כ-200 איש ליוו היום (שישי) את חיים יבין, "מר טלוויזיה", בדרכו האחרונה בבית העלמין גבעת השלושה. מלבד אשתו יוספה, ילדיו יונתן, מייקי וחגי ובני משפחה נוספים, נכחו בלוויה חבריו לקריירה הארוכה בטלוויזיה, בהם דור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית.
"מכל הקשת הפוליטית, מכל שבטי ישראל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. כולם הצליחו סוף כל סוף להסכים על משהו: יסוד מהותי נלקח מהישראליות עצמה", ספד בנו של יבין, הסופר יונתן יבין. "מעולם לא התרגלתי למעמד 'הבן של', לעשרות העיניים שננעצו בנו בכל פעם שהיינו יוצאים יחד מהבית. היית אבא של כולם, אבא.
"עבדת קשה מהבוקר עד הלילה כדי להמשיך את הזינוק האינסופי שלך, כאילו אי אפשר להתרחק מספיק מתהום גרמניה, שממנה נמלטו סבתא אסתר וסבא שמואל, מהצריף הדל שבקריות, מההשפלה שעברת בבית הספר; וגם כשכבשת את קצה השפיץ של העיתונות המשודרת, המשכת לזרוח שם במשך עשורים, הישג בלתי-נתפס בתחום כל כך אכזרי.
"לא היה כוכב גדול ממך במדינה, לא אדם מפורסם ממך", המשיך יונתן, "התגובות למודעת האבל שלך עוררו בי איזו הבנה: אכן היית, באיזה אופן, אבא גם בשבילם".
"התמיכה והעזרה שקיבלתי מחיים ברגעים קשים של התמודדות, מעולם לא אכזבה. תמיד היה לצדי, דואג ואוהב", ספדה לו אשתו יוספה. "החיבור העוצמתי וההערכה ההדדית נבעו מחינוך שהטמיעה בנו מערכת ערכים זהה, שיצרה לנו שפה משותפת, כבוד הדדי וחברות עמוקה... חיים היה אבא אוהב לארבעת ילדיו וגאה בהם מאוד. ממנו למדו ערכים של יושר, חריצות, דבקות במטרה ונתינה - ועל כך גאוותי. נוח בשלום של משכבך, חיים אהובי, בתך מחכה לך שם למעלה", הוסיפה והתייחסה לבתו הבכורה, דפנה יבין-רכס, שהלכה לעולמה לפני פחות משנה בגיל 54 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
"דוד חיים, כל המדינה תזכור את הפנים שלך. את הקול שלך. את 'מר טלוויזיה'. אתה חלק מפס קול החיים של המדינה כולה", ספד ליבין אחיינו, דן בלדר. "אני אזכור את המבט שלך. את העיניים הטובות. את החיוך. ואת הדוד שלי. דוד חיים שלי, הפרטי. תודה על הזכות להיות האחיין שלך. אמרתי לך את זה המון פעמים, ואני רוצה להגיד את זה לך עוד פעם אחת: אני אוהב אותך".
חיים יבין הלך לעולמו ביום רביעי האחרון בגיל 93. הוא נמנה עם מקימי הערוץ הראשון, שתחילה נקרא הטלוויזיה הישראלית, וב-23 ביולי 1968 הגיש את מהדורת החדשות הראשונה ששודרה בטלוויזיה בישראל, "מבט לחדשות", שעסקה במטוס אל על שנחטף לאלג'יריה. בשנים שחלפו מאז, וכשהוא צובר באמתחתו עוד ועוד תוכניות אקטואליה, הפך יבין לאיש שהכי מזוהה עם המסך הקטן.
במשך ארבעה עשורים שימש כמגיש מהדורת החדשות של הערוץ הראשון, מתחילת שידורי הטלוויזיה בישראל ועד 2008. לצד ההגשה שימש גם כעורך של "מבט" ו"מבט שני", שאותה גם הגיש, ערך סרטי תעודה רבים, הגיש משדרי בחירות, ובין השנים 1986 ל-1990 אף כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית.
במהלך חייו מילא כמעט כל תפקיד אפשרי בתחום התקשורת בישראל - ברדיו, בטלוויזיה, בבימוי, בהפקה ובכתיבה ספרותית - זכה בפרס ישראל בתחום התקשורת, ולאורך השנים הוצמד לו הכינוי "מר טלוויזיה".















