סמל עוז דניאל, שלחם בטנק ב-7 באוקטובר ונורה למוות במהלך חטיפתו, תועד נגרר בכוח בסרטון שפורסם אתמול (שני) על-ידי משפחתו של החטוף נמרוד כהן. למרות הכאב והגעגועים, סיפרה אימו מירב כי בחרה לא לצפות בו. "אני מעדיפה לזכור את עוז כמו שהוא היה, אני רוצה לזכור את החיוך שלו - לא את רגעי האימה. אני לא רוצה לזכור אותו דרך התמונות הקשות", אמרה ל-ynet.
הלווייתו של סמל עוז דניאל ז"ל
(צילום: יאיר שגיא)
עוז היה לוחם בגדוד 77 בעוצבת סער מגולן (7) והוכרז כחלל כארבעה חודשים לאחר חטיפתו, אחרי שבמשך 141 ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלו. הרב הצבאי הראשי קבע את מותו על בסיס ממצאים שאותרו, שאפשרו למשפחה להביאו לקבורה על אף שגופתו עדיין מוחזקת ברצועת עזה. הוא הותיר אחריו זוג הורים - מירב ואמיר - ואת אחותו התאומה, הדר.
"גם בסרטונים הראשונים לא צפיתי מתוך בחירה. ראיתי פרומו שפורסם, הייתה שם תמונה של עוז יוצא מהטנק בחיים וזה הספיק לי. התיעודים לא מוסיפים לי כלום, אני רוצה לזכור אותו כמו הילד שהוא היה. ילד מושלם מבחינתי. יפה תואר, יפה פנימית, ילד של אהבה, שמחה והוקרת הטוב, ילד של מוזיקה, הוא היה מצטיין. הוא כיבד אב ואם, הוא כיבד כל אדם באשר הוא.
"בשבעה הבנתי כמה הוא מיוחד שמענו כל כך הרבה סיפורים שלא הכרנו על עוז. כל משפט הסתיים ב'עוז היה החבר הכי טוב שלי'. הוא עשה את הכול מהלב שלו, תמיד ידע להסתכל על חצי הכוס המלאה", תיארה.
היא סיפרה גם על רגעי הגבורה האחרונים של בנה: "בסרטון לא רואים את המשך החטיפה, אבל בסופו של דבר עוז יצא בחיים מהטנק, על הרגליים שלו, זה החלק שראיתי. הוא בחר להילחם בשובים שלו עד הרגע האחרון. הוא ניסה לגנוב רימון מאחד המחבלים, זה מה שגרם להם לירות בו ולקחת אותו לעזה כשהוא לא בין החיים".
לדבריה, "תמיד פחדתי מחטיפה מאז המקרה של גלעד שליט. לפני הגיוס יצא לנו לדבר כמה פעמים על חטיפות, וגם כשכבר היה חייל. עוז אמר לי 'אני אתנגד, אני לא אתן שיחטפו אותי'. כשאמרתי לו שהוא צריך להיות נבון הוא ענה 'אני בשבי לא אשב'. כשהוא נחטף אמרתי לעצמי שהוא לא עשה את מה שאמר כי ידעתי שאם כן אז הוא כנראה לא בחיים.
"מבחינתי הוא היה חטוף חי. זרענו את האמונה הזו בעצמנו, לא הייתה אופציה אחרת. כשהסרטונים הגיעו הבנתי שהוא עשה את מה שאמר. בתמונה אחת מהתיעוד ראיתי שהוא מתבונן וחושב מה לעשות, זיהיתי את המבטים שלו. הוא הקריב את חייו מתוך החלטה".
בהמשך אמרה כי למרות הכאב העצום, היא בוחרת לזכור את עוז אחרת. היא אמרה כי "אם הוא לא היה מתנגד אולי הוא היה היום בחיים, אבל זה לא היה עוז. הוא באמת היה גיבור אמיתי. אני יודעת שהסרטון הזה לא יתרום לי, הוא לא ישנה כלום בתחושות שלי. אני רוצה לזכור את החיוך היפה שלו, זה עוז שאני אקח איתי לכל החיים".
