון של הגשש החיוור: "גברתי, סגרי את הטלפון, תנוחי שתי דקות! אני באמצע שיחה".
"סגרי את הטלפון, תנוחי שתי דקות!"
(צילום: ארכיון המדינה)
מברק נוסף לצרפת: "עמדת ישראל לא להיכנע לסחטנות לא השתנתה"
(צילום: ארכיון המדינה)
"האיש הזה לא צפוי". אידי אמין
(צילום: gettyimages)
מזרחי העלה בפני רבין הצעה של שר החוץ דאז יגאל אלון לתגובה, שבו יאמרו לצרפתים כי "זה לא יהיה לטובת העניין אם נהיה צד (למו"מ; ר"ק) ומוטב שאתם תקיימו הקשר". רבין השיב: "בהתאם למה שהממשלה קבעה. אנו רואים בצרפתים אחראים לשלום הנוסעים. עניין דיפלומטי או לא, לא משנה, כי אידי אמין ירצה ליצור מגע איתנו. אני לא רוצה להתחייב". מזרחי אמר בתגובה: "אי-אפשר לדעת, הוא משוגע על כל הראש. הוא מנטרל את הצרפתים, אז למה לסגור מראש את הדרך". ועל כך השיב לו רבין: "לא צריך לסגור אף אחד".
בהמשך עדכנו הצרפתים כי הנוסעים והצוות נמצאים באולם שדה התעופה, קיבלו טיפול רפואי, אוכל ושתייה, וכי האוגנדים מנהלים עם חוטפיהם מו"מ ומסרו לפריז כי המחבלים ממתינים להוראות. "מניחים שמדובר בג'ורג' חבש אך אין הוכחה לכך", אמר מזרחי לזאב ש"ק, סמנכ"ל משרד החוץ דאז.
ערוץ דיפלומטי אחר שניהלו בישראל היה מול ממשלת מערב גרמניה, שאזרחיה היו חלק מהחוטפים – והיא הציעה שנציג ישראל יטוס לאוגנדה לצד נציג גרמני. רבין דרש להציב להם שני תנאים כדי לא להשיב תשובה שלילית: הראשון, מאחר שעמדתה הפומבית של ירושלים הייתה שצרפת אחראית, הנציג הישראלי לא יהיה דיפלומט, אלא "רופא או דבר דומה לכך" - שמטרתו "לדאוג לצד ההומניטרי ולמגע (עם האזרחים הישראלים; ר"ק)". התנאי השני היה שגרמניה תערוב לביטחונו. "הם יודעים מי זה אידי אמין", הסביר רבין. "האם לאור כל הנתונים ומערכת היחסים, הם מוכנים לקחת עצמם אחריות על האיש הזה?".
רה"מ יצחק רבין ודוברו דן פתיר בתום דיון של צוות השרים המיוחד
(צילום: ארכיון המדינה)
הדיונים על שליחת הנציג עם גרמניה
(צילום: ארכיון המדינה)
גם אבינרי הזדעק. "הגרמנים אולי לא מודעים לכך שהאיש הזה (אידי אמין; ר"ק) לא צפוי - ושאנחנו שולחים ישראלי אל המלתעות", אמר למזרחי. כשרבין שמע מהאחרון ששר החוץ אלון רוצה לשלוח את השגריר, מאחר שהטיסה ממריאה מגרמניה תוך שעתיים, הוא זעם: "לא! לא צריך שגריר. יגאל עושה שגיאה. אני לא מוכן". לבסוף נודע לממשלה שהצעה דומה עוברה גם לארה"ב והולנד, והן השיבו בשלילה. ההצעה נגנזה.
"איך בכלל נגיע לאוגנדה?"
רק ביום השלישי לחטיפה פורסמו ברדיו אוגנדה דרישות המחבלים, בהם שחרור 53 "לוחמי חופש" שנאסרו בחמש מדינות שונות: 40 בישראל, שישה בגרמניה, חמישה בקניה ושניים משווייץ וצרפת. בישיבת צוות השרים המיוחד הבהיר הרמטכ"ל דאז מרדכי (מוטה) גור כי עוד לפני שמקבלים החלטה סופית אם לגשת למו"מ או לפעולה צבאית, יש צעדים שכבר נדרש לקדם. "צריך להכין את הכוח", אמר. "להערכתי, חשוב שייסע מישהו, אני מתאר לעצמי מישהו מהמוסד, שינסה להתקרב כמה שאפשר למקום האירוע. זה צריך להתבצע עוד הלילה".
גור המליץ גם כי יש לקדם קשר עם שליט אוגנדה כמה שיותר מהר. "אני חושב שכדאי לנסות את שיגעון הגדלות שלו, ולשלוח לו אדם שיחניף לכבודו. זה גם ישמש לנו מודיעין למבצע וזה חשוב", הסביר. חלק מהשרים הביעו התנגדות, אבל יום למחרת, קיבל אלוף-משנה ברוך בר-לב (בורקה) - ששימש בעברו כנספח צה"ל ומשרד הביטחון באוגנדה - אישור רשמי לשוחח עם אמין, בניסיון לרתום את הקשר שנרקם ביניהם לפתרון המשבר. את תמלילי השיחות ביניהם תוכלו לקרוא בפרק "שיחות עם רודן" שבהמשך הכתבה.
