גאלינור (ג'ימי) פאצ'קו, העובד הפיליפיני שנחטף מניר עוז ב-7 באוקטובר ושוחרר משבי חמאס ב-24 בנובמבר 2023, חובק בימים אלה בת חדשה שנולדה לו ולאשתו קלאריס ג'וי בפיליפינים. במחווה מרגשת, בחר שורד השבי לקרוא לבתו הרביעית ישראלה (Israela). היא מצטרפת לשלושת אחיה הגדולים: ג'י-אן קייל, גיליאן קרלו וג'ייהאן סלין.
"כמו בן משפחה שחזר הביתה". בנו של בן צבי אחרי האיחוד עם פאצ'קו
(באדיבות המשפחה )
פאצ'קו, בן 34, עבד במשך שנים בקיבוץ ניר עוז ונחטף יחד עם ישראלים רבים במהלך מתקפת חמאס. הוא היה מטפלו של אמיתי בן צבי בן ה-80, שנרצח באותו היום. לאחר שחרורו, שב לפיליפינים והתקבל שם בחיבוק חם על ידי משפחתו.
לאחר שחרורו שוחח פאצ'קו עם בניו של בן צבי, עידו וגלעד, ותיאר בפניהם את רגעי האימה בבוקר הטבח. "אבא אמר לי להגיד לכם שהוא אוהב אתכם, וצעק לי: 'לך, תברח, תציל את עצמך", סיפר להם. השניים הגיעו לפגוש אותו בבית החולים אסף הרופא. "שמחנו לשמוע מג'ימי על החברים שלנו וההורים שלהם שחיו איתו מתחת לאדמה בזמן שהיה חטוף בעזה. זו הייתה פגישה מרגשת, ג'ימי הוא ממש כמו בן משפחה שחזר הביתה. דאגנו לו כמו לכל שאר החטופים. היה קשה לחשוב שהוא נחטף רק כי בא לעבוד בניר עוז.
"זה היה מרגש עד דמעות לחבק את ג'ימי", תיארו. "היה לו קשר מיוחד עם אבא, הוא טיפל בו במשך ארבע שנים וסמך עליו. הרגשנו שבן משפחה חזר הביתה ולא מטפל או עובד זר". לדבריהם, "יש לג'ימי תחושות קשות על כך שלא הצליח להציל את אבא ונשאר בחיים. הוא אמר לנו: 'אני מצטער שלא הצלתי את אבא'. הוא הספיק להודיע לנו באותה שבת שאבא נרצח".
כשבוע לאחר ששוחרר מהשבי במסגרת עסקת החטופים הראשונה, התראיין פאצ'קו לרשת CBN Asia, וסיפר שם על יום חטיפתו: "שמעתי קולות ירי בבתים הסמוכים. השארתי הודעה בטלפון לאשתי, אמרתי לה 'תדאגי לילדים שלנו, את הכסף שהרווחתי בעבודה בישראל תשמרי לעתיד שלהם'". הוא תיאר גם את תנאי השבי הקשים: "לפעמים לא הייתה אספקת גז בגלל המלחמה, אז קיבלתי חצי פיתה ליום. לא אכלתי את כולה בפעם אחת. בכל פעם שהבטן שלי קרקרה אכלתי קצת - אבל זה לא היה מספיק.
"המים היו מלוחים, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאשרוד כי יש לי היסטוריה של בעיה בכליות" אמר בריאיון. "אם הייתי צריך ללכת לשירותים, נדרשתי לבקש מהמחבלים. הם נתנו לי קצת נייר טואלט בכל פעם, ולא השתמשתי בו - שמתי אותו בכיס שלי. זה נראה כאילו שהיינו 40 מטר מתחת לאדמה, ובגלל זה הקירות היו לחים. הצמדתי לקירות את הנייר ששמרתי - עד שהוא נרטב. אחר כך הכנסתי אותו לפה ואכלתי אותו - וככה הקיבה שלי לא הייתה ריקה".
עוד סיפר כי שאב כוחות מהמחשבה על הילדים שלו. "בגלל זה אכלתי את הנייר, בשבילם, הייתי צריך לשרוד. אמרתי לאלוהים 'בגיל 12 אבא שלי עזב אותי, אל תעשה את זה גם להם, תן לי לחיות. אני מוכן להישאר כאן אפילו עשר שנים, רק תן לי לחיות'".
