נשיא ארה"ב חתם על צו נשיאותי שמורה לממשלו לקבוע אם להגדיר סניפים של האחים המוסלמים כארגוני טרור זרים. בריאיון ל-Just The News כבר הכריז טראמפ כי ארה"ב תפעל כעת להוציא את תנועת האחים המוסלמים מחוץ לחוק. כמה שבועות לפני כן אמר מזכיר המדינה מרקו רוביו ש"המשרד עובד על ההכרזה".
ההכרזה לא הגיעה יש מאין, אלא לאחר יותר משלושה עשורים שבהם נבנתה בארה"ב תשתית איסלאמיסטית עמוקה של האחים המוסלמים. תשתית שנחשפה בהדרגה, חלקה בחקירות פדרליות, חלקה בקמפוסים וחלקה בפרויקטים קהילתיים.
כדי להבין את צומת 2025, חייבים לחזור לנקודה שבה הממשל האמריקני הבין לראשונה מה עומד מולו.
ההרשעה ששברה את ההכחשה
ארגון Holy Land Foundation - (HLF) פעל כעמותת צדקה איסלאמית בארצות הברית. בפועל הארגון שימש זרוע שאספה תרומות אמריקניות מוכרות במס וגלגלה אותן לחמאס באמצעות רשת תמנונית של הלבנת כספים שהיו בשליטת הארגון.
במאי 2009 גזר בית המשפט הפדרלי בדאלאס עונשי מאסר כבדים על חמשת מנהלי העמותה שהורשעו: שוקרי אבו באכר וגאסן אליעשי קיבלו 65 שנות מאסר כל אחד, ושלושה נוספים נשלחו לעשרות שנות מאסר.
האמריקנים הבינו לפתע שהמודל פשוט ומסוכן: אזרחי ארה"ב תרמו כסף כחוק, קיבלו זיכוי מס, והכסף הועבר במישרין לתנועת חמאס בעזה ולרשתות פעילות הקשורות אליה.
זו הייתה ההוכחה המבצעית הראשונה לכך שהאחים המוסלמים רואים בארה"ב לא רק מקום לפעילות צדקה מקומית, אלא מקור מימון עצום להפצת השפעה איסלאמיסטית בארה"ב וברחבי העולם.
המסמך מ-1991: התוכנית לחלחול מגני הילדים, דרך האוניברסיטאות ועד הממשל
אחד המסמכים שנמצאו אצל מנהלי העמותה היה מניפסט של התוכנית האסטרטגית לאיסלומה של אמריקה ב-100 שנים של האחים המוסלמים, שנכתב בשנת 1991. זהו מסמך אסטרטגי, מפורט, שבו הארגון מציג את עצמו ככוח שבונה את השפעתו על ארה"ב מבפנים, לאורך מאה שנה.
לא פעם נשמע במהלך ההפגנות הביטוי "מתוך הבטן של המפלצת האימפריאליסטית" -
“From the belly of the beast, the capital of US empire” -
כאופן פעולה המבטא השתלטות עוינת מבפנים על הערכים האמריקניים.
המסמך מגדיר את היעד: "התיישבות". כלומר, יצירת תשתית מוסדית שתהפוך את האיסלאם הפוליטי לחלק קבוע מהמרחב האמריקני.
החדירה מתוארת בשלבים, והדגש המרכזי הוא על חדירה מגיל צעיר:
גני ילדים: בניית מוסדות חינוך עצמאיים עם תכנים המתיישרים עם ערכי התנועה.
מערכת בתי ספר: הפקת חומרי לימוד, תוכניות חברתיות וניהול מוסדות חינוך שמייצרים ניתוק מהחינוך הציבורי האמריקני.
אקדמיה: השתלטות על אגודות סטודנטים, חלוקה למאבקי "צדק חברתי", בניית קואליציות עם קבוצות זהות והשתלת נרטיב המותאם לאחים המוסלמים.
הממשל: חדירה של מועמדים לכל זרועות הממשל, החל ממועצות ערים ומחוזות, דרך ראשי ערים (הדוגמה הבולטת ביותר היא זוהראן ממדאני, שאימו נתמכה במשך למעלה מעשור על ידי קרן התרבות של קטאר), חברי קונגרס דוגמת ראשידה טאליב ממוצא פלסטיני ואילהאן עומאר ממוצא סומלי, שבבית משפט נפרסה עדות לכך שהקטארים "קנו" את שירותיה ואם לא הם, היא הייתה עד היום "מפנה כלים במסעדה כמלצרית".
