תשעה בני אדם, חמש משפחות: נער בן 16, אם ובת, בן ואם, אב לארבעה ילדים, שתי אחיות ואח בגילאי העשרה. בזה אחר זה הובאו למנוחות עולמים תשעת ההרוגים מהאסון בבית שמש, כשברקע נשמעו אזעקות בעקבות שיגורים איראניים. אלה סיפוריהם:
יעקב, אביגיל ושרה ביטון
בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים נטמנו שלושה אחים: יעקב בן ה-16, אביגיל בת ה-15 ושרה בת ה-13. השלושה, בני משפחת ביטון, נהרגו אתמול מפגיעת הטיל האיראני בבית שמש בעת שהיו בדרכם למקלט. ההורים יצחק ותמר ובתם הקטנה רחל ניצלו מאחר שנשארו בבית.
האב יצחק ספד: "לאורך הדורות סבל עם ישראל. מה שהחזיק את עם ישראל זאת האמונה. אני מבקש מהאבות הקדושים והאימהות הקדושות והצדיקים: תפנו לקדוש ברוך הוא ותגידו לו 'הגיע זמן גאולתנו'. אברהם אבינו עקד את יצחק ואני עקדתי את יעקב, גם את אביגיל וגם את שרה. ביום הזה הקדוש ברוך הוא רצה לקחת את הנשמות הקדושות האלה".
בהמשך סיפר על האסון: "היינו בביתנו ונשמע קול פיצוץ אדיר. בניסיי ניסים אנחנו חיים. יצאתי להסתכל, ידעתי שהילדים במקלט. יעקב למד ורץ למקלט עם שתי אחיותיו. הסתכלתי מהחלון ועשן היתמר, הכול עיי חורבות - וידעתי לאן אנחנו מובלים. אני אומר לכל שונאי ישראל: הסנה בוער ואיננו אוכל את הנשמה. אני מודה להשם על הזמן עם הילדים, ומחזיר את הפיקדון".
האב סיים את הספדו בקריאה לתקשורת ולעם: "אנחנו חייבים לערוך שינוי בדיבור, בשיח שלנו אחד עם השני. צריך לדבר בנימוס ולהפסיק עם שנאת החינם. זה מחלחל לנוער. המשימה היא להרבות באהבת חינם".
ליליאן, סבתם של האחים, ספדה: "לא הובלתי אותם לחופה, אני מובילה אותם לבית קברות. ככה רצה הקדוש ברוך הוא. איך אשמור על עצמי? לא יכולה. הילדים הם ילדים טהורים שרק טוב ידעו לעשות. גדלו בבית של כל טוב ושמחה ואהבת ישראל ורק לעשות טוב לאחרים".
רונית ושרה אלימלך
לאחר שבנה איתמר ביקש ממנה להתנדב באיחוד הצלה, רונית סיימה בשנה האחרונה את הקורס ולבשה בגאווה את הווסט הכתום של הארגון. היום בשעה 12:00 הובאה רונית אלימלך, יחד עם אמה שרה אלימלך, למנוחות. אתי, בתה של שרה ואחותה של רונית, ספדה: "אני מתקשה להבין מה אני עושה פה. ברגע אחד איבדנו את שתיכן. אמא הייתה אישה עוצמתית אדירה שיודעת להזיז הרים. היא החזיקה את כולם בזמן קשה. אימא, היית הלב הפועם של המשפחה ולא ביקשת לעצמך דבר".
(צילום: גיל יוחנן)
על אחותה אמרה: "רונית, תדעי שהילדים ניצלו. כל חיוך שלהם הוא סימן שחיית ביניהם. אני מבטיחה לך אחותי שהילדים שלך לא יהיו לבד. נלווה אותם, נאהב אותם. נמשיך לגדל אותם. אני לא יודעת איך ממשיכים בלעדיכן. אני יודעת שתמשיכו להיות איתנו בלב לנצח".
אוריאן, בתה של רונית, הוסיפה: "אמא שלי הייתה האישה הכי אמיצה ושורדת וחזקה ומעוררת השראה שאי-פעם הכרתי, ואני חבה לה תודה על כל הדרכים שהיא ליוותה אותי בהן. אני בטוחה שהיא בגן עדן, כי היא הייתה מלאך. אני אתגעגע לשתיהן". תומר, בנה של שרה, שיתף: "אמא, לימדת אותי מה זה לאהוב כל אדם, להעריך כל בן אדם. לתרום לזולת. אמא ורונית, אתן הלביאות הכי גדולות בעולם. כל אריה רוצה לידו אחת כמוכן. הלב שלי נקרע. אני אוהב אתכן".
