מבול הדיווחים וההדלפות בימים האחרונים סביב המו"מ האיראני-אמריקני רצוף דיס-אינפורמציה, שקרים, אינטרסים פוליטיים ומעט עובדות. יותר מכל הוא מעיד על ריבוי הידיים הבוחשות בקלחת, אבל את צרכן החדשות המצוי הוא מבלבל ומכניס למצב קבוע ומטריד של חוסר ודאות. לרגע נדמה כי ארצות הברית וישראל עומדות לתקוף באיראן, וברגע הבא מסתמן דווקא מסלול של הבנות בין ממשל טראמפ לטהרן. נכון להערב (שבת), נראה כי הכיוון המסתמן הוא דווקא לעבר הסכמה - וההסתברות לתקיפה אמריקנית פחתה משמעותית.
3 צפייה בגלריה
בימים אלה מתגבשת הבנה ראשונית בין איראן לארה"ב - ובישראל מודאגים
(צילום: AFP - SOURCE: UGC / UNKNOWN, REUTERS/Jessica Koscielniak/Stringer, Oliver CONTRERAS/AFP)
טראמפ: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני"
(צילום: TheWhiteHouse)
אמנם בשבוע האחרון כבר היו כמה מקרים שבהם התקבלה בוושינגטון החלטה לתקוף. ישראל עודכנה וצה"ל התכונן אבל אז, בדקה התשעים, התקיפה בוטלה לטובת "עוד הזדמנות למשא ומתן". לפי הערכות של גורמים הבקיאים במתרחש במזרח התיכון, מתגבשת בימים אלה הבנה ראשונית בין האמריקנים לבין האיראנים, באמצעות תיווך פקיסטני וקטארי. לא מדובר עדיין בהסכם כולל שיסיים את המלחמה, אלא במסמך עקרונות - מזכר הבנות - שאמור לשמש בסיס למשא ומתן מפורט יותר שאמור להימשך 30 ימים. וזו בדיוק הסיבה שבגללה הקברניטים בישראל מודאגים.
החשש בישראל
"אם נכנסת עם האיראנים לחדר המו"מ – הפסדת!", אמר גורם יודע דבר המכיר היטב את הזירה האיראנית. החשש בירושלים הוא לא רק ממה שמוגדר אצלנו "הסכם רע" שיאפשר לאיראן לשקם בתוך כמה שנים את יכולותיה הגרעיניות והטיליות וירחיק את האפשרות שהמשטר יופל על ידי העם. אלא גם מכך שבעוד קצת יותר משנתיים ישב בבית הלבן נשיא אחר, ודעת הקהל כמו גם הפוליטיקאים משני המחנות בארה"ב תהיה הרבה פחות פרו-ישראלית. התוצאה תהיה שישראל תקבל Don't מדיני מהבהב ואמברגו על חימושים וחלקי חילוף אם וכאשר תרצה לפעול עצמאית נגד האיום האיראני שהתחדש.
וחזרה להווה, מאחורי הנכונות האיראנית להתקדם להסדר עומד בראש ובראשונה הרצון לעצור את המלחמה. הם אינם מבקשים רק הפסקת אש, אלא התחייבות אמריקנית להפסיק כליל את המלחמה עם איראן - שגם תחייב אותנו. נראה שגם הקיצוניים בטהרן מבינים היטב כי השילוב בין המצור הכלכלי שמטילה וושינגטון לבין גל נוסף של מהלומות אש אמריקניות-ישראליות, בעיקר על תשתיות אנרגיה אסטרטגיות-לאומיות - עלול לסכל לשנים רבות את יכולתה של איראן להשתקם כלכלית מהמצוקות שהחריפו ומנזקי המלחמה.
מצב כזה מאיים על שרידותו של המשטר. גם בוושינגטון קיים רצון ברור לבלום את ההסלמה. הנשיא טראמפ וצוותו נתונים ללחצים כלכליים ופוליטיים כבדים לסיים את המלחמה, ולפיכך הם מגלים עניין בהשגת הסדר ביניים שימנע הידרדרות נוספת.
הסנאטור לינדזי גראהם, שנחשב מקורב לנשיא טראמפ, כתב הערב בחשבונו ברשת X: "אם תיחתם עסקה מתוך אמונה שלא ניתן להגן על מצר הורמוז מפני הטרור האיראני, וכשאיראן מחזיקה עדיין ביכולת להשמיד תשתיות נפט מרכזיות במפרץ, אז היא תצטייר ככוח דומיננטי שדורש פתרון דיפלומטי".
לדבריו, "השילוב הזה שבו איראן נתפסת כבעלת יכולת להטיל אימה על המצר לצמיתות, ויכולה לגרום נזק אדיר לתשתיות הנפט במפרץ - מהווה שינוי משמעותי במאזן הכוחות באזור ובטווח הארוך יהיה סיוט עבור ישראל. זה מעורר תהייה מדוע המלחמה התחילה מלכתחילה. אני אישית סקפטי לגבי הרעיון שלא ניתן למנוע מאיראן את היכולת להטיל אימה על המצר, או שהאזור אינו יכול להגן על עצמו מפני היכולת הצבאית האיראנית. חשוב שנעשה את זה נכון".