במסמך מודגש שארה"ב משמשת יעד ליצירת תשתית השפעה אזרחית, משפטית ותרבותית.
הציר הבינלאומי: טורקיה, קטאר והאחים המוסלמים בעזה
כדי להבין את מה שקורה בארה"ב, צריך להבין את המערכת שמזינה את התופעה הזו מבחוץ. טורקיה הפכה בעשור האחרון למרכז האסטרטגי של האחים המוסלמים. אנקרה משמשת בית פוליטי, תשתית תקשורתית וזרוע הדרכה לתנועות האחים ברחבי העולם.
כדי להבין את מה שקורה בארה"ב, צריך להבין את המערכת שמזינה את התופעה הזו מבחוץ. טורקיה הפכה בעשור האחרון למרכז האסטרטגי של האחים המוסלמים. אנקרה משמשת בית פוליטי, תשתית תקשורתית וזרוע הדרכה לתנועות האחים ברחבי העולם
קטאר מספקת את המימון. קרנות צדקה, בנקים דיגיטליים וערוצי תקשורת מזרימים שלל משאבים לתנועות המקושרות לאחים המוסלמים, כולל תנועות פעולה בארצות הברית.
בעזה, חמאס, הזרוע הפלסטינית של האחים המוסלמים, מהווה דגם מבצעי. חמאס הוא ההוכחה שאידיאולוגיה, מימון וקשרים בינלאומיים יכולים ליצור מבנה שלטוני יציב שמבוסס על האחים המוסלמים.
שלושת הצירים הללו - טורקיה, קטאר והאחים המוסלמים בעזה - הם המשולש שנותן גיבוי לתשתית האמריקנית של האחים המוסלמים.
המנגנון האמריקני - AMP, CAIR ו־SJP
בארה”ב האחים המוסלמים פועלים דרך ארגוני גג, לא דרך השם הרשמי של התנועה.
AMP - American Muslims for Palestine
גוף שמייצר תכנים, מערכי פעילים, הדרכות, חומרי לימוד, תעמולה ותשתית עממית (גראסרוטס). זוהי החממה האידיאולוגית.
CAIR - Council on American-Islamic Relations
גוף משפטי־תקשורתי שמפעיל לחץ, מאיים בתביעות, מרתיע מוסדות ומגן על ארגוני סטודנטים שמקיימים פעילות אנטי־מערבית.
SJP - Students for Justice in Palestine
זהו גוף הפעילים המרכזי בקמפוסים. הוא האחראי להפגנות, השתקת מרצים, קמפיינים אנטי־ישראליים והחדרת שיח “צדק חברתי” שמעוגן בערכים של הצטלביות (Intersectionality), המהווה חיבור בין עשרות קבוצות שלא חולקות ערכים משותפים, אך חולקות "אויב משותף", שבמקרה העגום שלנו הוא יהודים והציונות.
היכולת לחדור לקמפוסים ולארגוני שמאל באמצעות "הצטלביות", רעיון שמאחד את כל קבוצות המיעוט תחת דגל של מאבק “נגד הכוח” - כך פעילים קווירים וארגוני זכויות אדם מצאו את עצמם משתפים פעולה עם תנועות שמחזיקות בעמדה תיאוקרטית שאינה מכירה בזכויותיהם
זה הסוד הגדול שלהם: הם מציגים מאבק על פלסטין, אך במקביל מחדירים סדר יום איסלאמיסטי לכל מוסד שהם נוגעים בו.
הברית האדומה-ירוקה: או איך תנועות להט"ב פרוגרסיביות מסייעות לארגונים איסלאמיסטיים? לא אחת אני נשאל על ידי ישראלים כיצד יכולה להתקיים במרחב תנועה של Queers for Palestine כאשר ידוע לכול האופן שבו החמאס מתייחס להומוסקסואליות, אבל התשובה הדי מובנת של אותם אנשים היא שיריבות משותפת לגורם מעוול יכולה לייצר מופעי סולידריות, שנובטים בעיקר דרך היכולת לחדור לקמפוסים ולארגוני שמאל באמצעות “הצטלבות”, רעיון שמאחד את כל קבוצות המיעוט תחת דגל של מאבק "נגד הכוח". כך פעילים קווירים וארגוני זכויות אדם מצאו את עצמם משתפים פעולה עם תנועות שמחזיקות בעמדה תיאוקרטית שאינה מכירה בזכויותיהם.