אורן כ"ץ
בשעה 11:00 הובא למנוחות אורן כ"ץ, אב לארבעה ילדים, תושב העיר. אלמנתו סמדי ספדה לו: "גם כשלחוץ היית אומר לתת, והנתינה הזאת עלתה לך בחייך. עלית למעלה כדי לסגור את המקלט וזה גבה מחיר כבד. אני לא מעכלת. אני רוצה לבקש ממך מחילה וכפרה אם לא עשיתי מספיק. אני אוהבת אותך".
"אתמול הלכת לנו ולא הספקנו להיפרד", אמר יוסף, בנו של אורן. "איך היית עובד קשה כדי שלא יחסר לנו כלום. הייתי חוזר מבית הספר ושואל אותך 'אבא, מה אתה עושה פה?'. היית עונה לי בחיבוק ובנשיקה במצח: 'יצאתי מהעבודה כדי שיהיה לכם מה לאכול'. גם אתמול חזרת הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול לצהריים. אני שמח שהספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה. אנחנו שרדנו ואתה לא. נווה לא בא היום, אבל הוא אוהב אותך. אתמול לפני שהלכנו לישון הוא אמר לי שהוא 'רוצה לישון עם אבא באוויר'. אני מקווה שהרצח שלך לא היה לשווא. כל עוד המפלצות האלה, חיי כולם בסכנה".
יוסף וברוריה
בבית החולים הדסה עין כרם שכבה היום פנינה כהן במיטתה כשהיא פצועה, וסיפרה לנשיא המדינה יצחק הרצוג כי היא איבדה ברגע את בעלה יוסף וחמותה ברוריה. חייה של פנינה כהן מבית שמש התהפכו ביום ראשון ברגע אחד עם פגיעתו הקטלנית של הטיל ששוגר מאיראן בבית הכנסת ובמקלט שמתחתיו. היא וילדיה נשארו בחיים, אך בין תשעת ההרוגים באסון היו בעלה יוסף כהן וחמותה ברוריה גלוריה כהן. במהלך הלילה היא עברה ניתוח בידי צוות האורתופדים של בית החולים הדסה עין כרם.
הלווייתם של יוסף וברוריה כהן
(צילום: אלכס קולומויסקי )
"שמענו התראה, הלכנו מהר למקלט וחיכינו במקום שהיה הכי מוגן שאני יכולה לחשוב עליו", סיפרה פנינה ל-ynet. "היו שם בערך 15 איש. הייתה אזעקה, ומשום מקום אני רואה שהכול מסביבי שחור. צעקתי 'שמע ישראל'. כשפתחתי את העיניים ראיתי את הבן שלי מתחתיי מדמם, הוא אמר שכואבת לו הרגל. ראיתי שהתקרה עומדת ליפול אז רכנתי מעליו שלא ייפגע. אתמול היה יום ההולדת ה-13 שלו. היום הוא אמור לחגוג בר מצווה. ביום של בר המצווה הוא קובר את אבא שלו".
בצהריים הגיעה פנינה מלווה באחות להלווייתם מבית החולים, שם עברה ניתוח. "נפרדת ממני, כנראה שהרגשת שמשהו עומד לקרות", ספדה לבעלה. "היינו אמורים לחגוג בר מצווה לבננו נועם, ובמקום זה הוא קובר את אבא שלו. תודה לך על 14 שנים ביחד".
גבריאל רווח
גבריאל רווח היה רק בן ה-16 כשנהרג ביום ראשון מפגיעת טיל בבית שמש. רווח הוא בן למשפחת מלכה, מבין המשפחות המוכרות והוותיקות בעיר. זו אינה הפעם הראשונה שפוקד אסון את המשפחה: לפני 50 שנה בדיוק, בין פורים לערב פסח 1976, התרחש אסון קשה בבית שמש: משאית שבה נהג יואל מלכה איבדה את הבלמים והתנגשה בבית המשפחה. כתוצאה מהאירוע נהרגו הנהג ושלושה מבני המשפחה.
המשפחה המורחבת ספגה שכול נוסף במרץ 1997, כשעדי, קרובת המשפחה, נרצחה בפיגוע בנהריים. חייל ירדני פתח באש לעבר קבוצת מטיילים ב"אי השלום" ורצח שבע נערות מבית הספר אמי"ת בבית שמש.
רחלי כהן וולף, שהייתה המחנכת של גבריאל, סיפרה על נער חינני וחיוני עם חוש הומור משובח שתמיד היה מקליל כל סיטואציה עם בדיחה טובה. "גבריאל היה נער ירא שמים, מסור לעולם התורה, ליהדות, למשפחה ולחברים. צעיר חרוץ ומסור שהיה תמיד נכון לתת יד לעזור. אוהב ואהוב על כל סביבתו, 'חבל על דאבדין'". נעה שיין, מנהלת התיכון שבו למד, הוסיפה כי מותו של גבריאל הוא מכה קשה למשפחתו ולחבריו. "כולנו משתתפים בצער המשפחה והחברים ושולחים להם חיבוק גדול עם האסון הנורא", מסרה.
