שעת בוקר מוקדמת בשטח כינוס סמוך לקיבוץ משגב עם באמצע הגליל. הקור מכה בפנים והמנועים של רכבי ההאמר של אוגדה 36 כבר רועמים, מוכנים לתנועה. "זה בערך שעה וחצי נסיעה, ויהיה הרבה אבק", מזהירים אותנו הלוחמים בזמן שאנחנו מהדקים את הקסדות והשכפ"צים. "בחלק מהנסיעה עוברים בצירים שפתחנו רק לפני כמה ימים. זו נסיעה לא פשוטה, שבסופה נגיע למבצר הבופור". צפו בתיעוד של כתב ynet מהסיור במבצר:
(צילום: אלישע בן קימון, דובר צה"ל)
אמל"ח שנמצא בתשתית התת-קרקעית סמוך לבופור
(צילום: אלישע בן קימון )
אנחנו עולים על ההאמרים ויוצאים לדרך. למהלך של דובר צה"ל להכנסת כתבים צבאיים למרחב הבופור יש ממד היסטורי: עשרות שנים חלפו מאז דרך עיתונאי ישראלי על אבני המבצר הצלבני הצופות אל רצועת הביטחון הישנה ואל יישובי אצבע הגליל.
הדרך לבופור היא גלריית תמונות מלחמה מבעיתה ומרשימה כאחד. צה"ל של אחרי 7 באוקטובר הוא מכונת מלחמה אגרסיבית וההרס ניכר מכל גבעה, מכל תל. הבתים של כפרי המגע, שהפכו לאורך השנים לבסיסי טרור מבוצרים של חיזבאללה, מרוסקים לחלוטין על הרצפה. הרים של פסולת בניין נערמו בצידי הדרך, והמבנים שעודם עומדים נראים כמסננת, עדות אילמת לקרבות הירי הקשים שהתחוללו כאן. כדי לאפשר את תנועת האוגדה, כוחות ההנדסה פתחו כ-32 קילומטרים של צירים חדשים לגמרי, שעליהם נעים כעת הדרגים הלוגיסטיים, מעבירים תחמושת ואספקה ללוחמים בחזית "הקו הצהוב".
השקט כאן מתעתע. שקרן. הפסקת האש מול חיזבאללה הופרה פעם אחר פעם, והפער בין מה שנשקף לציבור בעורף הישראלי לבין מה שרואים בשטח בעיניים זועק לשמיים. כוחות חי"ר של צה"ל ביצעו תמרון קרקעי משמעותי ונמצאים עמוק לאורך ולרוחב גזרת דרום לבנון. חיזבאללה אמנם נדחק לאחור, משאיר מאחוריו כפרי רפאים, אך הוא ממש לא רחוק מהכוחות. לא מיותר להזכיר: המחבלים לא נסוגו מדרום לבנון.
אם יש גן עדן
אוגדה 36 כבשה את הבופור רק לפני כמה שבועות במבצע תחבולה והונאה. כוחות חטיבת גבעתי הוליכו שולל את מחבלי חיזבאללה וצלחו ראשונים את נהר הליטני, בזמן שעל המבצר עצמו הסתערו לוחמי גולני. ההצלחה המבצעית הזאת הייתה מהולה מהתחלה בטעם מוכר ומר של ויכוח אסטרטגי: לא מעט ביקורת הושמעה על עצם נוכחותו של צה"ל במרחב הבופור, ועוד יותר מכך על שהות הכוחות ברכס עלי טאהר השכן, שבחלקים נרחבים ממנו אין קו ירי ישיר על תושבי קו העימות בגליל.
לאחר כחצי שעה של תנועה בתוך דרום לבנון אנחנו מתחילים לרדת במדרון תלול ומפותל לעבר נהר הליטני. ברגע אחד מחליף נוף הטבע המרהיב את מחזות ההרס. מים כחולים, מוקצפים, זורמים בליטני ומכים בסלעים שמוקפים בצמחייה ירוקה ופראית. מציאות אחת של חורבן על התל, ומציאות אחרת, מקבילה, של פסטורליה בעמק.
