סוכנים בלב הדאחייה
יש מי שאומר שההכנות למבצע הביפרים היו פשוטות לעומת ההכנות למבצע הזה, שהתבצעו תחת אש ותוך סיכון חייהם של פעילי המוסד. זה קרה בספטמבר בשנה שעברה, בעיצומן של הפצצות חיל האוויר על מעוזי חיזבאללה בדאחייה של ביירות; כמה אנשים התגנבו אל תוך חארת חריק שברובע השיעי כשבידיהם חבילות מוסוות היטב. הם ידעו היטב שאם אנשי חיזבאללה יתפסו אותם, ייגזר עליהם מוות. ואם המכשירים שבחבילות שברשותם היו נתפסים, היה נגרם נזק ביטחוני אדיר למדינת ישראל.
הם התגנבו בסמטאות הצרות, נצמדו לקירות וקיוו שאיש המוסד, המפעיל ששלח אותם למשימה, תיאם עם צה"ל שחיל האוויר לא יפציץ את הנתיב שבו הלכו כדי להגיע לבניין המגורים רב-הקומות שמתחתיו נמצא בונקר המפקדה הראשית והסודית של חיזבאללה. המודיעין שהגיע ל-8200 ולאמ"ן באותם ימים הצביע על כך שחסן נסראללה, המנהיג המיתולוגי של ארגון הטרור ושל הציר השיעי בכלל, קבע שם להיפגש עם מפקד כוח קודס האיראני בלבנון, הגנרל עבאס נילפורושאן, ועם מפקד חזית הדרום של חיזבאללה, עלי כרכי, שסומן כיורש אפשרי למנהיג.
השלושה היו אמורים להיפגש בבונקר שרק מתי מעט מקרב אנשי האבטחה ונאמני הסוד של חיזבאללה ידעו על קיומו והורשו להתקרב אליו. האנשים שהתגנבו אל המבנה שמתחתיו שכן המתחם התת-קרקעי הסודי היו אמורים להניח ביעד את המכשירים במקומות שתוכננו מראש. הם העריכו שהסיכויים לחזור בשלום מהמשימה הם 50-50, שכן גם אם לא ייתפסו על-ידי אנשי חיזבאללה ששרצו בשטח – היה סיכוי טוב שייפגעו מרסיסי הפצצות שהטיל חיל האוויר.
רגע חיסול נסראללה בחארת חריכ שבדאחייה
שעות אחדות לפני שיצאו אותם אנשים אמיצים לדרך, התנהלה שיחה קשה בינם למפעיל שלהם. הם אמרו שהם מוכנים למלא את המשימה המסוכנת והחיונית שהטיל עליהם, אך דרשו שחיל האוויר יפסיק בזמן הזה את ההפצצות האינטנסיביות שהרעידו את הדאחייה כולה ואת שכונת חארת חריק בפרט. המפעיל שכנע אותם שלטובת ביטחונם, חיל האוויר יפציץ ואף יגביר את התקיפות בזמן הפעולה. כך, לדבריו, אנשי האבטחה של חיזבאללה יוכרחו לתפוס מחסות ולא יפריעו להם להתקרב לבונקר שהגישה אליו הייתה קשה פיזית ומאובטחת היטב בימים רגילים. פעילי המוסד הבינו והסכימו לצאת למשימה המסוכנת, שאותה ביצעו בשלמות וללא פגע בחסות ההפצצות הכבדות.
מה הוטמן בבונקר
המכשור שאותו פעילי מוסד הביאו למרחב הוא סיפור בפני עצמו, שכאילו לקוח מספרות המדע הבדיוני. פיתוחו הושלם ב-2022, כשנה לפני אותו יום נורא ב-7 באוקטובר 2023. המוסד הבין שדרוש מכשיר שיבטיח את השגת התכלית של תקיפה מדויקת בעומקים משתנים; הצורך בו נוצר לא רק בגלל לבנון, אלא בעיקר כי המוסד פעל גם להשמדת תוכנית הגרעין האיראני. בפיתוח המכשור היו שותפים מחלקת פיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון, לצד אנשי מודיעין וטכנולוגיה. יחד איתם פעלו גם חיל האוויר והחברות הביטחוניות רפאל ואלביט, שפיתחו את יכולת הדיוק המיוחדת והחדירה העמוקה של החימושים שצה"ל היה אמור להטיל על המקומות שבהם יוצבו המכשירים.