"מבצע ראשון בהיסטוריה של ישראל". פרס
(צילום: ארכיון המדינה, יוסי רוט)
"האחריות לגורל הנוסעים על ממשלת צרפת". מסר שנשלח ממשרד החוץ
(צילום: ארכיון המדינה)
בישיבת הממשלה ביום הרביעי לחטיפה, סקר שר החוץ את השתלשלות האירועים – והדגיש כי האחריות היא על ממשלת צרפת. רבין קיים אז שיחות גם עם מנהיגי האופוזיציה, והבהיר כי חשוב מאוד "להימנע מוויכוח לאומי ולשמור על קונצנזיה". בישיבת הממשלה הדגיש רבין כי "יש לנו פה עסק עם אחד הארגונים הקשוחים והקיצוניים ביותר, והגם שלא נאמר דבר, לא הייתי רוצה שתשרור פה אשליה לגבי נכונות אותו גוף ואותו ארגון והאיש העומד בראשו, ללכת למעשים שקשה להעלות אותם על דל שפתנו בשלב זה".
באותה נקודת זמן הוא הבהיר כי אינו רואה אפשרות לפעולה צבאית, והוסיף: "אין לנו אפשרות לפעול בלי הסכמת המדינות הנוגעות בדבר. ומה נעשה, האם נתקוף את אוגנדה? איך בכלל נגיע לאוגנדה? המטרה היא לא לעשות אקט צבאי, אלא להציל את האנשים. אם תיווצרנה האפשרויות, נדבר עליהן. כרגע אינני רואה דרך".
אזהרת רבין לעורכי העיתונים
צרפת, גרמניה, ארה"ב וקנדה – כמו ישראל – קראו פומבית לא להיכנע לסחטנות של המחבלים ולנקוט עמדה תקיפה נגדם. בצהריים, לבקשת אמין, חוטפי המטוס שחררו 47 חטופים - נשים, זקנים וילדים - "מסיבות הומניטריות". במקביל, הם איימו לפוצץ את המטוס ולהוציא להורג את החטופים אם לא יקבלו את שדרשו עד היום למחרת - 1 ביולי בשעה 14:00.
הפנייה של משפחות החטופים לרה"מ: להסכים לדרישות החוטפים
(צילום: ארכיון המדינה)
מכתב נציג משפחות החטופים לשר יעקובי
(צילום: ארכיון המדינה)
משפחות חטופים במחאה מול משרד רה"מ בת"א
(צילום: ארכיון המדינה)
בהמשך, בדיון של צוות השרים המיוחד שהוקם, עלה כי משפחות חטופים מתכוונות למחות סמוך למעון רה"מ או לשכתו. רבין תהה "מדוע לא נפגשים איתם?", והבהיר כי "מוכרחים לעשות זאת". מי שהוטלה עליו המשימה הזו היה שר התחבורה דאז גד יעקבי, שבהמשך גם ביקש ממנו רבין להיות נציג הממשלה מול אמצעי התקשורת.
רבין גם שוחח עם עורכי העיתונים, וחשף בפניהם את מבצע "צרבת" החשאי ממרץ 1975 - שפרטיו פורסמו לציבור עשרות שנים לאחר מכן. באותו מבצע, סיכלה ישראל ניסיון הפלת מטוס אל על שעמד לנחות בניירובי שבקניה. מדובר היה בחמישה מחבלים - שניים אזרחי מערב גרמניה, ואחרים מהחזית העממית - שעונו על ידי גורמי הביטחון הקנייתים, ולאחר מכן סוממו והעומסו על מטוס מיוחד לישראל. בארץ הם הוגדרו כאסירי X, והחזקתם נשמרה בסוד. אלא שהחוטפים שהחזיקו בישראלים באנטבה דרשו את שחרורם.
"בפטפטת הישראלית הגענו למצב שאין לי ברירה אלא לפנות לעורכי העיתונים ולמצפונם הלאומי", אמר רבין לעורכי העיתונים. "מה שאני אומר כאן, אם ייצא, יכול להיות אחד הסבכים הכי חמורים שהתרחשו למדינת ישראל. חיי 77 ישראלים יכולים להיות מושפעים מידיעה זאת. יכול להיות שהקנייתים לא יעמדו בזה. בינתיים אני סומך עליהם יותר מאשר על חלק מהגורמים הישראלים".
הוא הוסיף כי במקרה שהמבצע יפורסם, יודיעו הקנייתים שישראל חטפה את המחבלים משטחה. הסכנה היא לא רק משבר ביחסים עם קניה, אלא ש"אם נושא זה יצטרף היום לכל התסבוכת הזאת – אף מדינה בעולם לא תשתף אתנו פעולה בעתיד. במקרה כזה, דמם של ישראלים יהיה בראש מי שמפרסם ידיעות אלה". לקט מודיעין שהופץ, מאוחר יותר באותו יום, ציטט ידיעה שקניה הודיעה כי אין ברשותה פלסטינים עצורים - אך לא חשפה שישראל היא זו שלקחה אותם.
פרס לרבין: "אפשרי, אבל לא היום"
רבין סקר את האירועים בקבינט, ובערב כינס דיון נוסף של צוות השרים. שר הביטחון פרס עדכן במהלכו על שיחה שהתקיימה בין בורקה לאמין (את תמלילי השיחות ביניהם תוכלו לקרוא בפרק "שיחות עם רודן" שבהמשך הכתבה). רבין חידד את הצורך בהחלטה עד למועד פקיעת האולטימטום. בדיון הסביר הרמטכ"ל כי צה"ל חייב זמן נוסף כדי להתכונן למבצע, ועלתה גם אפשרות לבדוק עם צרפת פעולת שחרור משותפת.
