במאמר שפרסם פה הבוקר, טען ד"ר מתן גוטמן כי בהסתמך על נסיונו כמתמחה וכעוזר משפטי בבית המשפט העליון, "מופרך" לחשוב שנשיא בית המשפט העליון יעשה מניפולציה בהרכבים כדי להשפיע על תוצאות ההליכים. אלא שחוק טוב הוא כזה שבו איננו צריכים לסמוך על עוזרים לשעבר שישמשו מליצי יושר או על אמונתנו הפרטית בתום ליבם של ממלאי תפקיד, כי אם כזה שבו ישנן ערבויות מוסדיות לניקיון ההליך. הבעיה בחוק הקיים היא שנשיא בית המשפט העליון עומד על כך שתישארנה בידיו סמכויות, שלעולם לא נוכל לדעת אל נכון האם הן הופעלו כהלכה.
ההקשר חשוב. ראשית, הנשיא עמית עומד בראש בית משפט שמנגנון המינוי של שופטיו עוצב בשעה שלא הייתה ביקורת שיפוטית על חקיקה, אולם שנטל לעצמו, עשרות שנים לאחר מכן (בצעד שכונה על ידי מחולליו "מהפיכה משפטית"), סמכות לבטל חוקים. התוצאה היא שבניגוד למקובל בכל העולם המערבי, יש בו שופטים המוסמכים לבטל חוקים שאינם מתמנים בשליטה מלאה של המערכת הפוליטית. העולם הדמוקרטי יודע מנגנוני איזון רבים בין נציגי ציבור לצורך מינוי שופטים בעלי סמכות לבטל חוקים: רוב מיוחס בפרלמנט, שני בתי מחוקקים, הסכמות רחבות שבין מחוקקים, ועוד. הפטנט של בית משפט המבטל חוקים, שלא ניתן להצטרף לשורותיו אלא בהסכמת חבריו הנוכחיים, ושנציגי הציבור הנבחרים הם מיעוט ביכולת ההשפעה על הרכבו, איננו מוכר בדמוקרטיות.
שנית, הנשיא עמית, שבכבודו עלינו להדר כמובן, מונה לתפקידו על סמך נוהג ה"סניוריטי". רבים אומרים שנוהג זה "אינו מעוגן בחוק" אולם לאמתו של דבר הוא מנוגד לחוק: בכל אתר אחר של המשפט המנהלי מובן מאליו שוועדת בחירה או דירקטוריון או ועדת מינויים חייבת לשקול שיקול ענייני של התאמת ממלא התפקיד למשרה, ולא לכבד הסדרים של ועדי עובדים, חלוקת שלל בין קבוצות אינטרס וכד'. גם לדעתי יש לנוהג הסניוריטי יתרונות, בעיקר בגיבוש הלכידות החברתית בקרב השופטים, אולם תנאי לכך הוא מתן ערובה לכך שתפקיד הנשיא לא יאפשר הכוונה של תוצאות המשפטים.
אין כל קושי לחלק את התיקים להרכבים באופן אקראי ללא מגע יד אדם, כפי שנעשה בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב וכן במקומות רבים אחרים. הטכנולוגיה קיימת, כמו שאומרים
אין כל קושי לחלק את התיקים להרכבים באופן אקראי ללא מגע יד אדם, כפי שנעשה בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב (בית המשפט העליון דן שם במליאתו המלאה) וכן במקומות רבים אחרים. הטכנולוגיה קיימת, כמו שאומרים. גם התירוץ של "צורך בוויסות עומסי עבודה" איננו משכנע. אלגוריתמים של תיזמון משימות לצורך אופטימיזציה של משאבים עשויים להיות יעילים לעין ערוך מעבודתו הידנית של משפטן מיומן. אם הרשות השופטת לא תמצא מומחה מתאים לכך, בממשלה כבר יש אחד – ד"ר שלמה קרעי, והוא יוכל להמליץ על מפתחים ראויים.
פרופ' רון שפירא צילום: גבריאל בהרליהאינני יודע האם מישהו מהנדס הרכבים בבתי משפט. אני מסרב להאמין בכך. אך מערכת המבקשת שארחוש לה אמון, שאיננו מבוסס על משאלות הלב שלי, יכולה, בקלות, להבטיח שגם אם יתגלה ביום מן הימים נשיא שאיננו הגון – לא תתרחש תקלה.
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
