שבע הערות על מצב המלחמה. מצב המלחמה - ולא סופה. זו בעצם הנקודה הכי חשובה: האירוע לא נגמר, ולא ייגמר עד שהנשיא טראמפ יחליט.
1. אין ספק שראש הממשלה נתניהו והממשלה כולה פיזרו הבטחות ושאיפות שווא מהרגע הראשון עד הרגע הכמעט-אחרון. כפי שנכתב פה מראשית המלחמה, הסכנה המרכזית במלחמה הזו איננה אי השגת המטרות בתוככי איראן. הסכנה היא פגיעה קשה במעמדה הנחלש ממילא של ישראל בארה"ב. הברית עם וושינגטון היא הנכס האסטרטגי המהותי ביותר של ישראל, יותר מכל מרכיב אחר בביטחון הלאומי לבד מצה"ל עצמו.
6 צפייה בגלריה
את הז'יטונים האחרונים ברולטה, נתניהו השקיע בסיבוב עם איראן. מה יעלה בגורל היחסים עם ארה"ב?
(צילום: מרים אלסטר, WANA/Handout via REUTERS, Evan Vucci/AP, shutterstock)
נתניהו מהמר בקזינו מאז 2012, אז החליט להתערב בבחירות לנשיאות ארה"ב, על הנכס האסטרטגי הזה. את הז'יטונים האחרונים של ישראל הוא השקיע ברולטה, בסיבוב הנוכחי. התוצאות יכולות להיות הרות גורל. יש סיבה שישראל היסטורית נמנעה מלקדם מלחמות של אמריקה; היא הבינה את פגיעותה בדעת הקהל בארה"ב. נתניהו הימר שממילא טראמפ הוא הנשיא האחרון שיכול לאפשר צעד כזה, של מלחמה נגד איראן, ולכן אחריו המבול.
2. תתעלמו מהרעש. אי אפשר למדוד את תוצאות המלחמה כעת, לפני שברור מה יהיה ההסכם עם איראן. ברור שהיקף הפגיעות באיראן טרם נחשף, והוא משמעותי ביותר ותוצאותיו יימדדו לאורך זמן. מערכת הביטחון אמרה למקבלי ההחלטות, פה וגם בוושינגטון, שאסור להפסיק את האש למען המו"מ - ועמדתה לא התקבלה. מערכת הביטחון גם סברה שצריך להסתער על מגזר האנרגיה באיראן, ועוד בתחילת המלחמה, כדי להוביל לאפקט של הלם בטהרן. עלטה מהשבוע הראשון, אמר לי גורם אחד. גם העמדה הזו לא התקבלה. האם זה היה משנה משהו? בכלל לא בטוח.
התוצאות יימדדו בהסכם - אם בכלל יהיה כזה.
אם איראן לא תחדש את העשרת האורניום וזה ייקבע בהסכם - זה הישג. הוצאת האורניום המועשר מהמדינה - ודאי. מעטים מאמינים שיהיה סיכום על הגבלת התוכנית הבליסטית או על תמיכת טהרן בשלוחות האיראניות באזור כגון חיזבאללה. אם כל הדברים הללו לא יושגו, ואם תהיה הכרה בשליטה איראנית כלשהי בהורמוז - זו בוודאי איננה הצלחה.
צה"ל יכול להמשיך לדבר על "הנזקים שנגרמו", אבל מכלל לאו (כל מה שלא יהיה בהסכם) איראן תשמע הן (דהיינו - הסכם שלא מתייחס להעשרה, לחומר המועשר, לארגוני הפרוקסי או לטילים מעניק להם מבחינתם רשות לעשות ככל העולה על רוחם).
3. ארה"ב והנשיא טראמפ היו זהירים בהרבה ביחס למטרות המלחמה מראשיתן בהשוואה לנתניהו. במטרות הרשמיות שהציגו, שוב ושוב, אין שינוי משטר לדוגמה. גם אין הסכם איראני כפוי כמטרת מלחמה. טראמפ אמר בעקביות שהפגיעה במטרות צבאיות הושלמה, או כמעט הושלמה. הוא היה מוכן לסיים - לפי דבריו שלו - מזמן. ברור לגמרי שהמלחמה הפכה למלחמת הורמוז, וזה היה המעצור המרכזי בפני סיומה.
4. שינוי חיובי ביותר הוא ההתרחשות במפרץ, והדרך שבה איראן מבודדת כיום יותר מתמיד בידי שכנותיה - אחרי שתקפה אותן בברוטליות. זו טעות מהותית של איראן.
ייתכנו התפתחויות חשובות בהקשר הזה עבור ישראל, כולל יחסים עם מדינות חדשות במסגרת הסכמי אברהם. לכן, סגירת הורמוז עשויה להתברר כטעות אסטרטגית חריפה של איראן.
6 צפייה בגלריה
עשן מיתמר אחרי פגיעה איראנית בלב ריאד, בירת סעודיה. איראן מבודדת מתמיד בידי שכנותיה
(צילום: REUTERS/Stringer)
בכלל, איראן טועה שוב ושוב בהבנת המערב וארה"ב, וכך יצרה מדינה כושלת שנמצאת בעימות עם שכנותיה. מומלץ לא לשכוח את זה.