הפתק מהשר פרס לרה"מ רבין על האפשרות לצאת לפעולה צבאית
(צילום: ארכיון המדינה)
הפתק ששלח הרמטכ"ל לרה"מ ביום רביעי בלילה
(צילום: ארכיון המדינה)
פרס, מצידו, העביר לרבין פתק בזה הלשון: "יצחק, פעולה צבאית לכאורה אפשרית, אבל לא לפני שני לילות ויום מההחלטה, ללא אפשרות להחזיר את הנוסעים. בתנאים אלה ובשעה זו העניין לא נראה לי, אבל דחיפות העניין היא בכך שאם תהא נטייה לפעולה צבאית צריך לשגר כבר הערב 12 לוחמים (מוסווים כנוסעים) לקניה". הוא הוסיף כי "מבחינת המוסד זה אפשרי (כך נמסר לי). המטוס אמור להמריא היום לפנות ערב, והוא נוסע רק אחת לשבוע וזה מקור הדחיפות".
בהמשך עודכן רה"מ על שיחה נוספת בין בורקה לאמין. שליט אוגנדה עמד על כך שהדרך היחידה להצלת החטופים היא לשחרר את האסירים שהמחבלים דרשו. ישראל עדכנה את צרפת, והוסיפה כי המידע מצביע על שיתוף פעולה בין המחבלים לאוגנדה – וכי החטופים מוחזקים גם על ידי חיילים מקומיים, ולא רק המחבלים עצמם.
באותו לילה שלח הרמטכ"ל פתק לראש הממשלה: אם צה"ל לא מסוגל להציל את החטופים באנטבה, הוא ממליץ להיענות לדרישות המחבלים. עם זאת, הוא מציע למתוח את המשא ומתן עד לרגע האחרון - כלומר, למחרת בחצות היום - ואז לקבל החלטה.
החלק של שלטונות אוגנדה
באותם ימים העביר אגף המודיעין בצה"ל שורה של מכתבים בהולים לרבין. באחד המכתבים, שסווג סודי ביותר, נכתב: "מן התמונה המצטיירת עד כה אודות הפיגוע מסתבר כי ניזום ע"י ודיע חדאד, ראש מנגנון פיגועי חו"ל של 'החזית'/חבש, תוך שיתוף פעולה הדוק עם גורמים שונים, בהם שליט אוגנדה שכנראה תואם איתו סיוע לפיגוע".
מכתב בהול שהועבר מצה"ל לרה"מ רבין בימים שלפני היציאה למבצע
(צילום: ארכיון המדינה)
במכתב אחר שנשלח לאחר מכן, צוין כי "מידיעות שונות מסתבר שקיימת מעורבות אוגנדית ישירה בסיוע לפיגוע – וייתכן אף בתכנונו. החטופים נשמרים ע"י חיילים אוגנדיים חמושים, והמחבלים קיבלו באנטבה סיוע לוגיסטי, כולל אמל"ח". עוד נכתב כי אמין ומפקדי צבאו נפגשו כמה פעמים עם החוטפים, וכי בלילה שבין 30-29 ביוני נעצרו באוגנדה אירופאים ששהו בבתי מלון מחשש שיהיו מעורבים בניסיון לשחרור נוסעי המטוס.
בבוקר של יום חמישי נערך דיון של צוות השרים המיוחד אצל רבין. יועצו רחבעם זאבי (גנדי) עדכן כי נוסעים ששוחררו והגיעו לפריז סיפרו כי בין שלטונות אוגנדה למחבלים יש שיתוף פעולה; חיילים אוגנדים שומרים על בני הערובה, והחוטפים אוחזים בנשק שלא היה בידיהם בעת החטיפה ובמטוס. כמו כן דיווחו המשוחררים על הפרדת הישראלים משאר בני הערובה.
בישיבת הממשלה שנערכה לאחר מכן, חזר רבין על הצורך בקונצנזוס לאומי, ואמר כי "אין לי עתה זמן להתחמקויות". הוא הוסיף כי גם היעדר החלטה זו החלטה, ואמר: "צריך לזכור שנהיה הממשלה הראשונה שהביעה נכונות להיכנס למו"מ על המרה. אינני אומר שצריך לקבל את התנאים במלואם. ביסודו של דבר מגיע הרגע שצריך להחליט על כיוון". בישיבה הוחלט לבסוף כי צוות השרים המיוחד מוסמך להמשיך במאמצים להצלת חיי החטופים ולשחרורם, תוך נכונות לשחרר עצורים בישראל. עוד סוכם כי בורקה יצא לאוגנדה.
"למו"מ יהיה מחיר כבד בעתיד"
בוועדת החוץ והביטחון שהתכנסה מיד לאחר מכן אמר רה"מ כי "שעון החול זז וצריך להגיע לסיכומים". הוא הציג כי האפשרויות הן המשך המצב הנוכחי - "יקרה אשר יקרה" - או לשבור את הקיפאון ולפתוח במו"מ ביוזמה ישראלית. לבסוף תמכו חברי הוועדה באפשרות השנייה, וישראל עדכנה את צרפת על ההחלטה ומסרה: "שעת האפס מתקרבת, אנו רואים הכרח למאמץ דחוף משותף איתכם להצלת חיי החטופים".