הכניסה למנהרה המתקדמת והצהרת מפקד האוגדה:
(צילום: דובר צה"ל )
אמל"ח מתקדם שנתפס במרחב הבופור
(צילום: אלישע בן קימון )
(צילום: אלישע בן קימון )
בדרך למבצר חוצים את נהר הליטני
(צילום: אלישע בן קימון )
כלי התניידות למערך התת-קרקע של חיזבאללה
(צילום: דובר צה"ל )
אנחנו חוצים את הנהר על גשר עפר זמני שהקימו אנשי ההנדסה. לאורך התוואי פזורים גשרים דומים, חלקם הופצצו בתחילת המערכה על ידי חיל האוויר כדי למנוע מחיזבאללה לתגבר את כוחותיו מדרום לליטני. כעת הדרך פתוחה, ואנחנו מתחילים לטפס שוב אל האזורים המיושבים. מבט קדימה להריסות, מבט לאחור אל הטבע.
כעבור שעה וחצי של טלטולים אנחנו מגיעים לבופור. ההתרגשות ניכרת בעיתונאים הישראלים, שמסתובבים בין אבני הענק של המבצר ונוגעים בהן ביראה. קצינים בכירים שלחמו כאן עומדים עכשיו על הרכס השולט ומתעקשים להסביר לנו שוב ושוב את החשיבות האסטרטגית של תפיסת המקום, וזאת אף שמתחת למבצר אין אף מנהרה או נכס אסטרטגי ממשי של חיזבאללה.
כמה דם ישראלי נשפך על הסלעים האלה לאורך השנים? המבצר מספר הכל בלי מילים. על מבנה ארעי בסמוך לכניסה הוטבע סמל גולני, ודגל החטיבה מתנוסס ברוח מעל המבצר הישן. "גולני כמו גולני", צוחק אחד הנוכחים, "קודם כל תוקעים דגל, אחר כך משלימים את הכיבוש".
חיזבאללה לא נראה כרגע בעין. הוא נהדף לאחור, למרחב נבטיה, אבל נוכחותו השקופה מורגשת היטב בשיח. "אנחנו נמצאים על רכס הבופור לאחר שבשבועות האחרונים השלמנו את המהלך לכיבוש דרום רמת נבטיה והרכס. זה מרחב דרמטי להגנה על אצבע הגליל, מטולה והיישובים", מסביר לנו מפקד אוגדה 36, תת-אלוף יפתח נורקין. "במהלך הקרבות הללו, שנמשכו שבועות רבים, הכנו את התנאים לחציית הליטני. סרקנו את המרחב למחבלים, והקרב תוכנן בצורה שהפתיעה לחלוטין את חיזבאללה תחת פעולות הסחה משמעותיות".
תא"ל נורקין מונה בגאווה את הישגי החטיבות שפעלו תחת האוגדה: גולני, גבעתי, חטיבה 7 של השריון וחטיבת הקומנדו, שנמצאת כעת בקצה המערך האוגדתי ברכס עלי טאהר, לצד לוחמי יהל"ם. לצד המחמאות, הוא לא מסתיר שהמציאות המלווה את הפסקת האש היא לכל הפחות מורכבת. "כרגע, בשלב ההגנה תחת הפסקת האש, אנחנו מוכנים לכל תרחיש ונחושים לחזור ללחימה", הוא אומר ומדגיש: "חיזבאללה מרענן את כוחותיו ומנסה להוציא אמל"ח ממרחב הלחימה. הוא משפר חלק מהעמדות והיכולות שלו. אנחנו צופים בו, וברגע שנדרש נדע לפגוע באותם כוחות".
קבלן הביצוע: חיזבאללה
ההוכחה לדבריו נמצאת במרחק של חמש דקות נסיעה בלבד מהמבצר. שם, מתחת לאדמה, נחשפה מנהרה תת-קרקעית שבנה חיזבאללה במימון והכוונה איראנית. אנחנו מקבלים אישור להיכנס לתוך תשתית מפותלת באורך של יותר מקילומטר, ובתוכה נחשף בפנינו מחסן אמל"ח עצום של מטענים מסוגים שונים, מקלעים כבדים לירי נגד מסוקים, רובי קלצ'ניקוב, רימונים, וסטים ללחימה ופגזים.
