ישיר: הלוויית רס"ל יהודה כץ (צילום: אלכס קולומויסקי)
אחרי 44 שנה, מובא הבוקר (שישי) למנוחות יהודה כץ, הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה, ששרידיו אותרו השבוע - והושבו לישראל. מסע הלוויה שלו יצא להר הזיתים בירושלים מישיבת ההסדר כרם ביבנה, שבה למד, כשבני משפחתו, רבני הישיבה, בוגרים ותלמידים התכנסו במקום ונשאו דברים לזכרו.
מסע הלוויה של כץ. "התפילה להשבתו לא פסקה מעולם"
(צילום: לירן תמרי)
(צילום: אלכס קולומויסקי)
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הרב מרדכי גרינברג, ראש ישיבת כרם ביבנה, ספד לכץ ואמר: "יש כאלה שחושבים שבחורי ישיבה מתקלקלים בצבא, יש שיח כזה, אצל יהודה זה היה הפוך. הוא כתב לעצמו איזה חיזוקים מיוחדים לקח על עצמו לקיים בצבא".
מאיגוד ישיבות ההסדר נמסר כי "במשך 44 שנים היה יהודה יקותיאל כץ חסר למשפחתו, לחבריו, לישיבת כרם ביבנה ולמשפחת ישיבות ההסדר כולה. דורות של תלמידים נולדו וגדלו מאז אותו קרב, אך התפילה להשבתו לא פסקה מעולם. יהודה גילם בדמותו את היסוד העמוק שעליו נבנה עולם ישיבות ההסדר - החיבור שבין בית המדרש לבין האחריות לעם ולארץ; בין העמל בתורה לבין הנכונות לעזוב ברגע אחד את הספרים, ללבוש מדים ולצאת להגנת ישראל. אנו מחבקים את משפחת כץ, את חבריו ואת משפחת ישיבת ההסדר כרם ביבנה".
צה"ל הודיע כי בלילה שבין שני לשלישי אותרו במבצע משותף למוסד עצמותיו של רס"ל כץ, שהיה כאמור הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב. באותו הקרב, ב-11 ביוני 1982, נטש צה"ל שישה לוחמים בשטח. שלושה מהם נשארו נעדרים במשך עשרות שנים - גופתו של רס"ל זכריה באומל הושבה לפני שבע שנים, ובשנה שעברה הושבה גופתו של רס"ל צבי פלדמן, במבצע מיוחד מלב סוריה.
השיירה יוצאת מהישיבה ביבנה
(צילום: מועצה איזורית חבל יבנה)
(צילום: מועצה איזורית חבל יבנה)
במהלך הקרבות והמצור על הרובע היהודי במלחמת העצמאות נפלו כ-70 חללים, מתוכם כ-30 אזרחים וכ-40 לוחמים - אנשי המחתרות או תושבים שהצטרפו למאמץ המלחמתי וחוילו לאחר מותם והוכרו כחללי מערכות ישראל. ההרוגים בחודשים הראשונים פונו מתחומי העיר העתיקה בתיווכם של הבריטים והובאו לקבורה בהר הזיתים.
הקרב לפני 44 שנים התנהל בין כוחות צבא סוריים לכוחות ישראליים והתחולל ביומו השישי של מבצע שלום הגליל. בסיום הקרב נמנו 20 הרוגים בין חיילי צה"ל, עשרות פצועים ושישה נעדרים. נסיבות ומהלכי הקרב עמדו במוקד מחלוקת מחקרית וציבורית, ככל הנראה בשל תוצאותיו הקשות, אי-הוודאות לגבי גורל הנעדרים וטענות שונות שהופנו כלפי מפקדי הקרב (שהפכו בחלקם לאישים פוליטיים).