7 צפייה בגלריה
טעות פטאלית אחת. ההלוויה ההמונית לנסראללה בביירות
(צילום: Anwar AMRO / AFP REUTERS/Thaier Al-Sudani)
הדיוק שבו פגעו החימושים בקרקע בדאחייה היה קריטי, מפני שכשמדובר בקרקע סלעית - אפילו פצצה כבדה במשקל טון, שלא תפגע בתוואי המנהרה המדויק, או תסטה אפילו מטר הצידה, תפספס את מטרתה. במקרה כזה, האנשים שהיו במנהרה היו לכל היותר נפצעים. לכן, היה חשוב למפתחי המכשור והחימושים שנוצרו שהפצצה תפגע בדיוק ביעד והתכלית תושג.
הטמנת המכשירים בדאחייה על ידי פעילי המוסד מבעוד מועד, במקום שעליו הצביע אמ"ן כבונקר שבו ייפגש נסראללה עם יועציו, הוא שאפשר את חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה. בשעה 18:20 לפנות ערב, ב-27 בספטמבר, הטילו עשרה מטוסים של חיל האוויר 83 פצצות במשקל טון כל אחת על האזור שבו שכנה עמוק מתחת לפני הקרקע המפקדה התת-קרקעית הזו. במבצע האווירי השתתפו מטוסי F-15I ("רעם") מטייסת 69 ("הפטישים"), לצד מטוסי F-16I ("סופה") שהטילו פצצות מסוג 109- BLU מתוצרת ארה"ב, המכונות בחיל האוויר "ברד כבד". על הפצצות האלה הורכב מנגנון הנחיה אל היעד, בנוסף להנחיית GPS רגילה שהייתה במנגנוני הביות שלהן.
מלכתחילה התכנון של חיל האוויר היה, בגלל הדיוק של מנגנוני הביות והחדירה, להשתמש בחצי ממספר הפצצות שהוטל לבסוף - אבל שר הביטחון דאז יואב גלנט, כשאישר את המבצע, דרש להכפיל את כמות הפצצות כדי לוודא שנסראללה לא ייצא בחיים מהאירוע. לצידו של נסראללה נהרגו גם עלי כרכי, הגנרל האיראני ועוד כ-300 אנשים, רובם פעילי חיזבאללה שהיו בסביבה. ההפצצה הזאת והחיסול של מנהיג הארגון השיעי הביאה למעשה להכרעת חיזבאללה.
הארגון הלבנוני המטיר בתגובה רקטות, כטב"מים מתאבדים וטילי נ"ט על ישראל, וקרא לזה מבצע "חייבר" - על שם התבוסה שהמוסלמים הנחילו לשבטים היהודים בחצי האי ערב בתקופתו של הנביא מוחמד. במקביל, מינתה השורא של חיזבאללה את האשם ספי א-דין, ראש המועצה המבצעת של ארגון הטרור, למחליפו של נסראללה. שבוע אחר כך, ב-4 באוקטובר 2024, הוא חוסל באותה שיטה, והוחלף בידי מנהיג חיזבאללה חיזבאללה נעים קאסם.
שילוב בין התנהלות ישראלית ביטחונית-אסטרטגית נכונה, לצד שגיאות פטאליות שעשה נסראללה מאז 8 באוקטובר 2023, הוא שאפשר את ההישג. אבל לדרמה ששינתה את פני המזרח התיכון קדמו מהמורות רבות, שכל אחת מהן כשלעצמה כמעט מנעה ממנה מלקרות.
