1 צפייה בגלריה
לוד
לוד
האירועים בלוד במאי האחרון
(צילום: AFP)
הצורך להקפיד על המוסר והחוק אינו ניתן לערעור. הדבר חל עוד יותר כשמדובר בחיי אדם, ובעיקר בפעולות שהן באחריות המדינה ורשויותיה. אחד ההבדלים היסודיים בין הממלכתיות הישראלית לבין ההפקר במדינות שכנות הנמצאות במצב של התפרקות הוא תובנות יסוד אלה. לפיכך תופעות כמו המחתרת היהודית בזמנה, או פעולות אישיות מופקרות נגד פלסטינים ביהודה ושומרון, הן לא רק כישלון אמוני, מוסרי ומשפטי, אלא גם סכנה קיומית של ממש למדינת ישראל.
באותה עת, ואף כפועל יוצא של האמור לעיל, המדינה ורשויותיה מחויבות בשמירה מעולה על חיי אזרחיה ועל הסדר הציבורי. התחושה של חוסר ביטחון - הן בתחום הגוף והן בתחום הרכוש – גם היא איום על קיומה התקין של חברה. פריצות וגניבות רכוש שכיחות בבתים, בשטחים חקלאיים ובאזורים מועדים לכך במיוחד אינם עניין ניתן להכחשה או להכלה.
לצערי, איני מתרשם שהאירועים שחווינו במהלך מבצע "שומר החומות" ביפו, לוד, עכו ובמקומות אחרים אכן זכו להתייחסות החמורה ולבדיקה היסודית כפי שנדרש. יש לשער שהעיסוק באותן התפרעויות אינו נוח, וכמובן אי אפשר להתעלם מאותם מקרים מסוימים חמורים ביותר שנעשו מצד יהודים כלפי ערבים באותם ימים והמצריכים בדיקה נוקבת גם כן. אבל המשך ההתייחסות הנוכחית האדישה למדי למה שקרה הוא פגם מוסרי ומשפטי, ובלא ספק אף מחדל ביטחוני מובהק.
תושבים יהודים רבים בערים המעורבות נתקלו בהתקפות מצד ערבים על רכושם ובאיומים מעשיים על שלומם. הפניות למשטרה לא זכו בדרך כלל לתגובה כפי שמצדיק מצב זה של פיקוח נפש
רבות מדי העדויות המהימנות שעל פניהן מכדי שננסה לטשטש את המחדל הקשה. תושבים יהודים רבים בערים המעורבות, כשהמובילה בהן היא לוד, נתקלו בהתקפות ברורות וישירות מצד ערבים על רכושם ובאיומים מעשיים על שלומם. הפניות למשטרה לא זכו בדרך כלל לתגובה מעשית ועניינית ובוודאי לא מהירה, כפי שמצדיק מצב זה של פיקוח נפש. במשך שבוע ימים בערו רחובות העיר, והמשטרה לא הצליחה להשתלט על האירועים ולהשיב את הסדר לעיר.
בראשית הפרעות בלוד חברו כ-20 רעולי פנים להפגנה אלימה בסמוך לשכונה המעורבת רמת אשכול. התנהגותם האלימה ביטאה איום ממשי ומיידי, לפחות מבחינת התחושה האותנטית של מי ששהה שם מולם באותה עת. התושבים, שקריאותיהם למשטרה במשך שעה ארוכה לא נענו, נאלצו להדוף את המתפרעים בגופם ובנשקם.
איני מתיימר לקבוע כאן כל קביעה משפטית לגבי הירי ההגנתי שבוצע, ורק ידועה לכולנו התוצאה המרה של הריגתו של אחד המתפרעים הערבים, מוסא חסונה. בימים אלו מתחבטת הפרקליטות בשאלה אם להעמיד את הצעירים היהודים לדין ובאיזו אשמה. אבל ישנה תחושה שהמחדלים המצטברים אשר נוצרים בעניין זה עלולים להלום בכולנו עוד יותר.
מצד אחד, לפחות על פי הידוע לי, לא פורסמו שום מסקנות ברורות וחדות ביחס למחדל ההגנה החמור אשר גרם לאזרחים יהודים רבים והגונים להיות חשופים לסכנה ולפחד. ובמקביל, החקירה כלפי היהודים החשודים בירי נראית כמנותקת מהנסיבות הקיצוניות ויוצאות הדופן ששררו במקום.
צילום: דינה גונה
בכל מקרה, אין כלפי חקירה זאת תחושה ברורה של הפנמת המציאות על ידי הרשויות. השילוב של התעלמות מחומרת המצב הביטחוני שהיה מצד אחד ושל התנהלות חקירה (לפחות לכאורה) "בתנאי מעבדה" מצד שני עלול לגרום לאי-צדק במקרה הזה ולחשיפה מסוכנת עד כדי אובדן שליטה של הרשויות אף בעתיד.
עִם כל הקושי, חובה על המשטרה והפרקליטות לנהוג במקרה זה באמות מידה זהירות, המתחשבות במצב המאיים ויוצא הדופן ששרר בשטח.
  • מירון ח. איזקסון הוא סופר, משורר ופרופסור לספרות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com