רייצ'ל גולדברג-פולין, אמו של הירש גולדברג-פולין שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי, נשאה נאום בוועידה הבין-לאומית של ראשי סוכנויות ללוחמה בטרור של המדינות החברות באו"ם בניו יורק. אחד הרגעים הבולטים בנאום היה כאשר תיארה את חוסר האונים שלה כאם שבנה נחטף ואמרה כי "למדתי ש-99% מאיתנו על פני כדור הארץ הם כבשים. גם אני. אני כבשה. אבל אנחנו, הכבשים, צמאים לרועים שאפשר לסמוך עליהם שישמרו עלינו".
הוועידה התקיימה במסגרת "שבוע המאבק בטרור" הרביעי של האו"ם, שנערך במטה הארגון בניו יורק בין 26 ביוני ל-2 ביולי 2026.
בפתח דבריה הציגה את עצמה דרך זהותו של בנה ואמרה: "שמי רייצ'ל. ואני תמיד אהיה אמו של הירש גולדברג-פולין. הירש תמיד יהיה ילדי הבכור. הירש תמיד יהיה בני היחיד. והירש תמיד יהיה בן 23".
היא שחזרה את אירועי 7 באוקטובר ותיארה כיצד הירש, אזרח ישראלי ואמריקני, השתתף בפסטיבל נובה ונמלט עם צעירים נוספים למיגונית בצד הדרך. לדבריה, מחבלים השליכו רימונים אל תוך המיגונית ופתחו באש, הירש נפצע קשה וידו השמאלית נקטעה - ולאחר מכן נחטף לעזה.
ביקורת על הקהילה הבין-לאומית.רייצ'ל גולדברג-פולין נואמת באו"ם
האם השכולה תיארה את המאבק שלה ושל בעלה ג'ון להשבת הבן החטוף "יצאנו למסע ייסורים מפותל ורצוף סבל, אודיסאה בהילוך איטי שלא הייתי מאחלת לאיש. אף לא לאיש", אמרה. "רצנו עד קצה העולם. דיברנו, התחננו, ביקשנו, הפצרנו, ניסינו לפנות להיגיון וביקשנו עזרה מכל אדם בעל כוח והשפעה שהצלחנו להגיע אליו".
היא גם מתחה ביקורת על אוזלת היד הבין-לאומית במשבר החטופים וקראה לגבש מנגנונים מחייבים להתמודדות עם מקרים דומים בעתיד: "כולנו אכזבנו את החטופים. אני כוללת גם את עצמי. אני כוללת גם אתכם. אני כוללת גם את כל האנושות".
לדבריה, במהלך החודשים שלאחר החטיפה נפגשו עם מנהיגים וגורמים בין-לאומיים רבים - אך ללא מנגנון פעולה מסודר למשברי חטופים. "היות שלא היו פרוטוקולים מסודרים להפעלה מיידית במקרה של משבר חטופים, הפכו 251 הנפשות הללו לחלק ממשחק מקאברי. פיונים. אנחנו, בני המשפחות, היינו כלי משחק".
"עכשיו זה הרגע לפעול". הירש גולדברג-פולין ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
בהמשך מתחה ביקורת על חוסר המעש של הקהילה הבין-לאומית ואמרה: "היו מנופי לחץ אך לא נעשה בהם שימוש, ולכן הם לא היו למעשה מנופי לחץ. אפשרויות יצירתיות וברורות לא באו לכדי מימוש".
לקראת סיום נאומה היא חזרה לסיפור קין והבל מספר בראשית ואמרה: "אני כאן כדי לומר לכם שכן. אני. אתם. אנחנו". לדבריה, "עכשיו זה הרגע לפעול. דיבורים הם יפים, אך מילים ריקות ללא מעשה אינן אלא נשימה".
את נאומה חתמה בקריאה: "כל עוד לא ייקבעו פרוטוקולים מיידיים וקודים התנהגותיים, נהיה שותפים פסיביים למה שעתיד לבוא. אבוי לכולנו. ילדי האל, שומרי אחינו".