הדרישות של איראן
האיראנים מציבים שלוש דרישות מרכזיות. הראשונה היא התחייבות אמריקנית להפסקת המלחמה - לא רק באיראן עצמה, אלא גם בלבנון. הדרישה השנייה נוגעת למצר הורמוז. טהרן מבקשת למעשה הכרה בינלאומית בשליטתה הכלכלית במעבר הימי האסטרטגי, כולל אפשרות לגבות תשלומים מספינות תמורת "שירותי ביטחון". הם קוראים לזה "מעמד מיוחד במצר הורמוז". וושינגטון דוחה את הדרישה הזו מכל וכל ונהנית מתמיכה של סין וקטאר. לכן אפשר לצפות שאיראן לא תקבל את מבוקשה, אבל שימצא איזה ניסוח לא מחייב שהאיראנים יקבלו בידיעה ברורה של כל השחקנים בדרמה הזו שהיא גם בעתיד תוכל לחסום את המצר מתי שתרצה.
הדרישה השלישית היא שחרור הכספים האיראניים המוקפאים במערב - כ-24 מיליארד דולר. לפי ההערכות, האיראנים כבר מאותתים על נכונות בינתיים להסתפק בשחרור חלקי בלבד - אך שזה יקרה מיד. במקביל, הם דורשים גם פיצויים על נזקי המלחמה, אולם מסתמנת אפשרות שאולי הקטארים ולא האמריקנים ישלמו לטהרן איזה סכום.
הדרישות של ארה"ב
מנגד, האמריקנים דורשים התחייבות איראנית ברורה לכך שטהרן לא תחזיק בנשק גרעיני. לאיראנים אין בעיה לתת התחייבות עקרונית כזו. הם הרי טוענים כל השנים שתוכנית הגרעין שלהם היא לצרכי שלום בלבד, למרות שכל העובדות בשטח מעידות שזה שקר גס. אבל האמריקנים דרשו שב"מזכר ההבנות" ייאמר במפורש שהאורניום המועשר לרמה גבוהה יוצא מאדמת איראן. מסתמן שבטהרן מוכנים לדון בדילול האורניום המועשר לרמה של 60%, אך מתעקשים שלפחות חלק מהחומר הזה - הקרוב לרמת חומר בקיע שדרוש לראש קרב גרעיני - יישאר בשטח איראן. לפי שעה, נראה כי הסוגיה הזו תידחה למשא ומתן המפורט שייפתח לאחר חתימת מזכר ההבנות.
לא ברור עדיין אם וושינגטון תסכים להצעת המתווכות שאיראן תמשיך להעשיר אורניום לרמה נמוכה של כ-3.67%, ובכמות מוגבלת. מבחינת ישראל, זו נקודת דאגה מרכזית: עצם ההסכמה להמשך העשרה על אדמת איראן נתפסת בירושלים כהשארת יכולת גרעינית בידי איראן. עדיין לא הוכרעה הסוגיה העקרונית המרכזית, ועיקרה האם טראמפ יסכים להסרת הסנקציות בהדרגה תמורת התחייבויות איראניות בעניין הגרעין.
הטילים הבליסטיים - מחוץ למתווה
נושא נוסף שמעורר דאגה בישראל הוא העובדה שסוגיית הטילים הבליסטיים והכטב"מים כלל אינה מופיעה במתווה ההבנות הנוכחי. האמריקנים טוענים שהנושא יידון בהמשך, אך בירושלים חוששים כי הוא יידחק לשוליים או ימוסמס במשא ומתן העתידי.
מי שמוביל בפועל את מאמצי התיווך הוא הרמטכ"ל הפקיסטני, אסים מוניר. במהלך ביקורו בטהרן הוא נפגש עם שר החוץ עבאס עראקצ’י, עם הנשיא מסעוד פזשכיאן ועם יו"ר הפרלמנט קאליבאף - אך לא עם מקבלי ההחלטות האמיתיים במשטר. ההערכה היא כי אנשי משמרות המהפכה והחוגים הקיצוניים, המשפיעים גם על המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי, מעדיפים להישאר מאחורי הקלעים ולתת לדרג המדיני שראשיו מתבטאים במתינות ומנוסים בדיפלומטיה ובקשרים עם התקשורת הבינלאומית לממש את מדיניותם ו"למרוח" את המתווכים.
סוגיית הטילים - לא במתווה ההבנות הנוכחי. עיר טילים באיראן
מלאכתם של הנושאים והנותנים האיראנים לא קשה במיוחד. בארצות הברית גוברים הקולות בקונגרס המתנגדים להמשך הלחימה. הסקרים מראים שפחות משליש מהבוחרים האמריקנים תומכים בהמשך המלחמה. אולם אם המשא ומתן יקרוס והלחימה תחודש - נראה כי הפעם האמריקנים והישראלים יהיו מוכנים ללכת רחוק יותר - בעיקר לעבר פגיעה רחבה בתשתיות האנרגיה האיראניות.