5. במשך שנים רבות, מערכת הביטחון הזהירה מעימות ישיר עם איראן. הטענה הייתה קשורה ליחס עלות-תועלת, לא לפחדנות. מערכת הביטחון שאחרי 7 באוקטובר לא חוששת מעימותים, מנסה לתת תחושה שהיא ששה אליהם - ורצתה מאוד שאיראן תשלם מחיר ותורתע. איראן מנהלת מלחמה נגד ישראל שנים רבות, ממימון פיגועי התאבדות ועד להעברות נשק לחיזבאללה, ובפעם הראשונה תושבי טהרן חשו את מחיר המלחמה - ולא רק תושבי תל אביב או ירושלים.
התוכניות לערעור המשטר טרם יושמו, וחלקים מהן נפסלו על-ידי מקבלי החלטות בארה"ב ובישראל. ללא שינוי משטר, החשש צריך להיות מכך שהמשטר האיראני יעבור התחדשות יעילה - אחרי שישראל חיסלה שכבה שלמה של מנהיגות. אם יהיו הסכם והקלה בסנקציות, הרפובליקה האיסלאמית שהייתה על עברי פי פחת יכולה להציל את עצמה. האיראנים רואים במלחמה, במובן הזה, הזדמנות.
6 צפייה בגלריה
תקיפת צה"ל בטהרן. בפעם הראשונה, תושבי הבירה האיראנית הרגישו את המלחמה כמו תושבי תל אביב או ירושלים
אך כרגע המדינה פושטת רגל, והמודל כושל וחלש. ללא שינוי משטר באיראן, ותחת ההנחה ההגיונית שאיראן לא תסכים להגבלות על טילים בליסטיים, יש להניח שבשלב מסוים היא תבנה את היכולות כולן מחדש - וטוב ועמוק יותר.
אפשרות רדיקלית אחרת היא שינוי בסגנון פרסטרויקה מתוככי המשטר. לא צריך לשלול את האפשרות הזו, אבל בהחלט אין סימנים כאלה.
6. לבד מיאיר לפיד, ראשי האופוזיציה משחקים במילים. הם נותנים רושם שהמלחמה נגד איראן הייתה הכרחית, והבעיה היא שהמטרות לא היו ברורות. שלא היה הישג אסטרטגי מדיני. שתוכנית הגרעין "לא הושמדה" ועוד סיסמאות. הם מתחמקים מהשאלה הבסיסית: האם גריעת היכולות הצבאיות של איראן, במחיר מדיני כבד, וכמובן מחיר בנפש ונזק בישראל, הייתה החלטה טובה לביטחון הלאומי - גם בהינתן שלא יהיו שינוי משטר או הוצאת גרעין? ובמילים פשוטות - אם המטרות היו מנוסחות בכלליות ("גריעת יכולות קריטיות של איראן בתחום הבליסטי והגרעיני" בלבד), האם זו הייתה מלחמה שצריך היה להילחם בה?
6 צפייה בגלריה
תקיפת צה"ל בלבנון. מונחים מדיניים הוצאו מהלקסיקון, אבל בכל הזירות מחכים למעשה מדיני
(צילום: Ibrahim AMRO / AFP)
7. "אין פתרון צבאי לסכסוך" הוא משפט שבמערכת הביטחון ובזירה הישראלית הוציאו מהלקסיקון, יחד עם "כל מלחמה נגמרת בסוג של הסכם או הבנה". אבל אם מביטים בכל חזית שישראל נלחמה בה מ-7 באוקטובר, זה בהחלט המצב. אף זירה לא נסגרה, ובכולן מחכים למעשה המדיני - זה שבישראל הרשמית בזים לו.
מול חמאס בעזה - מנסים להשיג הסכם להתפרקות מנשק ויישום התוכנית השאפתנית של מועצת השלום.
מול חיזבאללה - ישראל לא יכולה לפרק את הארגון מנשקו, אלא רק הלבנונים.
מול איראן - יש משא ומתן עם טהרן לגבי התפרקות מגרעין ומעמדה האזורי.
בכל המקרים הללו היה לחץ צבאי מסיבי שבלעדיו לא היינו מגיעים לאפשרות של שינוי דרמטי. זו אפשרות - ולא מציאות, כרגע. אך כל היעדים הללו יושלמו רק במנופים מדיניים, אזוריים וגלובליים.
6 צפייה בגלריה
פעילי חמאס ברצועה. אם הדרג המדיני לא יפעל, ייאמרו אותם דברים שנכתבו על עזה לפני שנתיים
ישראל - מתוקף מעמדה החלש בזירה הבינלאומית אחרי מלחמת עזה - בכלל לא משחקת בזירה הזו. בחשיבתה היא פטיש, ולכן הכול מסמר, ומה שלא יעבוד בכוח יעבוד רק בעוד יותר כוח. זו הנחה שאי אפשר בכלל לבדוק: לישראל אין אפשרות לכבוש את איראן או לבנון ובשלב זה גם לא את כל עזה. יכולתה להסלים מוגבלת, ומי שלא מכיר במגבלות הכוח ימצא את עצמו משלם מחיר יקר מאוד. ההישגים יוצאי הדופן של צה"ל והמוסד העניקו לדרג המדיני מרחב נשימה לפעול. אבל אם הוא לא יפעל - דברים שנכתבו על עזה לפני שנתיים - נמצא את עצמנו בדיוק באותו מקום.