אלא שלכך קדמו מחלוקות בהנהגה; השר יעקובי, שנפגש עם משפחות החטופים, דיווח אמנם שהן תובעות מהממשלה לנהל מו"מ, אך גם הציע להציג לחוטפים איום שלפיו על כל ישראלי שיוצא להורג - ישראל תוציא להורג את אחד האסירים שהם ביקשו לשחרר. השר פרס, מצידו, התנגד למו"מ, הזהיר כי יהיה לכך "מחיר כבד בעתיד של הגברת הטרור", והוסיף כי "תמיד טענו שאף ממשלה אחרת לא נכנעה. הפעם האמריקנים אומרים אל תיכנעו, הצרפתים אומרים אנו עומדים איתנים, הגרמנים אומרים אנו עומדים איתנים, הקנייתים אומרים 'אין אנשים' (מתייחס לעצורי מבצע צרבת; ר"ק). אנו צריכים להיות מודאגים כאן מגורל האנשים בעתיד, ממה שיקרה לישראל ולמעמדה בנושאי חטיפות וטרור - בנוסף לדאגה לגורל האנשים באוגנדה. לעת עתה כל ארגוני הטרור פרט לוודיע חדאד הסתייגו מחטיפות במידה רבה בגלל העמידה העיקשת של ישראל".
המסר של הרב גורן לרה"מ, בכתב ידו של אלי מזרחי
(צילום: ארכיון המדינה)
רבין, מנגד, הדגיש כי הוא לא מוכן להסביר לציבור "מדוע על גוויות מותר להחזיר, ועל אנשים חיים לא" - אחרי שבאפריל 1975 הוחזרו חללי צה"ל ממצרים בתמורה לשחרור מחבלים ואסירים. הפשרה שקבעה הממשלה לבסוף הייתה שצוות השרים המיוחד ימשיך במגעים לשחרור החטופים, אך בלי לקבוע כמה ואילו מחבלים ישראלים מוכנה לשחרר, ובלי לציין את המילים "משא ומתן" - אלא "מאמץ לשחרור החטופים כולל החלפת עצורים". ישראל דרשה שהמגעים יתנהלו דרך צרפת, שכן היא האחראית לגורל נוסעי המטוס.
בשעה 13:00 ב-1 ביולי, שעה לפני מועד פקיעת האולטימטום, שודרה הודעה שבה הודיעו החוטפים כי החליטו לשחרר את כל יתר החטופים פרט לישראלים. במקביל, בעקבות הסכמת ישראל למו"מ, הם הודיעו כי לבקשת אמין האולטימטום יוארך עד יום ראשון, 4 ביולי, בשעה 13:00. כשעה וחצי לאחר שהוארך הדד-ליין, הרמטכ"ל הציג לצוות השרים תוכנית מבצעית.
ביום חמישי נפגש רבין גם עם משפחות חטופים, ואמר להם בפתח דבריו כי "אינני חושב שמילים יעזרו, אבל בכל זאת אומר לכם שהממשלה החליטה שהיא מוכנה להיכנס למו"מ ולשחרר עצורים כדי להציל את החטופים". אחד מנציגי המשפחות שאל את רה"מ אם הוא יכול לעדכן את יתר המשפחות על כך, ורבין השיב לו "בבקשה". רה"מ נשאל אם ייתכן שלאחר שחרור המחבלים, החטופים לא ישוחררו, והשיב: "האם אפשר לסמוך על אידי שיוציא אותם משם אחר שהמחבלים בידיהם? לא עשינו את הדבר אף פעם במקום שאין בו ביטחון". אחד מנציגי המשפחות שיתף כי "הוקל לנו במידה מסוימת כאשר אנו יודעים שהממשלה החליטה בנושא ללכת לקראת שחרור. זה מה שחיפשנו כל הזמן. חששנו שחלילה תיפול החלטה כאשר יהיה מאוחר מידי".
באותו היום פנה לרבין גם הרב גורן, אז הרב הראשי לישראל: "לפי דעת הרוב בהלכה, פדיון שבויים יש לעשות בכל מחיר, גם אם יש חששות גדולים שינסו לתפוש אחרים. יש להחזיר המחבלים ולהציל הנפשות, ולא לשחק אפילו בספק. יש נעלמים רבים, והגורמים הם בלתי צפויים. יש לוותר על הכבוד והפרסטיז'ה. מדינת ישראל חזקה ותעמוד. הצלת חפים מפשע גדולה יותר מכבוד".
"לראשונה בהיסטוריה": התוכנית המבצעית
ביום למחרת, דיווחה קבוצת המשוחררים החדשה כי יחס החוטפים לישראלים הולך ומחמיר. הרמטכ"ל הציג אז את התוכנית המבצעית לצוות השרים המיוחד, ובהמשך זומנו גם שרי הקבינט. ביום שבת כתב רה"מ רבין לשר פרס כי "צריך לאשר יציאת המטוסים למבצע", ובהמשך כינס את ישיבת הממשלה והציג את ההחלטה שהתקבלה לקיים מו"מ, כי "במושגי לוח זמנים, לא הייתה (עד כה; ר"ק) כל אלטרנטיבה צבאית שאפשר לבצע. אני משוכנע שההחלטה הייתה נכונה". הוא הסביר כי כעת, בעקבות הזמן שהרוויחה ישראל, "נעשו בדיקות אם קיימת אופציה צבאית סבירה". לדבריו, "תוספת זמן, מידע ולימוד - מאפשרים אופציה צבאית".
הרמטכ"ל מרדכי גור מציג את תוכנית המבצע
(צילום: ארכיון המדינה)
"צריך לאשר יציאת המטוסים". הפתק שמסר רה"מ לשר הביטחון במהלך הישיבה ביום שבת
(צילום: ארכיון המדינה)
שר הביטחון דאז שמעון פרס הזהיר מהסכמה לדרישות החוטפים, ואמר כי "אם ניכנע, לא תהיה עוד מדינה שתעיז להילחם בטרור. כיהודי, אני רואה את ההשלכות על העם: שני גרמנים עומדים עם אקדחים שלופים מול ילדים ישראלים שכל חטאם הוא לא בהיותם ילדים – אלא ישראלים".