העיר Hamtramck שבמישיגן היא אולי הדוגמה החדה ביותר: שם פעילים לזכויות להט"ב תמכו בעשרות יוזמות מוסלמיות מקומיות בשם “צדק חברתי”, ודחפו אותן לזכות ברוב המושבים של מועצת העיר ובראש עיר מוסלמי, אך לאחר שהתנועה האיסלאמית השיגה רוב במועצת העיר, היא העבירה חוק שאוסר על הנפת דגלי גאווה במרחב הציבורי, בטוענה כי אסור להניף דגלים שאינם דגלי ארה"ב.
המחאה "היצירתית" ש"רק באה להסביר ולחנך", שניסו לעשות מאוחר יותר הפעילים הלהטב"קים במועצת העיר, כבר לא ממש החזירה את היכולת להניף בגאווה את דגל הקהילה.
בדיוק כך נראית “הברית האדומה־ירוקה” כשהיא מגיעה לבגרות.
בעוד דוגמה ממדינת מישיגן, ראש עיריית דירבורן, עבדאללה חמוד, צפוי להיות אחת הדמויות המשפיעות ביותר על הפוליטיקה הערבית־מוסלמית בארצות הברית. בישיבת מועצת העיר דירבורן אמר ראש העיר לתושב אדוארד "טד" ברהאם כי הוא "לא רצוי" בעיר, לאחר שברהאם מחה על הצבת שלטי רחוב חדשים שנועדו לכבד את אוסאמה סיבלני, המוציא לאור של העיתון Arab American News. ברהאם האשים את סיבלני בתמיכה בחיזבאללה ובחמאס, ארגוני טרור מזוהים בארה"ב, וציטט התבטאויות קודמות שלו. חמוד כינה אותו "גזען" ו"לא רצוי בעיר", והוסיף שהוא יערוך מצעד לאחר שיעזוב את העיר.
האירוע הפך ויראלי, והדגים את המתח בין ביקורת אזרחית לגורם איסלאמיסטי שמחזיק כוח פוליטי ממשי.
EPIC City: התגובה ההיסטורית של מושל טקסס - אבוט
במהלך השנה האחרונה נחשפה בטקסס תוכנית להקמת עיר מוסלמית עצמאית.
הפרויקט כלל הקמתה של עיר המבוססת על חוקי השריעה (במדינה שבה ישנה הפרדה ברורה בין דת ומדינה על פי החוקה) על שטח של כ־1,600 דונם, עם מסגד מרכזי, מערכת חינוך, אזורי מסחר ומבני קהילה בתצורה שמאפשרת הפעלה של נורמות שריעה בתוך מרחב מוניציפלי אמריקני.
הפרויקט כונה בפי הציבור “עיר השריעה”. למה? כי הוא לא היה עוד פרויקט נדל״ן.
הוא נבנה ככיס אוטונומי, מרחב עם מערכת חינוך, מערכת משפט קהילתית ואקולוגיה חברתית פנימית תומכת ערכי איסלאם ויכולת ההתפשטות שלו במרחב.
היוזמה עוררה בהלה ציבורית. טקסס היא מדינה שמקדשת הפרדה מוחלטת בין דת למדינה, ופרויקט כזה נתפס כניסיון ליצור מובלעת דתית־משפטית. בשבוע שעבר חתם המושל גרג אבוט על חוק שמכריז על האחים המוסלמים ו־CAIR כארגוני טרור במדינה, ומונע מהם לרכוש קרקעות.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעוניפירוק התשתית באופן סופי?
מה שקורה עכשיו בארה"ב הוא לא תופעה נקודתית. זו תגובה איטית מאוחרת לשיטה של האחים המוסלמים שנבנתה במשך שלושה עשורים: תשתיות חינוך, קהילות, מוסדות, קמפוסים, עמותות, מימון בינלאומי ופרויקטים קהילתיים, שאמורים להוביל להשפעה תרבותית, פוליטית ומשפטית. שנת 2025 עוד יכולה להיות השנה שבה ארה"ב סוף-סוף לא רק מזהה את התוכנית, אלא מתחילה לפרק אותה.
ד"ר קובי ברדה הוא חוקר היסטוריה פוליטית אמריקנית וגיאו-אסטרטגיה, בית הספר הרב תחומי - HIT חולון