היעדים הצפויים אם תתחדש הלחימה
עד כה נמנעו האמריקנים כליל מפגיעה משמעותית במתקני ההפקה, השינוע, הזיקוק והעיבוד של הנפט והגז באיראן מחשש לקריסת הכלכלה האיראנית שממילא נתונה במצוקה תשתיתית ותפקודית חמורה. בוושינגטון חוששים בצדק שפגיעה ב-40% ממקורות התעסוקה וההכנסות באיראן תגרום לזעם עממי שעלול להיות מופנה נגד המערב במקום נגד המשטר.
ישראל קיבלה אור ירוק מטראמפ במהלך "שאגת הארי" לפגוע בשניים-שלושה מתקני אנרגיה מרכזיים כדי להמחיש לאיראנים מה מצפה להם אם יתעקשו. אבל כשהתאבכו ענני שריפה שחורים עתירי פיח מעל מאגרי הדלק בטהרן ומעל מתקני הגז בדרום איראן, בוושינגטון נבהלו ודרשו להפסיק. זו לא הפעם הראשונה שטראמפ משתמש בצה"ל כ"כלב תקיפה" ומושך ברצועה כשהתוצאה טובה מדי. אבל כעת מסתמן כי אם טראמפ יחליט לתקוף הוא יילך על תשתיות האנרגיה.
בנוסף לכך, ייתכנו תקיפות נוספות נגד מתקני טילים, מפעלי פלדה ותעשיות פטרוכימיות הקשורות לייצור אמצעי לחימה. אמנם במידע המתפרסם בתכיפות גבוהה באמצעי תקשורת מובילים אמריקניים נטען כי איראן כבר שיקמה 70% מיכולותיה הטיליות והכטב"מיות וכי אין טעם לחזור על פעולות שכבר בוצעו בעבר ולא הביאו להכרעה. לכן טוענים בארה"ב שגם מנקודת ראות צבאית אין תוחלת לתקיפה נוספת באיראן.
היכולות האיראניות שנותרו
אבל לדברי גורמים הבקיאים בעובדות ובמספרים - תמונת המצב היא אחרת. צריך בהקשר זה להבדיל בין טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים תוקפים לטווחים של מאות קילומטרים לבין הטילים והאמצעים האחרים המגיעים לטווחים שמעל 1,300 ק"מ המסכנים אותנו. לאיראן אין מחסור בטילים ובכטב"מים קצרי טווח המסכנים את מדינות המפרץ הערביות ואת מתקני הנפט שלהם או את הבסיסים האמריקנים שבשטחם. אולם במה שנוגע לארסנל שמסכן אותנו אפשר לומר שמתוך יותר מאלפיים טילים בליסטיים ארוכי טווח וכטב"מים תוקפים חלק ניכר הושמדו, חלק שוגרו וחלק עדיין "פקוקים" מתחת לאדמה.
פחות מחצי מהחימושים הללו והמשגרים שלהם שמישים עדיין, אבל הסיכון לישראל פחת מפני שבסיסי הטילים ומערך השיגור והייצור שלהם הוצאו מכלל שימוש לזמן רב, וחלק ניכר מכוח האדם של המערך הזה נהרג או נפצע - כולל מפקדים. מכאן שלאיראן יש עדיין יכולת לשגר לעברנו ולהריץ אותנו למקלטים, אבל לא בקצב שינטרל את מערכי ההגנה שלנו מפני טילים.
צה"ל ערוך להתקפה
באשר לפעילות ההתקפית – לצה"ל יש תוכניות שמטעמי ביטחון מידע אי-אפשר לפרטן או לרמוז עליהן. בכל מקרה, גם בישראל מאמינים שהמפתח להשגת מטרות המלחמה עם איראן הוא בפגיעה אנושה בתשתיות שתביא מתישהו להתמוטטות המשטר. אגב המידע המתפרסם בתקשורת האמריקנית - ההערכה היא שלפחות חלק מההדלפות הללו מגיעות מגורמים במערכת המודיעין האמריקנית המתנגדים מלכתחילה למלחמה - ובראשם ראש המודיעין הלאומי טולסי גבארד שמתנגדת במוצהר למלחמה. כנראה זו גם הסיבה שטראמפ הראה לה לאחרונה את הדלת החוצה.
מנקודת המבט הישראלית, מזכר ההבנות המתגבש מעורר חשש עמוק. בירושלים חוששים כי ההסכם לא יבטיח באופן חד-משמעי את פירוק פרויקט הגרעין, לא יגביל את תוכנית הטילים, ולא יבלום את פעילות השלוחים האזוריים של איראן - ובראשם חיזבאללה והחות'ים.
לכן, מבחינת ישראל, המצב הרצוי הוא לא בהכרח תקיפה מיידית, אלא המשך הלחץ הכלכלי והאסטרטגי על איראן - עד שיושג הסכם קשוח וברור יותר שישים קץ לשאיפות הגרעיניות והטיליות של איראן או עד שהמשטר הנוכחי יוחלף במשטר שיסכים לוותר מרצון על השאיפות ההרסניות הללו.