ואז הגיע המכתב מראש המוסד
האופן שבו פעלו צה"ל, המוסד והדרג המדיני לסילוק האיום הקיומי שנשקף מחיזבאללה, על כל מערך הטילים והכטב"מים הגדול שבנה, יילמד בוודאי עוד שנים רבות בקולג'ים הצבאיים ובמכוני האסטרטגיה. ההחלטה הראשונה שהתקבלה בירושלים דווקא הייתה שלא לקבל את הצעת גלנט והרמטכ"ל דאז הרצי הלוי, שביקשו כבר ב-11/10/23 לתקוף את חיזבאללה, לחסל את נסראללה ולסכל את יותר מ-130 אלף הטילים, הרקטות והכטב"מים המתאבדים שהיוו איום קיומי על העורף הישראלי.
שר הביטחון והרמטכ"ל רצו לטפל באיום המסוכן יותר ורק אחר כך בחמאס, שאחרי 11 באוקטובר כבר נהדף משטח ישראל ויכולותיו להמטיר רקטות או לפלוש שוב לעוטף היו פחותות בהרבה משל חיזבאללה. בנוסף, באותה עת במגירות המטכ"ל ובעיקר באמ"ן, במוסד ובחיל האוויר היו מוכנות תוכניות מבצע מפורטות למהלומה קשה על חיזבאללה באוויר וביבשה - שעשויה הייתה לנטרל בתוך שבוע-שבועיים את רוב האיום שנשקף ממנו. בעזה, לעומת זאת, כמעט לא היו תוכניות למיטוט מוחלט של כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס, ואלה היו בהכנה.
מול הלוי וגלנט עמדו ראש המוסד דדי ברנע והמצטרפים הטריים לקבינט, הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט. הם טענו כי קודם יש לתקוף במלוא העוצמה את חמאס, שעדיין המטיר רקטות ופצצות מרגמה על ישראל, החזיק ב-251 חטופים והיה ערוך למערכת הגנה מעל ומתחת לפני הקרקע, בעוד שנסראללה פתח רק ב"מערכה מוגבלת" ולא במתקפה כוללת.
הרמטכ"לים לשעבר, ואנשים נוספים בקבינט, טענו שאחרי הטלטלה שעבר צה"ל יש לפעול דווקא באופן מדורג - שכן מתקפה גדולה על חיזבאללה כבר באוקטובר 2023 תביא לכך שאיראן תתערב במלחמה עם אלפי טילים בליסטיים, וכך תיפתח מלחמה רבתי שבין השאר תאתגר בצורה מסוכנת את יכולות היירוט וההגנה הישראליות. גם הממשל האמריקני, אז בהנהגת הנשיא ג'ו ביידן, דרש להימנע ממלחמה אזורית שעלולה הייתה להכריח את צבא ארה"ב למעורבות פעילה.
נתניהו קיבל בסוף, ברגע האחרון וכשהמטוסים כבר באוויר, החלטה לבלום בלבד בחזית לבנון ולרכז מאמץ בחמאס. מטוסי הקרב, עמוסי חימושים מכל הסוגים, נקראו לשוב חזרה.
עשרה חודשים חלפו, ובאוגוסט 2024 קיבל נתניהו מכתב מראש המוסד – שדרש לפתוח במתקפת נגד כוללת בלבנון לכל המאוחר באוקטובר 2024, לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב. ברנע סבר שבתקופת הבחירות צפויים ביידן, טראמפ ובכירי מפלגותיהם לתמוך במהלך ישראלי התקפי עצים בחזית הצפונית – בעוד שלאחר מכן, אם קאמלה האריס תיבחר, צפויה התנגדות. לכן, אמר, עדיף להנחית מהלומה שתכריע את חיזבאללה כשישראל נהנית מלגיטימציה דו-מפלגתית.
