באיזה אופן שלא בוחנים את ההודאה שנתן אתמול אשר גולדשטיין, בן 88, לגבי רצח בנו בן החמש בשנת 1974, זה סיפור נורא - וזאת למרות שיש לא מעט דרכי התבוננות. דרך אחת היא שמדובר בסיפור מדומיין של קשיש חולה מחלה סופנית, שנכנס ויצא בשבועות האחרונים שוב ושוב לבתי חולים, מה שמקשה עוד יותר על תפיסת המציאות שלו, כך שלמעשה מדובר בהודאה שקרית שאין להתייחס אליה.
דרך שנייה תניח אף היא שזו אינה הודאת אמת אלא שתטען כי השקר נתפר ביודעין ומתוך מודעות שלמה וזאת בשל חרפת קיומו של הקשיש ורצונו למצוא יד מלטפת ומטפלת (כעציר ואסיר) למה שנותר משארית ימיו.
דרך ההתבוננות השלישית תצא מההנחה ההפוכה שזו אכן הודאת אמת של אדם שיודע שיום פקודתו קרוב ומבקש לצאת מן העולם עם מצפון נקי. לטובת זאת הוא בוחר לחשוף את האמת המחרידה לפיה הוא זה שרצח את בנו שסבל משיתוק מוחין במו ידיו וביים את המעשה שייראה כאילו הבן טבע בים.
הדרך הרביעית תצא אף היא מההנחה שההודאה אמת היא, אבל תבקש לראות בה כעוד תחבולה פושעת של מי שהפר חוק והיה אלים כל חייו, הורשע ברצח אשתו ב-1976 כשהוא לא רק מביים את הרצח כתאונת דרכים (כשגופתה נשרפה ברכב) אלא גם משלם סכום כסף גדול לשני שותפים שיסייעו לו במעשה. לפי גישה זו לא בכדי גולדשטיין המתין עם ההודאה עד לשלב בו אין באמת דרך למצות עימו את הדין כך שהוא שוב "ינצח" את מערכת אכיפת החוק ושוב יערים על אנשיה.
הצועדים בדרך זו יטענו שגולדשטיין חיכה בצורה קרה ומחושבת מעל לחמישים שנה כדי להתוודות רגע לפני אלול כדי שגם האפילוג בספר חייו המעוותים ייכתב כרצונו על ידו ויכיל את "הניצחון האחרון" על מערכת החוק. במילים אחרות, כמו שביים את רצח אשתו יחד עם שותפים ולשם כך סחבו את גופתה עד למקום בו העלו את המכונית באש, וכמו שלטענתו הוא ביים את רצח בנו שטבע בים האדום כך הוא מביים את הסצנה האחרונה של חייו. דרך התבוננות זו רואה במעשה הנוכחי של גולדשטיין לא אקט דמנטי אלא בדיוק להפך – פעולה הגיונית ומחוכמת על פי תכנון דברים מדויק ומותאם למציאות.
3 צפייה בגלריה
ארכיון "ידיעות אחרונות" משנת 1974 - בן 5 "טבע" בים באילת
(צילום: מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
זאת ועוד, גם בדרכים אלה שפורטו קיימות לא מעט הסתעפויות. כך למשל מי באמת יודע אם הרצח נעשה מתוך רחמים ולא מתוך רצון חולני לפגוע באם הילד שתירצח כזכור שנתיים מאוחר יותר? בכל מקרה, גם אם שיקר וגם אם דיבר אמת. גם אם הודה מסיבה "טובה" וגם אם מסיבה חולנית, זה סיפור נורא של מעשים שאין להם מחילה. לפחות לא מחילה שבלב.
מה מבחינה משפטית?
משפטית הסיפור דווקא די פשוט. משגילתה משטרת ישראל על ביצוע עברה פלילית היא חייבת לחקור. אין פה שום נסיבות מקלות. אסור לשכוח שמדובר בחשד לרצח בכוונה תחילה ועוד של חסר ישע בן 5. ככזה, אין התיישנות למרות חלוף השנים (מאחר ומדובר ברצח בנסיבות מחמירות שהקורבן קטין וחסר ישע שנרצח על ידי האחראי עליו) ויש עונש חובה (מאסר עולם). לפני החוקרים ניצבות גם הודאה וגם גופה ולכאורה זה אמור להספיק.
3 צפייה בגלריה
ארכיון "ידיעות אחרונות" משנת 1976 - אילתי הואשם ברצח אשתו
(צילום: מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
היה ונעשתה נתיחה לאחר המוות (מדובר כזכור בחסר ישע בן חמש. מה עוד ששנתיים לאחר "טביעתו" אמו תירצח בפשע מתוכנן היטב), ההשוואה בין פרטי ההודאה לבין פרטי המוות בדו"ח הנתיחה עשויה לסייע בהסרת ספקות אך זאת רק בהנחה שהאב לא קיבל את הדו"ח בעבר (הנחה לא ברורה לפי גורמים שעבדו במשטרה באותם ימים). בנוסף קיימות כמובן עדויות של מכרי המשפחה בשנים ההן שיכולות לסייע.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי היה ומדובר בהודאת אמת שמתיישבת עם הידוע על מות הבן, גולדשטיין יישפט במהירות, יקבל מאסר עולם ויסיים את שארית חייו בכלא. גם אם סיפור ההודאה נכון וגולדשטייין אכן רצח את בנו מתוך רחמים עליו זה מוצדק. אין לשום בשר ודם זכות לסיים את חייו של אדם אחר, תהא נכותו אשר תהייה. אדם הוא אדם הוא אדם ורצח זה רצח זה רצח.
