לפני פחות מעשור, באוקטובר 2017, נשא בנימין נתניהו את אחד הנאומים החשובים בחייו. התקשורת התנפלה על המושג שהטיח אז במתנגדיו, "אתם חמוצים", וכך זכור הנאום, אבל למעשה היה בו הרבה יותר מכך. נתניהו פירט אז את הישגיו לקראת השלמת כמעט עשור של כהונה כראש ממשלה, והסביר כי תחת הנהגתו הגבולות שקטים, הצמיחה הכלכלית גוברת, ישראלים טסים לחו״ל בהמוניהם, כשמסביבנו העולם הערבי שקוע בטלטלות עקב השפעות "האביב הערבי".
בקיצור, נתניהו הסביר שמדינאי טוב הוא מי שיודע להבטיח לאזרחים שקט ביטחוני וצמיחה כלכלית. הוא צדק בשעתו, העשור הראשון של כהונתו ייזכר לטובה, למרות החמיצות של מתנגדיו, אם כי בדיעבד מתברר כי הוא לא ניצל את העשור הטוב להתקדם להסדר עם הפלסטינים מתוך עוצמה, ומצד שני, כפי שהשבעה באוקטובר חשף, הוא גם לא פיקח כהלכה על התעצמות חמאס בזמן זה.
שלוש השנים האחרונות מאז שבעה באוקטובר היו, לעומת זאת, איומות. ישראל שקועה במלחמות, השמיים סגורים, החיים משובשים ויותר מכל – ספגנו אלפי הרוגים ופצועים. לכן, בין אם הממשלה תאמר לנו שהמלחמה באיראן היתה הצלחה גדולה ובין אם אחרים ייטענו לכישלון כי היא הופסקה מהר מדי וללא הישגים – עלינו לזכור, כפי שנתניהו עצמו הסביר ב-2017, שלחיות על החרב, גם כשמנצחים, זו לא באמת הצלחה.
בהקשר הזה האמת היא שאיראן כן הוכתה קשות. איראן איננה חמאס, ארגון קטן, שיכול להתגאות בכך שהוא שרד. הם רואים עצמם כמעצמה היסטורית, ובמערכה הנוכחית הם גם הושפלו וגם ספגו נזקים אדירים שייקח זמן רב לשקם. אבל כן צריך להודות שהמשטר שלהם לא נכנע. אם המשא ומתן יסתיים בוויתור על הגרעין והוצאת האורניום, היא תיזכר בהצלחה. אבל הדבר הזה יושג רק בהסכם, וגם הוא לא יבטיח ״ביטחון נצחי״ שכן אי אפשר יהיה למנוע מהם לנסות לפתח גרעין מחדש ובחשאי. לכן בשורה התחתונה הלעג להסכם שאובמה והמעצמות חתמו עם איראן, הסכם שנועד להרחיקם מפצצה למשך 15 עד עשרים שנים, שבסיומם ניתן היה להאריכו או לאיים במלחמה אם הם יבקשו לפרוץ לפצצה, היה מוגזם.
בשורה התחתונה הלעג להסכם שאובמה והמעצמות חתמו עם איראן, הסכם שנועד להרחיקם מפצצה למשך 15 עד עשרים שנים, שבסיומם ניתן היה להאריכו או לאיים במלחמה אם הם יבקשו לפרוץ לפצצה, היה מוגזם
שכן אם נתעלם מהוויכוח הפוליטי שבוודאי יפרוץ בישראל באשר לתוצאות המלחמה, וינבע מאינטרסים פוליטיים, האמת היא שתוצאותיה הן גם וגם. כלומר גם החלשנו את איראן והרחקנו אותה מהגרעין, אבל גם למדנו שלכוח יש מגבלות. אפילו אם הכוח הוא אמריקאי-ישראלי משותף.
ולהכרה במגבלות הכוח, כשהיא נובעת דווקא מהצלחה צבאית, יש חשיבות רבה עבורנו כישראלים. מאז שבעה באוקטובר, באופן טבעי, החברה הישראלית ביקשה לנסות להבטיח את קיומנו בכוח. נתניהו, ויתר הפוליטיקאים שמחקים אותו גם כשהם מתנגדיו, נגררו אחר תחושות הציבור. עברנו מחזית לחזית, וגם כשהשגנו תוצאה טובה מול חיזבאללה, שהיה מורתע לחלוטין בשנה האחרונה, ביקשנו עוד. אף אחד לא חושב שצריך לרחם על חיזבאללה, אבל כדי לפתור את הבעיה בצפון בסוף נצטרך גם להגיע לאיזשהו הסדר שיגובה בהרתעה ישראלית חזקה ומוכנות לפעולה בזמן הנכון. לא כאשר חיל האוויר טרוד באיראן, כפי שהיה עד כה.
אבי שילוןבהנחה שהמלחמה באיראן תסתיים בהסכם עם אמריקה שיגרום להם לוותר על הגרעין, ישראל צריכה לפתוח תקופה חדשה שתסיים את שלוש שנות המלחמה. נתניהו הפגין את מלוא כישוריו כמדינאי, ומורשתו תישאר פתוחה לדיון היסטורי. אחריו צריכים לבוא מדינאים חדשים שיבינו את מגבלות הכוח מתוך שמירה על העוצמה הישראלית, ויתחייבו להשיג הסדרים. לא רק מלחמות.
