תושבים בקריית שמונה יצאו היום (שני) להפגין זה השבוע השני ברציפות, וחסמו למשך שעות ארוכות את הכניסה לעיר. כ-100 מאנשי העיר שפונתה במהלך המלחמה, שכשליש מתושביה לא חזרו אליה עם תום הפינוי הממושך, עמדו וזעקו לתשומת לב ממשלתית והכרה בעיר כאזור מוכה אסון הדורש טיפול מעמיק ונקודתי.
ההפגנה בצומת הגומא, היום
(צילום: אביהו שפירא )
"אנחנו פונים לממשלת ישראל להשאיר את כל המחלוקות הפוליטיות בצד ולבוא להושיט יד, להושיע את העיר הזו - ובעיקר את התושבים", אמר שמעון כהן (צ'מפיון), אב לחמישה ילדים שמנהל שלושה עסקים בעיר. לדבריו, "העיר נמצאת במצב של גסיסה ארוכה ומתמשכת. עשרות אם לא מאות אנשים עזבו את העיר מאז שחזרנו לפה. העיר נראית כמו אזור מוכה אסון".
בקריית שמונה מתמודדים בימים אלו עם מציאות כלכלית חסרת תקדים, בשעה שרק כמחצית מהעסקים חזרו לפעול בעיר, ואלו שחזרו מצליחים להעמיד רק כ-60 אחוזים מההכנסות שהיו להם טרם המלחמה. זאת בשל העובדה שיותר מעשרת אלפים תושבים מהעיר ומיישובי הסביבה שפונו החליטו שלא לשוב יותר לבתיהם סמוך לגבול לבנון. "אנחנו משמשים כמוצב הקדמי של עם ישראל, של מדינת ישראל", זעק כהן. "אנחנו שימשנו פה 60 שנה כבשר תותחים. לא יכול להיות מצב שמפקירים את העיר הזו ואת התושבים במיוחד".
בין אנשי העיר שעמדו במרכז צומת הגומא הסמוכה לקריית שמונה וביקשו להשמיע את כאבם, הייתה אופירה ציטרון-מלכה, בת 52 ילידת העיר. "זה הבית שלי. כאן בניתי את ביתי, ילדתי את ילדיי, ובעזרת השם ייוולדו לי נכדיי", היא אמרה ל-ynet. "אבל לצערי העיר שותתת דם, ואני אומרת את זה בכאב, ומקווה שהכאב הזה מגיע לאן שצריך להגיע. אם אנחנו הגענו למצב שאנחנו יוצאים החוצה בקול זעקה, משהו פה לא עובר מסך למקבלי ההחלטות בממשלה".
במשך יותר משבע שנים, עד ערב העקירה מהעיר, ניהלה ציטרון-מלכה את מחלקת משאבי האנוש של עיריית קריית שמונה. כעת היא מחפשת עבודה וחוששת שכמו אחרים, בני הדור המשכיל והחזק של העיר, היא יותר לא תמצא את מקומה בה.
לדבריה, "הילדה שלי סוגרת את העסקים שלה, משכירה את הבית שלה ויוצאת מכאן, ואני לצערי בעקבותיה. אני בחורה אקדמאית, כל שנות חיי עסקתי בניהול משאבי אנוש, בשבע וחצי השנים האחרונות בעיריית קריית שמונה. אני כרגע ללא עבודה, אין פה אפשרות למצוא פרנסה שהולמת את כישוריי ומתאימה לי למה שאני מחפשת, וגם אני אצטרך לצערי הרב לצאת מהעיר שלי, מהבית שלי, ממקום מבצרי - וללכת לחפש את פרנסתי".
ציטרון-מלכה הוסיפה: "אני מאחלת לכל מעסיק עובדים כמוני שרוצים לעבוד ולתת מכישרונם, ואין להם מה לתת פה בעיר הזו. אין לי איפה לעבוד פה בעיר במקום שיהלום את כישוריי ומתאים לי. למה? במה אני שונה מחברים בשאר מקומות הארץ?".
לצד הדרישות מהממשלה למעורבות והתערבות בשיקום קריית שמונה, יש לה גם ביקורת גדולה על הנהגת העיר, במציאות שבה לתחושת התושבים מצבה רק הולך ומדרדר. "הדבר הראשון שחסר פה זה שקיפות, גם מקומית וגם ברמה הארצית", אמרה. "מגיעים כספים לקריית שמונה, מי יודע מה נעשה בהם, מי יודע מה קורה איתם? למה לשפץ בהם בתי ספר? בשביל זה יש מס רכוש, לצורך הדוגמה. מה עם החוסן הנפשי של האנשים, של הילדים, של המבוגרים? הגיל השלישי מפורקים, ילדים מפוחדים, מה עם חוסן נפשי?".
