שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" בלבוב
(צילום: גיל נחושתן)
התחושה העיקרית בלבוב, העיר הגדולה במערב אוקראינה שהפכה למוקד גיוס ולמקום מפלטם של תושבים רבים, היא אובדן התמימות. כאן לא תראו את השאננות שאפיינה את הבירה קייב ערב הפלישה הרוסית. רוסיה אמנם עדיין לא תקפה כאן, אבל השלטון ותושבי לבוב סבורים שהאפשרות שייכנסו למעגל הלחימה היא ריאלית לחלוטין - בעיקר כשביממות האחרונות רוסיה תקפה מהאוויר יעדים שנמצאים במרחק של כמאה קילומטרים מהעיר.
המלחמה באוקראינה – עוד כותרות:
• הפגזות ברחבי אוקראינה, בריטניה: צבא רוסיה במרחק 25 ק"מ ממרכז קייב
• אוקראינה: "בנט לא ביקש שנסכים לדרישות של רוסיה"
• עוד סנקציות על רוסיה, ביידן: "מוחצים את הכלכלה שלה"
• ליגיון הזרים של אוקראינה: "הזדמנות להילחם"
• טילים בליסטיים וגראדים מול טילי נ"ט ומל"טים: כלי הנשק במלחמה
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
בכניסות הראשיות ללבוב נבנו ביצורים כבדים וגבוהים. מדובר בשורות עבות של שקי חול בגובה שני מטרים, ולפניהם בריקדות פלדה לעיכוב של מעבר כלים משוריינים. קרוב לעשרים שוטרים וחיילים חמושים בנשק אוטומטי בודקים כל רכב שנכנס. כל צילום, גם טלפון נייד, יוצר מהומה. שנייה אחת חלפה מרגע שהרמנו מצלמת טלפון כדי לתעד את הביצורים ועד שקפצו על רכב ההסעה חיילים ושוטרים מכל כיוון. הם דרשו מאיתנו בתקיפות, עם נשק שלוף, תעודות מזהות - ולקחו מאיתנו את הטלפונים הניידים. תוך זמן קצר נמחקו כל התמונות שצולמו שם ובדרך לשם.
בתוך העיר החיים נמשכים לכאורה, אבל זרם הפליטים שמגיע ממזרח אוקראינה נותן את אותותיו בכל מקום. ליד חנות לממכר רובים ישנו תור קבוע של אנשים שמעוניינים לקנות כלי נשק, דבר שאפשרי מאז הפלישה בכפוף לאישור רפואי ותעודת יושר. בתור אנחנו פוגשים את מיירון, איש משפחה צעיר שהחליט לקנות נשק כדי להגן על אשתו וילדו במידת הצורך. "חשוב לי לתת תחושת ביטחון למשפחה שלי, שיידעו שיש לנו דרך להגן על עצמנו במידת הצורך". מיירון, חייל משוחרר, מספר כי הוא יודע כיצד להשתמש בנשק. "יש כאן מבחר של רובים. הרובה הפשוט ביותר עולה 500 יורו, והמחיר מטפס ל-800 יורו ויותר למי שמעוניין לקנות נשק אוטומטי".
מי שבולטת במיוחד בין חבורת הגברים בכניסה לחנות הנשק היא אוקסנה, אישה בת 62 תושבת העיר. "אני לא מפחדת מפלישה רוסית, אני זועמת על הפלישה הרוסית", היא אומרת. "זה כמו שמישהו שנכנס לך לבית בלי רשות, ולכן זה הזמן הנכון לקנות נשק. אני רוצה להגן על הבית שלי".
אוקסנה מספרת שהיא רוצה להאמין שלא יהיה ניסיון לכבוש את לבוב, אבל אסור לקחת סיכון. לדבריה, "אתם הישראלים צריכים להבין אותנו יותר מכולם, משום שהיהודים יודעים היטב מה זה להילחם על המקום שלהם בעולם".
בלבוב יש קהילה של כמה מאות יהודים, אלא שמרביתם כבר נמלטו ויצאו לפולין השכנה או למדינות אחרות. הגענו לבית הכנסת של העיר אתמול לקראת כניסת השבת. לבית הכנסת הגיעו מתפללים בודדים בלבד, ושוהות בו כמה משפחות יהודיות שעזבו את קייב עם התעצמות הלחימה שם. בין הנמלטים מקייב גם נחמן וילנה, זוג שנמצא בתהליך גיור בשנים האחרונות. נחמן מספר שהבניין שבו הם גרים הופצץ באישון לילה. במהלך ההימלטות שלהם ממנו, ילנה נפלה במדרגות ושברה את אפה. שטפי הדם על פניה מעידים מה עבר עליה.
"המטוסים הרוסיים חלפו מעל הבניין שלנו והפציצו אותו", מספר נחמן. "ברחנו משם עם הילדה שלנו באותו רגע, בנסיעה שלקחה לנו שלושה ימים עד שהגענו לכאן - ומצאנו מקלט בבית הכנסת". נחמן מספר שהוא ומשפחתו רוצים מאוד לעלות לישראל, אך מכיוון שהם עדיין נמצאים בתהליך הגיור – המדינה לא מאפשרת להם את זה. "אני לא רוצה להילחם באף אחד, אני לא רוצה להיות רב גדול, אני בסך הכל רוצה להיות איש יהודי טוב. זה הכול".
מכיוון שרוב חברי הקהילה יצאו מהעיר ובית הכנסת נותר כמעט נטוש, התקשה הרב למצוא מניין לתפילת מנחה וערבית של יום שישי וביקש מאיתנו להישאר כדי שהתפילה תוכל להתקיים. בסיום התפילה חולקה למשפחות שנמלטו ארוחה חמה, ולאחריה הן עלו לקומה השנייה בבניין להעביר לילה נוסף, עד שיימצא עבורן פתרון קבוע יותר בלבוב או מחוץ לגבולות אוקראינה.
