בריאן ג'ונסון, יזם הטכנולוגיה והמיליונר האמריקני שהפך בשנים האחרונות לאחד הסמלים הבולטים של טרנד הלונג'ביטי והפך את גופו לשדה ניסוי קיצוני, חשף שאובחן עם מחלה אוטואימונית כרונית הפוגעת בקיבה. "הקיבה שלי אוכלת את עצמה", כתב ג'ונסון, בן 48, שמוכר בעיקר בזכות הניסיונות הקיצוניים שלו להאט את ההזדקנות ולנטר כמעט כל מדד אפשרי בגופו, בפוסט מעמיק שפרסם ברשת X.
המחלה שעימה אובחן ג'ונסון נקראת גסטריטיס אוטואימונית או בקיצור - AIG. מדובר במצב שבו מערכת החיסון תוקפת בטעות תאים ברירית הקיבה. לפי ג'ונסון, זו מחלה שקשה לגלות, שלעיתים קרובות נשארת שקטה במשך שנים, ועלולה לגרום עם הזמן לחסרים תזונתיים, אנמיה ולעלייה בסיכון לסיבוכים נוספים. לדבריו, המחלה קיימת אצל כ-2%-5% מהאוכלוסייה, ואולי אף יותר, משום שבמקרים רבים היא אינה מאובחנת.
החשיפה עוררה עניין מיוחד דווקא בגלל זהותו של ג'ונסון, שבשנים האחרונות בנה סביב עצמו פרויקט בריאות קיצוני שבמסגרתו ניהל שגרת חיים קפדנית במיוחד: תזונה מדודה, אימונים, בדיקות דם תכופות, ניטור שינה, מעקב אחר פוריות, תוספים, טיפולים רפואיים וניסויים שונים שנועדו, לדבריו, להאט את קצב ההזדקנות. בעבר דווח כי הוא מוציא מיליוני דולרים בשנה על הניסיון לשמר את גופו במצב אופטימלי. כעת, דווקא האיש שמציג את עצמו כמי שמבקש לפרוץ את גבולות הרפואה המונעת, מספר כי מחלה משמעותית התפתחה בגופו במשך שנים כמעט בלי שאיש הבחין בה.
בפוסט שפרסם תיאר ג'ונסון כיצד המסלול הבריאותי שלו לא תמיד נראה כפי שהוא נראה היום. לדבריו, בילדותו נהג לאכול דגני בוקר עתירי סוכר, לשתות משקאות ממותקים ולאכול מזון מהיר. בשנות ה-20 לחייו, אחרי שהפך לאב לשלושה ובמקביל בנה עסק, הוא חווה לדבריו עומס נפשי משמעותי, עלייה במשקל ודיכאון כרוני. באותה תקופה, כך הוא מעריך כיום, החל בגופו תהליך אוטואימוני שפגע תחילה בבלוטת התריס ובהמשך, כאמור, גם ברירית הקיבה.
פרופ' בלה אונגר: "הקיבה שלנו עובדת כמו מפעל. מה שקורה במקרה הזה הוא שהגוף מפתח נוגדנים כנגד התאים שתפקידם להפריש חומצה. בעקבות זאת רמת החומציות בקיבה יורדת. החומציות נחוצה לפירוק המזון ולספיגה תקינה"
בגיל 21 אובחן עם תת-פעילות של בלוטת התריס, מצב שבו הבלוטה אינה מייצרת כמות מספקת של הורמונים. מאז, לדבריו, הוא מטופל בהורמוני תריס חלופיים. אלא שבדיעבד, הוא כותב, התברר כי התמונה הייתה מורכבת יותר. במשך 11 שנים סבל מרמות פריטין נמוכות, כלומר ממאגרי ברזל נמוכים, אך ללא אנמיה. מכיוון שרמות ההמוגלובין וההמטוקריט שלו נותרו תקינות, הבעיה לא זכתה לדבריו לבירור מספק. הוא ניסה להעלות את רמות הברזל באמצעות תזונה ותוספים, אך לדבריו "שום דבר לא עבד".
שלוש בעיות, אבחנה אחת
בתחילה יוחס החסר בברזל לגורמים שנראו סבירים: תזונה צמחית, שבה הברזל מגיע בעיקר ממקור שאינו נספג בקלות כמו ברזל מן החי, אימונים אינטנסיביים, שימוש בסאונה; וטיפולים בתא לחץ, שלדבריו עשויים להעלות את דרישת הגוף לברזל. אבל גם לאחר שניסה פורמולות שונות של ברזל ושיטות שונות לנטילת התוספים, רמות הפריטין שלו נותרו נמוכות.