5 צפייה בגלריה
"המדינה חייבת להתגייס, ולא לחשוב שאם הסתיים הפינוי אז נגמר האירוע"
(צילום: אביהו שפירא )
בין המפגינים עמד גם כפיר בן חמו, יליד העיר שמוביל עם קבוצת צעירים את המחאה. הוא חסם את הכביש ושרק במשרוקית בכל כוחו בתקווה שהקול הצורם יישמע עד ירושלים. הוא בעל חברת הובלות דירות ומשרדים בקריית שמונה ומכיר מקרוב את תמונת ההגירה השלילית מהעיר, גם כעת אחרי שכבר שבו אליה חלק מהתושבים המפונים.
כדי לא להישבר ולאבד אמונה בעיר שאליה לא היה לו ספק שישוב, לאורך ימי המלחמה בן חמו לא ספר כמה משפחות הוציא מהעיר מאז 7 באוקטובר 2023. רבות מהן התפנו תחת אש, אבל כשסגרו מאחוריהן את דלת הבית הריק והביטו על חייהן הארוזים בתוך קרטון, הן הבטיחו לכפיר שהוא עוד יחזיר אותן הביתה, "רק שתיגמר המלחמה הזאת כבר".
שנה אחרי הכרזת הפסקת האש, ורבים מאוד מהם לא חזרו לבקש את שירותיו. עם שלוש משאיות ההובלה שלו הוא ממשיך להוביל תושבים בעיקר בכיוון אחד: החוצה, למרכז הארץ ולערי הצפון הרחוקות יותר מקריית שמונה. "הבטחתי להם שאתן להם אפילו 15 אחוז הנחה, העיקר שיחזרו, אבל רבים מדי לא חזרו", הוא תיאר בכאב. "האמנתי שהם יחזרו. הרי הבטיחו שכשנחזור לא נשוב למציאות של שיקום אלא של צמיחה, ושיהיה פה טוב יותר מאשר לפני שעזבנו את העיר".
אבל המציאות התנפצה לתושבים בפנים. כ-30 אחוז מתוך 26 אלף תושבי קריית שמונה לא שבו אליה. "בשבועות האחרונים ביקשו ממני עשרות משפחות לתת להן הצעת מחיר להובלת הבית, ואני מגיע אליהן עם דמעות ותקווה שיחליטו להישאר", אמר בן חמו, והוסיף: "הרוב יוצאים ועוברים לערים כמו חריש, אור עקיבא, הרצליה הישנה. זה כואב לפנות אנשים שגדלו איתי והם חלק מהילדות שלי וכולם מכירים אותם פה בעיר". עם זאת, הוא סיפר כי העביר בחודשי הקיץ עשרות משפחות בחזרה לעיר, בהן משפחות חדשות וסטודנטים שביקשו דווקא עכשיו לעלות צפונה ולקחת חלק בשיקומה של העיר.
כעת בן חמו לוקח חלק במחאת התושבים, מחאה שצומחת מהשטח ומבקשת לקבל את תשומת לב הממשלה, שעסוקה בפריימריז ובנושאים שרחוקים מעולמות השיקום שהעיר זקוקה לו נואשות. "אני ורבים מהתושבים מאמינים שיש דרך לשנות את המשוואה. חייבים לתת פה הטבות. המדינה נתנה לתושבים כאן במהלך הפינוי המון כסף ומשאבים ועשתה כל שביכולתה, אבל העיר לא חזרה לעצמה. העסקים לא חזרו לעצמם. וכעת היא חייבת להתגייס ולא לחשוב שאם הסתיים הפינוי אז נגמר האירוע".
בקריית שמונה וביישובי קו העימות לאורך גבול הצפון, שלרבים מהם לא חזרו כל התושבים, טוענים כי בדרום מרעיפה הממשלה שלל הטבות ומשאבים כדי לסייע בצמיחת חבל הארץ הפגוע בעוטף עזה, ובין השאר מעניקה 50 אחוז הנחות בארנונה לעסקים, לתושבים ועוד.
הממשלה משקיעה ביישובי עוטף עזה משאבים רבים באמצעות מנהלת תקומה שהוקמה במסגרת חוק ותחת אחריותה תקציבי עתק יחסית, ואילו בצפון - תמונת המראה היא מנהלת תנופה הרזה והדלה, נטולת הסמכויות, שהתקציבים שהתחייבה הממשלה להשקיע באזור כלל לא נמצאים תחת אחריותה. בעוד לתושבי עוטף עזה שבו התושבים בחלוף חודשים ספורים ומספר התושבים בה אף גבוה יותר כעת מאשר היה ב-6 באוקטובר 2023, בצפון ההגירה השלילית הולכת וגדלה.