במכתבו, ברנע טען שצה"ל הצליח לפרק את צבא הטרור של חמאס ברצועה, גם אם לא הכריע אותו בצורה מוחלטת. הוא הסביר כי אי אפשר להמשיך את מצב הפליטות של עשרות אלפי תושבי הגליל והצפון, וכי צה"ל יכול להגיע להישגים אסטרטגיים מול חיזבאללה שלמעשה ינטרלו את הארגון. ברנע היה משוכנע כבר באוגוסט שמדובר בהזדמנות שאסור להחמיץ, כשבמקביל אמ"ן והמוסד הגיעו למיצוי יכולות השגת המודיעין והיצירתיות המבצעית שלהם. ואכן, אחרי המכתב של ברנע, ב-12 בספטמבר 2024 קיבל נתניהו החלטה להפנות את הכוחות מעזה לצפון.
העולם נחשף ליכולות הישראליות החל מסוף יולי אותה שנה, אחרי ש-12 ילדים ששיחקו כדורגל במג'דל שמס נהרגו מרקטה ששיגר חיזבאללה. צה"ל, החל מאותו ערב, סילק בשיטתיות בהפצצות מהאוויר את כל מי שנסראללה יכול היה להתייעץ איתו וסמך עליו. תחילה היה זה פואד שוכר, המכונה "מוחסן", שהיה יד ימינו של מזכ"ל חיזבאללה והיועץ העיקרי שלו בהפעלת הכוח הצבאי. חיסולו נטל מנסראללה הריכוזי, שלא היה איש צבא בהכשרתו, את המצפן המבצעי והכריח אותו לקבל החלטות כמעט לבד – מאחר שעל גורמים אחרים בהנהגה הוא לא סמך.
בהמשך חוסלו בזה אחר זה כמעט כל אנשי הצמרת של חיזבאללה, כשהשיא הגיע במבצע "סדר חדש" שבו חוסל נסראללה. לצד זאת פגע צה"ל באופן שיטתי בחוליות הנ"ט של חיזבאללה ובמשגרי הרקטות שהיו גלויים מעל פני הקרקע, וגרם להרוגים רבים מקרב הארגון, יחד עם מבצע הביפרים שפגע באלפי מחבלים.
אפשר להניח שעריפת המנהיגים הצליחה לשבש את יכולות הפיקוד והשליטה של חיזבאללה בצורה כה חמורה מפני שממילא הארגון כולו היה במנוסה ובבהלה – משורות הלוחמים ועד דרגי הפיקוד הבינוני. ומה שלא פחות חשוב, עריפת ההנהגה התבצעה בקצב מהיר ובסיטונות, מה שהעצים את האפקט – מאחר שארגון כזה, בעיקר אם הוא דתי-פונדמנטליסטי-ג'יהאדיסטי, נוטה להצמיח לו מנהיגי שטח חדשים והנהגה חלופית, כפי שלמשל קורה כעת בעזה.
שוב ברגע האחרון
ישראל, למעשה, כמעט שהחמיצה את ההזדמנות לחסל את מנהיג חיזבאללה: כשהתקבלה אותה "ידיעת זהב" שהוא עומד להיפגש עם יועציו ביום שישי בבונקר הסודי, היו הדעות חלוקות בצמרת הביטחונית-מדינית של ישראל. הרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון גלנט אמרו שאמנם רצוי לחסל את נסראללה, אבל מאחר שזה עלול להביא לחזית עצימה בצפון - כולל סוריה והאיראנים, ובהמשך גם למלחמה אזורית - צריך לתאם מראש את התקיפה עם ביידן. עדכון כזה, למעשה, היה שולל את האפשרות לחסל את ראש הארגון הלבנוני, מאחר שהנשיא ואנשיו התנגדו לכל מהלך שעלול להוביל למלחמה כוללת.
לעומת זאת, ראש המוסד ואחרים בקבינט המצומצם דרשו להוציא לפועל את החיסול – ולכן גם לא לתאם אותו מראש עם ביידן וצוותו. נתניהו פסח על שני הסעיפים, היסס והחליט לא להחליט. הדיון הזה התקיים בלילה, ולמחרת נתניהו טס לעצרת האו"ם. בשעה מוקדמת של הבוקר (שעון ישראל), תוך כדי טיסה, הוא קיבל החלטה לחסל את נסראללה, אחרי מידע מודיעיני שלפיו ייתכן שההזדמנות הזו לא תחזור על עצמה.