באשר למבצע אמר כי "לא בלב קל אנו מציעים זאת, שכן זה מבצע שצה"ל לא התנסה בשכמותו – הראשון בהיסטוריה של ישראל מחוץ לגבולות המזרח התיכון". למרות זאת, הבהיר, "כאשר משווים את הסיכונים והתוצאות הגענו למסקנה. היתרון העיקרי בפעולה – יסוד ההפתעה. לכן דחינו את ההכרעה לרגע האחרון, כשיהיה לנו מקסימום אינפורמציה ומינימום סיכון".
הרמטכ"ל הציג לשרים את האזור בשדה התעופה באנטבה שבו מוחזקים החטופים, ואת המקום הסמוך שבו נמצא המחנה הצבאי של אוגנדה. "הרעיון המרכזי הוא שאנו טסים עם ארבעה מטוסי הרקולס ונוחתים על המסלול החדש", אמר. "מורידים כוח שמשתלט על המתחם ומשחרר חטופים, וכוח נוסף מאבטח את האזור. מטוס עם צוות רפואי יקלוט את החטופים". הוא הוסיף כי שעת הש' שנקבעה היא 23:00 שעון אוגנדה, והסביר שיש לסיים את המבצע ולשוב "כמה שאפשר בחושך".
הרמטכ"ל ציין כי אזור הנחיתה אמור להיות נקי מכוח עוין, וכי באזור שבו מוחזקים החטופים יש 12-10 מחבלים ו-60-50 חיילים מצבא אוגנדה. "אשר לסידורי השמירה על המתחם, יש שם שלושה פתחים עיקריים שכל אחד מהם נשמר ע"י מחבלים", הוסיף. "הישראלים נמצאים בקומת הקרקע. בקומה מעל נמצאים האוגנדים. המחבלים והאוגנדים מצוידים באקדחים ובתת-מקלעים. האוגנדים אומנו ע"י ישראלים, הם לא כל כך חיילים וללא ניסיון קרבי". הוא תיאר כי הם אף איטיים בפתיחה באש ומפחדים מהלילה, ולכן "בשלבים הראשונים הם יהיו מבולבלים".
רכב המרצדס שהשתתף במבצע אנטבה
(צילום: ארכיון המדינה)
הרמטכ"ל תיאר לשרים את המבצע לפי הסדר, והסביר כי המטוס הראשון יכיל 36 לוחמים על שלושה כלי רכב – שישתלטו מיד על המתחם שבו מוחזקים החטופים. "כמה דקות לאחר מכן ינחתו שני מטוסים נוספים, שעל כל אחד שתי שריוניות עם מקלעים ורימונים, עם עתודה של אבטחה", הוסיף. לאחר מכן, לדבריו, ינחת המסוק הרפואי שאמור לקלוט את החטופים. הוא הסביר איך יפעל הכוח במקום, וציין כי הבעיה העיקרית היא השתלטות על המתחם שבו מוחזקים החטופים.
לדבריו, כלי הרכב שיגיעו למתחם לא אמורים לעורר חשד, שכן הם בצבע הג'יפים של שדה התעופה ומסוג מרצדס - דגם זהה לזה של אידי אמין. "יש תקווה שזו תהיה הפתעה ונוכל להיכנס אל החטופים", אמר. "ארבע דקות להיכנס ולהעמיס זה הרבה זמן. זה בהחלט במסגרת הסטנדרטים המבצעיים שלנו".
הוא הוסיף כי סימן השאלה הוא האימפקט של הלחימה, ש"כמו בכל קרב – קשה להעריך", והדגיש: "אין לי ספק ביכולת שלנו להשתלט על המחבלים ולפנות את האנשים". במקביל ציין כי מטוסי עתודה שמכילים גם צוותים כירורגיים ינחתו בניירובי, למקרה ויידרש להשאיר פצועים לטיפול רפואי באזור.
לאחר דברי הרמטכ"ל הבהיר רבין כי בישיבה ביום חמישי האלטרנטיבה הייתה לומר לא "ולהיות תלויים בחסדי המחבלים", או לומר "מוכרחים לתת עצירים". לדבריו, "לא הייתה לנו אלטרנטיבה אחרת. היום האלטרנטיבה היא להיצמד לאותו קו, שיש בו סבירות להצלת חיי נוסעים ותשלום מחיר בהחזרת מחבלים וביוקרה - או לפעול צבאית". הוא הדגיש כי ישנם סיכונים, ולשאלות שרים בנוגע לאפשרות שהמתחם ממולכד השיב הרמטכ"ל כי לפי מה שידוע המקום לא ממולכד – אך "אי-אפשר להתחייב".
התמיכה פה אחד – ופעולות ההסחה
יגאל אלון, שהיה אז שר החוץ וסגן רה"מ, הוסיף בישיבה כי "כשהחלטנו להיענות לתביעות המחבלים – עשינו זאת בלב כבד. ידענו מה המחיר שישראל משלמת, לא רק ביוקרה צרופה אלא ביוקרה שיש לה משמעות מדינית, הן לגבי המחבלים והן לגבי העולם הערבי, אבל נהגנו באחריות ובזהירות ולקחנו החלטות קשות". הוא הוסיף כי "לעיתים הבלתי אפשרי הוא האפשרי ביותר. המבצע הזה הוא מאוד מורכב, נועז ומסובך". לצד זאת, אמר, "בהערכה היסטורית-אסטרטגית, ובלי להוציא מכלל אפשרות שיקול של נפגעים, הייתי ממליץ על המבצע הזה".