מוקדם יותר השנה, לאחר שהחליף את הצוות הרפואי שלו במסגרת בניית פרוטוקול בריאות חדש ויקר במיוחד, החליטו רופאיו לחזור לבירור מהיסוד. לדבריו, הם בדקו תחילה אפשרות של אובדן דם סמוי ממערכת העיכול. הוא עבר קולונוסקופיה, שנמצאה תקינה, ובכך נשללה האפשרות שמקור החסר הוא דימום ממושך מהמעי, למשל מפוליפ או מגידול. במקביל בוצעה גם גסטרוסקופיה, כחלק מבדיקה דו-כיוונית של מערכת העיכול.
נקודת המפנה, לדבריו, הגיעה בבדיקות הדם ובביופסיות מהקיבה. סמוך לבדיקה התקבלו תוצאות שהראו רמה גבוהה של נוגדנים נגד תאים פריאטליים, תאים בקיבה המעורבים בייצור חומצת הקיבה. בהמשך הגיעו תוצאות הביופסיות, שהראו סימנים מוקדמים של גסטריטיס אוטואימונית, עם פגיעה התחלתית באזור בקיבה שאחראי לייצור חומצה. "כעת הייתה לנו אבחנה רשמית", כתב.
האבחנה החדשה חיברה בין שלוש בעיות שנראו עד אז נפרדות: החסר בברזל, המחלה האוטואימונית בקיבה ותת-הפעילות האוטואימונית של בלוטת התריס. הוא טען כי כל אחת מהן עלולה להקשות על השנייה: ברזל נמוך עשוי להשפיע על תפקוד הורמוני התריס, ותת-פעילות של בלוטת התריס עשויה להשפיע על האופן שבו הגוף משתמש בברזל.
ג'ונסון הוסיף כי לפי הטיפול הרפואי המקובל אין כיום ריפוי מאושר למחלה, והגישה המקובלת מתמקדת בעיקר במעקב, תיקון חסרים וניהול המחלה. לדבריו, הוא כבר קיבל עירוי ברזל במינון של 1,000 מ"ג, שבסיועו תוקן החסר בברזל. בהמשך הוא מתכנן להמשיך במעקב קבוע אחר מדדים כמו ברזל, פריטין, ויטמין B12, גסטרין וסמנים נוספים, וכן לבצע ביופסיות חוזרות לפי הצורך.
כצפוי, גם את האבחנה הזו הוא אינו מתכוון לקבל בשקט. בפוסט הוא כתב כי הוא וצוותו ינסו "לפתור" את המחלה, בין היתר באמצעות אפיון מתקדם של הפעילות החיסונית ובחינת כיווני טיפול ניסיוניים. עם זאת, הוא הדגיש כי חלק מהרעיונות שהוא מתאר נמצאים בשלבים ניסיוניים בלבד או אף דורשים פיתוח עתידי.
בסיום הפוסט ניסה ג'ונסון להפוך את החשיפה האישית למסר רחב יותר. לדבריו, העובדה שלא היו לו תסמינים ברורים לא העידה בהכרח שהכול תקין. המקרה שלו, כתב, הוא תזכורת לכך שבעיות בריאותיות יכולות להתפתח בשקט במשך שנים, גם אצל מי שעוקב אחר גופו באובססיביות כמעט חסרת תקדים. "היעדר תסמינים אינו נוכחות של בריאות", כתב, והוסיף קריאה לקוראיו לדאוג לעצמם, לאחרים ולחיים עצמם.
בדיקת הדם מצאו חסר בברזל וויטמין B12. בריאן ג'ונסון
(צילום: אינסטגרם)
המחלה השקטה שמתחילה בקיבה
מאחורי המשפט הדרמטי של ג'ונסון, "הקיבה שלי אוכלת את עצמה", עומדת כאמור מחלה מוכרת אך לא תמיד מאובחנת: גסטריטיס אוטואימונית. "גסטריק, משמעו 'של הקיבה'" וגסטריטיס זו דלקת של הקיבה", מסבירה פרופ' בלה אונגר, מנהלת השירות לגסטרו-אימונולוגיה במכון הגסטרו בבית החולים שיבא תל השומר. "ה'אוטואימונית' מרמזת לנו מה מקור הדלקת. זה אומר שזאת דלקת על רקע פעילות של מערכת החיסון. במילים פשוטות, הגוף תוקף את עצמו. בממוצע 3% מאובחנים בה".