תחילה, ראש הממשלה התקשר ארצה ונתן הוראה לאחד מראשי מערכת הביטחון לבצע את החיסול; אלא שאותה אישיות דרשה שההחלטה תתקבל בהליך מסודר. נתניהו הגיע לניו יורק, ובשיחת טלפון ממלונו קיים התייעצות עם ראשי מערכת הביטחון ושרים נבחרים – ושם הוחלט סופית להוציא לפועל את התקיפה.
ההונאה שהפילה את נסראללה
גורם נוסף שתרם בצורה מכרעת לתבוסת חיזבאללה הייתה ההונאה שיזם אגף המבצעים של צה"ל והצליחה לטמון פח למנהיגו. נסראללה, אפילו אחרי מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר שיזם המוסד וצה"ל הוציא לפועל ב-17 וב-18 בספטמבר, לא הבין שישראל פתחה נגדו במתקפה כוללת. הוא המשיך לדבוק ב"שיטת המשוואות" שלו, שלפיה אם ישראל פוגעת במטרה צבאית - הוא יורה על מטרות צבאיות; ואם ישראל פוגעת לשיטתו במטרה אזרחית, הוא יורה על מטרות אזרחיות.
7 צפייה בגלריה
מצפון לנהר הליטני, חיזבאללה עדיין נערך. ההלוויה ההמונית לנסראללה
(צילום: Anwar AMRO / AFP REUTERS/Thaier Al-Sudani)
הסיבה לחוסר ההבנה של נסראללה הייתה שצה"ל, במקום להנחית מהלומה אחת ולהמשיך בה ברצף ובעצימות כמה ימים, חילק את המתקפה על חיזבאללה לכמה שלבים. זה התחיל בחיסול פואד שוכר ביולי, ואחר כך, כאמור, מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר בספטמבר. יום לאחר מכן פתח חיל האוויר במבצע "חיצי צפון" שבו השמיד את הטילים שחיזבאללה אחסן ושיגר בתוך אוכלוסייה אזרחית - בהנחה שגויה שכך צה"ל לא יפעל נגדם. רוב ארסנל הטילים, הרקטות והכטב"מים של חיזבאללה הושמד, במיוחד אלה המדויקים שהיוו איום על מתקנים חיוניים ועל העורף הצבאי והאזרחי בישראל.
ב-20 בספטמבר חוסל, במסגרת מבצעי "סדר חדש", מפקד כוח רדואן איברהים עקיל יחד עם בכירי היחידה המובחרת. נסראללה, שדבק כאמור במשוואות, הורה לפגוע במטרות אזרחיות, בעיקר באמצעות טילי נ"ט לעבר מטולה ויישובי גבול נוספים, מאחר שגם הבכירים חוסלו במטרות "אזרחיות" לשיטתו. אסטרטגיית המשוואות שלו הייתה ביטוי לקונספציית "קורי הכביש" שהגה והנחיל לכל גורמי ציר הרשע כבר במאי 2000, ולפיה על אף שישראל חזקה צבאית – בפועל היא עייפה ממלחמות ולאזרחיה אין כושר עמידה ורצון להילחם.
נסראללה, צריך להודות, לא טעה לגמרי: אסטרטגיית ההכלה שנקטו ישראל וצה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה וגם לפניה, גם בעזה, רק אוששה ותיקפה את התיאוריה שלו. אלא שנסראללה לא הבין את העובדה הגנטית שאחרי השואה, העם היהודי מתלכד באופן ספונטני ומגלה חוסן לאומי במלחמה וכשנשקפת לו סכנה קיומית. את נסראללה, החוסן הלאומי הזה הפתיע. גישת ה"לא עוד" של העם היהודי הביסה את תיאוריית "קורי העכביש" של נסראללה עוד לפני שחוסל, אבל המנהיג השיעי שהוביל את ארגונו בצורה ריכוזית 30 שנה היה אחוז היבריס ותחושה שהוא מבין את הישראלים. הוא האמין שישראל לא תעז לנהל מלחמת השמדה נגד ארגונו ובטח שלא תעז לפגוע בו, מחשש שהוא ימטיר עלינו את עשרות אלפי הטילים והכטב"מים שלו.