רה"מ רבין והשרים יעקבי, פרס ואלון
(צילום: ארכיון המדינה)
החטופים יורדים ממטוס ההרקולס שהביאם לישראל
(צילום: ארכיון המדינה)
עוד ציין אלון כי בשעות הקרובות, לפני תחילת המבצע, הדרג המדיני יבצע פעולות הסחה מתאימות "שלא יחרגו מההיגיון, כי אם תהיה פעילות מוגברת היא מיד תעורר חשדות". מלבד פעולות ההסחה, אמר, משרד החוץ גם יכין פעולות הסברה ללאחר המבצע, ויפתח במגעים עם הממשלות הזרות כדי להסביר זאת.
השר חיים בר-לב תמך בפעולה צבאית, ואמר כי "ההליכה בדרך שהלכנו בה (המו"מ; ר"ק), גם אם תביא חזרה את החטופים, תכניס אותנו למערכה חמורה ושלילית. מחר יכולים לחטוף מטוס גרמני ולדרוש מישראל לשחרר מחבלים שנמצאים אצלה, והגרמנים יבואו אלינו, ובצדק".
בסיום, השרים תמכו פה אחד ביציאה למבצע. השר אלון ציין כי ראש האופוזיציה מנחם בגין, ביקש להודיע שהם בעד גם כן. רבין הדגיש בסיום הישיבה כי המפתח להצלחת המבצע הוא אלמנט ההפתעה. "ההבדל בין הפתעה לאי-הפתעה הוא הבדל בין קטסטרופה להצלחה", אמר. "כל דבר לא זהיר, כל דיבור בטלפון בקשר לכך – מסכן את המבצע. שום שר לא מודיע על ישיבת הממשלה. אם עיתונאים מטלפנים – יש להכחיש. מוצדק לא לומר אמת במקרה כזה".
מה הטריד את הרמטכ"ל
לאחר מכן התכנסו השרים בצוות המיוחד שהוקם, שם אמר הרמטכ"ל כי "המבצע מאורגן ומסודר – עם סיכויים טובים מאוד לביצוע". הוא שיתף כי הכוחות כבר תרגלו ניווט ונחיתה, ולאחר מכן תרגיל נוסף בסירקין שנמשך 55 דקות. "לפי דעתי, צריכים להיות מוכנים שבשטח המבצע ייקח שעה וחצי עד שעתיים", ציין הרמטכ"ל, שהוסיף כי בחפ"ק באוויר יהיו ראש אגף המודיעין ומפקד חיל האוויר.
"אחת מנקודות החולשה היא שלא יהיה לנו מודיעין עדכני עד הרגע האחרון. זה הדבר שמטריד אותי ביותר", סיכם גור.
השר פרס הוסיף אז כי אם ישראל תשתף פעולה עם המחבלים ותיכנע – "הדבר יעלה על היבשת כמו אש ויתפשט מיד". לדבריו, "מדינה לוחמת על דבר שאינו ממשי, כביכול, ושמו זקיפות-קומה. אם תחליט הממשלה על מו"מ – אהיה איתה – אבל אחרי זה ישראל תיראה טיפ-טיפה סמרטוטית. כושר ההרתעה שלה ועמידתה במערך הבינלאומי ייפגעו פגיעה שלא הייתה כמוה". הוא הוסיף כי "זו אחת הפעולות הנועזות ביותר של ישראל", ושיתף כי "המראה הנורא הזה שמפרידים בשדה התעופה בין ישראלים ואחרים. המראה הזה שגרמנים מחורבנים עומדים עם נשק מול יהודים - אני לא יכול להירגע מזה".
יוני נתניהו ודורה בלוך
המבצע הצה"לי בוצע בהצלחה, ו-102 חטופים שוחררו תחת פיקודו של קצין חי"ר וצנחנים ראשי דאז תא"ל דן שומרון. שלושה מהחטופים - אידה בורוכוביץ', פסקו כהן וז'אן ז'אק מימוני - נהרגו, וכן אחיו של ראש הממשלה הנוכחי, מפקד כוח הפשיטה סגן-אלוף יונתן נתניהו, שעל שמו נקרא המבצע. בישיבת הממשלה שנערכה לאחר המבצע אמר עליו רבין: "אביו פרופסור נתניהו נמצא עכשיו בארה"ב. מראשוני התנועה הרוויזיוניסטית, היסטוריון, סוציולוג. הייתה לי הזדמנות לנהל איתו שיחה ארוכה כאשר היה בארץ".
פרס הוסיף: "נפל לנו אחד הלוחמים הנהדרים ביותר שהיו לעם היהודי. אדם אמיץ ומשכיל באופן בלתי רגיל".
כשנה לפני מבצע אנטבה: סא"ל יונתן נתניהו מקבל את עיטור המופת מהרמטכ"ל
(צילום: ארכיון המדינה)
דורה בלוך נרצחה באוגנדה לאחר המבצע
(צילום: ארכיון המדינה)
דבריו של שמעון פרס על יונתן נתניהו
(צילום: ארכיון המדינה)
עדותה של אחות בבית החולים על כך שדורה בלוך היתה בחיים ב-4 ביולי, לאחר המבצע לשחרור החטופים
(צילום: ארכיון המדינה)
ארכיון המדינה חשף גם התכתבויות בנוגע לדורה בלוך - שחלתה בשבי, פונתה לבית החולים ולכן לא שוחררה במבצע. ביוני 1977 הגיע לשגרירות ישראל בלונדון הנרי קיימבה, שהיה שר הבריאות של אוגנדה בימי מבצע אנטבה. לאחר מכן, במכתב שנשלח כבר אז מהשגרירות למשרד החוץ ונחשף כעת, נכתב כי ב-7 ביולי 1976 בשעה 20:30 הגיעו שני רכבים לצד האחורי של בית החולים, ושני אנשים משכו את בלוך בכוח מחדרה. למרות שניסתה להיאבק בהם הם הצליחו לחטוף אותה. השומר בבית החולים חוסל, וחלק מהאחיות נעלמו לאחר מכן.