פרופ' בלה אונגרפרופ' עדי להט, מנהלת המכון הגסטרואנטרולוגי בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, מוסיפה כי במחלה אוטואימונית מערכת החיסון, שאמורה להגן על הגוף מפני גורמים מזיקים כמו חיידקים ונגיפים, "מתבלבלת" ותוקפת רקמות בריאות של הגוף עצמו. "במקרה של גסטריטיס אוטואימונית, הפגיעה היא ברירית הקיבה".
פרופ' עדי להט: "הקשר השכיח ביותר הוא עם מחלות של בלוטת התריס, בעיקר תת-פעילות הבלוטה. לעיתים יש קשר גם לסוכרת סוג 1, ויטיליגו ומחלות אוטואימוניות נוספות"
רירית הקיבה אינה רק שכבת ציפוי פנימית. היא אחראית לחלק מתהליך פירוק המזון, להפרשת חומרים חיוניים ולעזרה בספיגה של רכיבי מזון. "הקיבה שלנו עובדת כמו מפעל: יש תאים שאחראים על ספיגה, יש תאים שאחראים על הפרשת ריר, יש תאים שמפרישים הורמונים מסוימים ויש תאים שמפרישים חומצה", מרחיבה פרופ' אונגר. "מה שקורה במקרה הזה הוא שהגוף מפתח נוגדנים כנגד התאים שתפקידם להפריש חומצה. בעקבות זאת רמת החומציות בקיבה יורדת".
פרופ' עדי להטצילום: פרטיהירידה הזו חשובה, משום שהקיבה היא אחד האזורים החומציים ביותר במערכת העיכול, והחומציות נחוצה לפירוק המזון ולספיגה תקינה של רכיבים מסוימים, בהם ברזל. בנוסף, במסגרת הדלקת האוטואימונית נוצרים גם נוגדנים כנגד intrinsic factor - פקטור החיוני לספיגה תקינה של ויטמין B12".
עם הזמן, התהליך הזה עלול לגרום לחסר בוויטמין B12 ולחסר בברזל. כאשר החסרים הללו נמשכים, הם עלולים להוביל לאנמיה ולתסמינים כלליים שאינם ייחודיים למחלה אחת. "בן אדם הסובל מאנמיה מרגיש חולשה, עייפות. לפעמים יש גם כאבי בטן כתוצאה מכל הדלקת בקיבה", אומרת פרופ' אונגר. "לפעמים יש אפילו תסמינים נוירולוגיים, כי B12 עצמו חיוני להרבה תהליכים נוירולוגיים: נימולים, חולשת שרירים, חוסר שיווי משקל, חוסר ריכוז".
זו אחת הסיבות לכך שהמחלה עלולה להתגלות דווקא דרך בדיקות דם, ולא דרך תלונות ברורות של מערכת העיכול. פרופ' להט מוסיפה כי "כאשר כן מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול כאב או אי-נוחות בבטן העליונה, תחושת נפיחות, בחילה, עייפות, חולשה או סחרחורת".
פגיעה ברירית הקיבה. גסטריטיס אוטואימונית
(צילום: shutterstock)
רמז למחלות נוספות
מאחר שמדובר בתהליך אוטואימוני, גסטריטיס אוטואימונית יכולה להופיע לצד מחלות אוטואימוניות נוספות. זה גם ההקשר שעלה במקרה של ג'ונסון, שסיפר כי אובחן בעבר עם תת-פעילות של בלוטת התריס. "הקשר השכיח ביותר הוא עם מחלות של בלוטת התריס, בעיקר תת-פעילות הבלוטה. לעיתים יש קשר גם לסוכרת סוג 1, ויטיליגו ומחלות אוטואימוניות נוספות", מציינת פרופ' להט. פרופ' אונגר מציינת כי ברשימת הקשרים האפשריים ניתן למצוא גם צליאק, "אמנם קשר זה פחות חזק".
שאלה נוספת שעולה לא פעם סביב מחלות אוטואימוניות היא מקומו של סטרס. פרופ' להט מבהירה כי סטרס נפשי אינו נחשב בדרך כלל לגורם יחיד שמסביר את הופעת המחלה, אך הוא עשוי להשפיע על מערכת החיסון ועל האיזון הכללי של הגוף.
"קיים קשר מורכב בין סטרס לבין מחלות אוטואימוניות", היא אומרת. "סטרס ממושך עלול להשפיע על מערכת החיסון, על רמות דלקת בגוף ועל האיזון ההורמונלי". אצל חלק מהאנשים, היא מוסיפה, תקופות של עומס נפשי משמעותי עשויות להיות קשורות להחמרה בתסמינים או להתלקחות של מחלה אוטואימונית קיימת.