מה שתרם לתחושת ההיבריס של נסראללה הייתה העובדה שהציר השיעי, בהנהגת המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, ראה בו "מנכ"ל המזרח התיכון" - במיוחד אחרי חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה ב-3 בינואר 2020. "מאז, נסראללה הוביל למעשה את הציר השיעי כולו בכל מה שנוגע למלחמה בישראל", אומר גורם בכיר במערך המודיעין של ישראל. "זה כולל את החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק וגם את כוח קודס האיראני בסוריה ובלבנון".
7 צפייה בגלריה
החוסן הלאומי של ישראל הפתיע את נסראללה. טנקים בגבול לבנון
(צילום: REUTERS/Lisi Niesner)
אבל מי שהחשיב את עצמו כמבין מספר 1 בחברה הישראלית, בפוליטיקה הישראלית ובחשיבה הצבאית הישראלית - לא הבין שישראל עברה לתקוף אותו. אם בתגובה על "חיצי הצפון", למשל, נסראללה היה מגיב בכל העוצמה שברשותו ומבקש עזרה מהאיראנים - ייתכן שחיזבאללה היה מוכה ומושפל קשות, אבל נסראללה עצמו היה חי ומשקם מחדש את הארגון ואת יכולותיו בעזרת בעלי הברית מטהרן. העורף הישראלי היה נפגע קשות, וישראל הייתה נאלצת להפסיק את המלחמה. אבל נסראללה, כאמור, היה שבוי בקונספציה שלו.
לא תם הסיפור
חיסול נסראללה אמנם היה נקודת מפנה חשובה במלחמה, אך באגף המודיעין של צה"ל מציעים שלא לזלזל וללעוג לנעים קאסם שמרבה להזיע בנאומיו התוקפניים. "הוא מסוגל להוביל את הארגון וגם להתוות מדיניות, למרות שאיננו נסראללה", אומר קצין בכיר באמ"ן.
הארגון עצמו, חיזבאללה, איבד את בעלי הברית העיקריים שלו. אבל חמור מכך, מאחר שפעל מתוך אוכלוסייה אזרחית והשתמש בה כמגן אנושי, נוצר ניכור בין חיזבאללה לבייס השיעי שבתוכו הוא פועל - וגם עוינות בין העדה השיעית לעדות אחרות בלבנון, שגם הן סבלו במידה מסוימת מהמכות האוויריות שהונחתו על שכניהם.
כיום, עומד חיזבאללה בפני דרישה להתפרק מנשקו ומסרב. באותה מידה, האמריקנים והסעודים מסרבים לחלץ את לבנון מהבור הכלכלי העמוק שכרתה לעצמה, בעיקר באשמת חיזבאללה. אנשי העסקים האמריקנים ועשירי הנפט מהמפרץ לא מממהרים להשקיע במדינה שחיזבאללה הוא עדיין הכוח החמוש העיקרי שלה, וביכולתו גם ליזום מלחמה עם ישראל כדי להסיט את דרישות הממשלה.
חיזבאללה, כך נראה, מוכן להתפרק מנשקו בדרום לבנון, בעיקר מפני שצה"ל כבר ניקה - וממשיך לנקות – את רוב האזור משרידי האמל"ח שאוחסנו שם. אבל, מצפון לנהר הליטני חיזבאללה עדיין נערך, ויש ברשותו כמות לא קטנה של טילים מדויקים וכטב"מים שהוא יכול להפעיל נגד ישראל ועדות אחרות בלבנון - ולכן הוא עדיין גורם שיש להתחשב בו. הסיפור של נסראללה נגמר, אבל זה של חיזבאללה עדיין לא.