קיימבה חייג אז לאמין שאמר לו שיבדוק זאת, וכחצי שעה לאחר מכן אמר לו כי "זה מאוחר מידי, האישה מתה". אמין, נדגיש, הוא זה שנתן את ההוראה לרצוח את בלוך. כמה ימים לאחר מכן נמצאה גופת אישה בצד הדרך, אחרי שניסו לשרוף אותה. "בהתאם להוראת אמין, בספר המחלקה נכתב כי היא שוחררה מבית החולים ב-3 ביולי", נכתב במסמך שנשלח. גופתה של דורה בלוך הושבה לבסוף לישראל רק בשנת 1979, כשחיילים טנזנים איתרו אותה במטע סוכר בקמפלה במהלך הפלישה לאוגנדה.
רבין: "הבעיה לא נגמרה"
לאחר המבצע חייג רבין לרמטכ"ל, בירך על "מבצע בלתי-רגיל" ואמר: "אני מעריך במיוחד שבשלבים הראשונים, כשלא היו הנתונים, היה לך את הכוח הנפשי לומר שאין אפשרות לבצע. וכשנוצרו הנתונים – היה לך את האומץ להציע זאת".
בישיבת הממשלה באותו היום הדגיש רבין כי למרות תחושת ההקלה, אסור להיות באשליות: "הבעיה לא נגמרה והטרור ממשיך לפעול. איזה בעיות עוד יעמיד הטרור בפנינו ואיזה לקחים עלינו עוד ללמוד – מוקדם לומר. גמרנו קרב אחד, אבל המלחמה נמשכת".
(צילום: ארכיון המדינה)
עשרות רבות של מנהיגים מרחבי העולם, וכן מאות אנשים פרטיים וראשי ארגונים בינלאומיים, שלחו אחרי המבצע מכתבים לרבין ובירכו אותו על ההצלחה והעמידה האיתנה מול המחבלים. "אני מברך אותך ואת ממשלתך על ההחלטה האמיצה ועל הצלת בני ארצך במבצע כה נועז ומחושב למופת", כתב לו בין היתר אזרח גרמניה. "רצוי שממשלות אחרות תנהגנה באותו כוח החלטה מול מעשי חבלה בינלאומיים וסחיטה. זה ניצחון הצדק".
רבין השיב למכתבים שנשלחו אליו. במכתב לכמה ילדים מירושלים ששלחו למשרדו פרחים כתב: "אני מאוד מעריך את המחווה שבאמצעותה הבאתם לידי ביטוי יפה את רגש הגאווה והכבוד שכל בית ישראל רוחש לצה"ל ולעם כולו".
שיחות עם רודן
במהלך הימים שקדמו למבצע, כשעוד ניסו בישראל דרכי פעולה שונות, קיבל כאמור אל"מ בר-לב (בורקה) אישור ליצור קשר עם אידי אמין. בשיחה השנייה ביניהם אמר בורקה לרודן: "אלוהים נתן לך הזדמנות להציל אנשים ולהראות לעולם שזה לא נכון מה שדיברו עליך. אם אתה זוכר, תמיד נתתי לך עצה טובה, אף פעם לא נתתי לך עצה מוטעית".
השיחה השנייה בין בורקה לאידי אמין, ב-30 ביוני
(צילום: ארכיון המדינה)
אחת משיחות בורקה-אמין לפני המבצע
(צילום: ארכיון המדינה)
שליט אוגנדה - שבפועל לקח חלק בחטיפה - היתמם והשיב לו כי הוא יודע זאת היטב. הוא הוסיף: "אני בקשיים עכשיו, אך אתה יכול לעזור לי להציל חיים על-ידי שחרור כל דרישותיהם". בורקה אמר כי יעשה כמיטב יכולתו, אך הבהיר: "זו ארצך ולך הכוח. אם משהו יקרה יאשימו אותך ואם תציל האנשים תהיה איש קדוש".
אמין עמד בשיחה על כך שהמחבלים מסרבים להקשיב לדבריו, וטען שוב כי המקום שבו מוחזקים החטופים מוקף בחומרי נפץ (טענה שהייתה שקרית; ר"ק) וכי הדרך היחידה לפתור את המשבר היא להשיב בחיוב לדרישות. בורקה השיב לו כי "האנשים שהם מבקשים לשחרר הם רוצחים שהרגו ילדים ונשים", והוסיף: "איני מאמין שאפילו אתה, אם מישהו ינסה להרגך, תאפשר לו ללכת. זה לא קל לשכנע אנשים פה לשחרר רוצחים".
אמין השיב כי הוא "מסכים באופן מוחלט, אך המצב כעת מסובך מאוד". הוא טען גם כי המחבלים הגיעו עם חומר נפץ רב, וכשנשאל מהיכן הוא השיב: "ייתכן מאתונה".
השיחה בין בורקה לאמין אחרי המבצע
(צילום: ארכיון המדינה)
בשיחה נוספת הבהיר בורקה בפני אמין כי יש לו "הזדמנות גדולה להיכנס להיסטוריה כעושה שלום גדול". שליט אוגנדה טען בתגובה כי בעקבות "שיחות מוצלחות" שקיים עם אנשי החזית העממית, הם שחררו 47 חטופים. "עתה הם הקיפו את הנותרים בצורה מושלמת, ואמרו שאם ישראל לא תענה לדרישה הם יפוצצו את המטוס וכל החטופים", טען אמין. "אני מציע לך שתדווח לרבין שממשלתכם צריכה לעשות כל שבכוחה כדי לשחרר אותם מיידית".