קשר מורכב למחלות אוטואימוניות אחרות, ביניהן תת פעילות של בלוטת התריס על רקע אוטואימוני
(צילום: shutterstock)
איך מאבחנים - ואיך מטפלים?
האתגר המרכזי בגסטריטיס אוטואימונית הוא שלא תמיד חושבים עליה בזמן. חסר בברזל או בוויטמין B12 הוא ממצא שכיח יחסית, ולעיתים הטיפול הראשוני מסתכם בתוספים בלבד. אלא שכאשר החסרים חוזרים, אינם מוסברים או אינם משתפרים כמצופה, ייתכן שיש מקום לבירור עמוק יותר.
"אני בטוחה שיש הרבה שמסתובבים בינינו שיש להם את זה ולא אובחנו", אומרת פרופ' אונגר. "הרבה אנשים יראו שיש להם קצת חסר ברל או, B12 נמוך, וייקחו השלמות בלי לבצע בהכרח בירור נוסף".
לכן, השלב הראשון באבחון הוא עצם העלאת החשד. רק לאחר שהאפשרות הזו מונחת על השולחן, ניתן להתקדם לבירור מסודר: בדיקות דם לנוגדנים אופייניים, הערכה של מאגרי הברזל ורמות ויטמין B12, ובמקרים המתאימים גם גסטרוסקופיה עם ביופסיות מרירית הקיבה.
פרופ' בלה אונגר: "הטיפול מתרכז בהשלמת חוסרים של B12 וברזל ושיפור התזונה, אבל לא ניתן לרפא את המחלה. ניתן גם לטפל בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון אך לרוב אנחנו לא מגיעים למצב הזה"
במקביל, יש צורך לבדוק אם קיימים גורמים אחרים שיכולים להסביר את השינויים בקיבה או את החסרים התזונתיים. אחד המרכזיים שבהם הוא החיידק הליקובקטר פילורי, שגם הוא עלול לגרום לדלקת כרונית ולשינויים ברירית הקיבה. "נוכחות של הליקובקטר יכולה לגרום לתופעות דומות", מסבירה פרופ' אונגר. "אבל אז בודקים ומטפלים בהתאם, וזה יכול להיות הפיך".
לאחר האבחנה, הטיפול מתמקד בעיקר בתיקון החסרים ובמעקב. "זה קצת מתסכל", אומרת פרופ' אונגר, "הטיפול מתרכז בהשלמת חוסרים של B12 וברזל ושיפור התזונה, אבל לא ניתן לרפא את המחלה. ניתן גם לטפל בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון אך לרוב אנחנו לא מגיעים למצב הזה".
בדיקת גסטרוסקופיה. מאמצעי האבחון למחלה
(צילום: shutterstock)
פרופ' להט מדגישה כי לאחר האבחנה חשוב לשקול בירור למחלות אוטואימוניות נוספות ולהתאים לכל מטופל תוכנית מעקב אישית. במקביל, חשוב להבין שמדובר במצב כרוני שדורש מעקב לאורך זמן, ולא רק תיקון חד-פעמי של בדיקות הדם.
המעקב נועד גם להפחית סיכון לסיבוכים עתידיים. עוד מוסיפה פרופ' להט כי אצל חלק מהמטופלים הדלקת הממושכת והשינויים ברירית הקיבה עלולים להעלות את הסיכון להתפתחות ממצאים טרום-סרטניים, סרטן קיבה או גידולים קטנים מסוג נוירואנדוקריני. עם זאת, היא מדגישה כי רוב המטופלים עם גסטריטיס אוטואימונית לא יפתחו ממאירות. המשמעות העיקרית היא לא להיבהל, אלא לבצע מעקב מסודר, לרוב באמצעות גסטרוסקופיה וביופסיות לפי החלטת הרופא.
המסר הוא שחסר בברזל או ב-B12 לא מעיד בהכרח על גסטריטיס אוטואימונית, אבל כאשר מדובר בחסרים שאינם מוסברים מסיבה ברורה, כדאי לא להסתפק רק בתוספים. "אם יש איזשהם חסרים תזונתיים שאינם מוסברים מסיבות אחרות, שווה לעשות את הבירור ולהעלות את הסוגיה", מסכמת פרופ' אונגר. "המעקב לטווח ארוך שומר על הבריאות. אני גם לא רוצה להלחיץ עם הממאירות, אבל חשוב למנוע סיבוכים וגם להשלים חסרים שיכולים להיות קריטיים מבחינה נוירולוגית".