ההפתעה הגדולה ביותר היא הציוד הרפואי. על גבי אלונקה עם גלגלים מוצגות ערכות לטיפול נמרץ, מזרקים, חומרי חיטוי, אמפולות ותחבושות. בצה"ל מגדירים זאת "חדרי ניתוח תת-קרקעיים". מאפיין דומה פגשו הכוחות גם במנהרות של בכירי הבכירים של חמאס ברצועת עזה. קשה לדעת מתי דרכו כאן מחבלים לאחרונה, אבל ברור שהמקום נבנה לשהייה ממושכת, לפחות כמה חודשים מתחת לאדמה.
חיילים במבצר הבופור, בשבוע שעבר
(צילום: אלישע בן קימון )
כוח צה"ל סורק את התוואי התת-קרקעי באזור הבופור
(צילום: דובר צה"ל )
בכניסה למנהרה מסביר לנו סא"ל ח', מפקד פלוגה ס' 1 ביחידת יהל"ם: "התוואי יחסית שלם. יש פה תשתית חשמל, מים, ביוב וניקוז. זה משהו שבנו במשך 15 שנה. יש פה כמות אוכל משוגעת. המחבלים גרו פה. מהתשתיות האלה הם ירו למטולה ויישובי הצפון. מצאנו את הכניסה הזו כשהיא קרוסה. בהתחלה הגיע לכאן צבא לבנון כחלק מהרצון שלנו שהם יטפלו במנהרות. הם עשו סיור קצר וכמובן לא השמידו את הנכס. לכן נאלצנו לחזור לפה כדי להשלים את המשימה בעצמנו".
סרן ב', קצין האג"ם של הפלוגה, מוסיף: "התשתית שאנחנו רואים פה היא חלק מפרויקט איראני, כשקבלן הביצוע הוא חיזבאללה. מעבר לחדר הניתוח המלא, מצאנו כאן אמל"ח יוקרתי וייחודי שלהם, בין היתר טילי נ"ט נדירים של חיזבאללה ומשגרי נ"מ מכאן יורים על מטולה".
שאלות מרחפות מעל הרכס
הסיור במרחב הבופור ובמנהרות באזור מבהיר היטב תחת איזה איום חיו תושבי הצפון במשך שנים ארוכות. עם היציאה בחזרה מתת-הקרקע אל אור השמש הלבנונית, אי אפשר לחמוק מסימני השאלה המרחפים מעל התמרון כולו.
בתחילת המבצע הוגדרו מטרותיו בבירור: הרחקת חיזבאללה מעבר לקו טילי הנ"ט. היעד הזה הושג כבר לפני כחודש. מאז הפסקת האש הופרה, הסדר מדיני ראוי לא נראה באופק, וברקע המגבלות האמריקניות שהוטלו על תקיפות צה"ל בביירות הוחלט במטכ"ל להרחיב את התמרון ולהעמיק לתוך נקודות שולטות בדרום לבנון. "להעמיק את ההישג", קוראים לזה בשפה הצבאית.
כורח או דשדוש? הרמטכ"ל ברכס הבופור בשבוע שעבר
(צילום: דובר צה"ל)
אחד מאלופי המטכ"ל נוהג לעשות שימוש במונח "עיצוב המרחב תורם לייצובו". בתרגום חופשי: נהרוס פה בית, נפתח שם ציר, והכל כדי לייצר חופש פעולה מבצעי עתידי. ניכר שהפיקוד הבכיר של צה"ל מבין היטב שהדרך להתקפלות מכאן היא ארוכה ומפותלת. בשיחות צדדיות מדברים הגנרלים על שהות של חודשים ארוכים בשטח. ייתכן שהצבא נערך לשהייה ממושכת בתצורות קבועות יותר בתוך לבנון.
גורמים פוליטיים נוהגים לחזור על ההצהרה שצה"ל יישאר מעבר לגבול, אבל רבים לא רוצים להיות חלק מתסריט ידוע מראש שמחזיר לימי רצועת הביטחון של שנות ה-80 וה-90. האם השטח העמוק והרב שתפס צה"ל בלבנון הוא אכן כורח מבצעי חיוני להגנת הגליל? או שמא מדובר בדשדוש מסוכן בתנאים פוליטיים כובלים, שגובה מחיר כבד מדי? בזירה המדממת הזו, שבה העתיד תמיד לוט בערפל, השאלות הללו נותרות פתוחות, מרחפות מעל דגל גולני שמתנוסס על חומות הבופור.