ארכיון המדינה גם פרסם שיחה שהתקיימה בין השניים לאחר מבצע אנטבה. "ברכות, לא כפוליטיקאי אלא כחייל, עשיתם פעולה יפה, השארתם לי שם משאבות", אמר אמין לבורקה באותה שיחה, בעודו צוחק. הוא הוסיף כי "היה לכם מזל שהורדתי את חומר הנפץ שהקיף את המקום", וציין כי בפעולה נהרגו חיילים מצבא אוגנדה: "חבל שהרגתם לי חיילים, אני לא פגעתי בישראלים. חיילים שלי לא ירו על האווירונים שלכם כשהם עזבו".
בהמשך אמין ביקש אמין פיצוי על הנזק שנגרם, והוסיף: "גמרתי עם הטרוריסטים. הם רק עושים לי צרות. לא אתעסק איתם יותר". בהמשך תהה אמין למה ישראל תוקפת אותו באו"ם, וטען: "לא הרגתי אף ישראלי, נתתי להם לאכול ולשתות. לא הייתי נותן שיהרגו אותם".
חטאי אמין
אמין אמנם הקפיד להיתמם, אך בישראל לא היו קונים לסחורה הזו. ב-7 ביולי 1976 הכין גנדי מסמך בן 13 עמודים בשם "חטאי אמין", ובו מידע על שיתוף הפעולה של שליט אוגנדה עם ארגוני הטרור הערביים - וחלקו בפעולות החטיפה של מטוס "אייר פראנס". פרקי המסמך כוללים את מעורבות אוגנדה בפרשת החטיפה, את שיתוף הפעולה בין אמין לארגוני מחבלים ערביים ואת ההתבטאויות האנטי-ישראליות שלו. "מסמך זה הוא ריכוז נתונים ועובדות שנעשו במטכ"ל/אמ"ן, במוסד, במשרד החוץ ובלשכת יועץ רה"מ", נכתב בפתחו.
מסמך שהכין רחבעם זאבי ימים ספורים לאחר מבצע אנטבה
(צילום: ארכיון המדינה)
בין היתר, במכתב העריך גנדי כי שיתוף הפעולה של אמין והחוטפים היה תוצאה של תיאום מוקדם, "שבא על רקע כוונתו להוכיח לערבים את ידידותו ולהפגין את איבתו לישראל במבצע ספקטקולרי, בנוסף לסיוע הרב במישור הצבאי והמדיני שהוא מעניק לארגוני המחבלים". במסמך פורטה מעורבותו של אמין, שחלק ממנה גם היום – 50 שנים לאחר המבצע – עדיין חסוי. כך למשל, צוין בין היתר כי החוטף הגרמני ידע מראש שמטרת הטיסה היא אוגנדה, והחוטפת הגרמניה אמרה עם הנחיתה באנטבה כי "הכול בסדר, הצבא נמצא בשדה התעופה".
לפי המסמך, עם הנחיתה הקיפו חיילים אוגנדיים את המטוס, כשלצידם ארבעה או חמישה מחבלים חמושים שהתחבקו עם החוטפים ובהמשך השתלבו בפעולות השמירה והמו"מ. בנוסף לכך, לדברי נוסעים במטוס, "אמין המתין לבוא המטוס והתחבק עם המחבלים שירדו ממנו". בהמשך הוא אף נראה באולם הגדול שבו רוכזו החטופים, לחץ יד לחוטפיהם ואמר כי ידע שהם עומדים להגיע.
באשר להחזקת החטופים, נכתב כי ביממה הראשונה חיילים אוגנדים בלבד היו אחראים לשמירה, ובהמשך הגיעו המחבלים וקיבלו תתי-מקלע. עוד צוין במסמך כי המחבלים קיבלו סיוע לוגיסטי וצוידו באמל"ח ובמכשיר קשר נייד. כמו כן, מפקד המחבלים באנטבה שהה כל הזמן בחברת אמין. לאחר שחרור החטופים, המחבלים שחוסלו במבצע נקברו בטקס צבאי מלא יחד עם חיילי הצבא האוגנדי.
במסמך צוינו כאמור גם אמירותיו של אמין נגד ישראל עוד לפני חטיפת המטוס. כך למשל, באוקטובר 1975 אמר כי "כוחות מיוחדים של צבא אוגנדה בכוננות להשתתף בכל מלחמה חדשה נגד ישראל". באותה שנה הוא אף הביע תמיכה ב"מאמץ לשחרור פלסטין", וטען כי "הציונות מבינה רק שפה אחת – והיא הפעולה הצבאית. על כל המדינות הרוצות לשחרר את פלסטין - וביניהן אוגנדה - להכין עצמן לכך".
בדוח הייעוץ המשפטי של מתמ"ד נכתב כי שלטונות אוגנדה אמנם עזרו בשחרור נוסעים לא יהודים, אך סייעו לחוטפים בפועל, אפשרו לפלסטינים נוספים להצטרף אליהם באנטבה, אישרו להם לקבל נשק וחומרי חבלה וגם השתתפו אקטיבית בהחזקת החטופים ואפשרו לחוטפים לנוח מעת לעת. "לישראל יש סיבה טובה להאמין שהיו לבסוף הורגים את החטופים – ואוגנדה לא הייתה נוקפת אצבע", נכתב בדוח.
