הפער בין קואליציה לאופוזיציה ביקנעם עילית עמד בבחירות 2022 על 123 קולות בלבד: 6,121 תושבים הצביעו כאן בבחירות האחרונות למפלגות הקואליציה הנוכחית, ומולם 5,998 בחרו במפלגות האופוזיציה. כמעט חצי-חצי. במסגרת סדרת הכתבות "50:50", יצאנו לעיר שיושבת על התפר הצפוני; בעיר כזו, שאינה מזוהה עם קצה אחד של המפה הפוליטית, כל שינוי יכול לספר על משהו רחב יותר בעמדות הישראלים.
(צילום: גל גנות ויאיר קראוס)
"מאז השואה לא היה דבר כזה נוראי"
"כשאני הגעתי לפה, ראש העיר היה ממפלגת העבודה, סימון אלפסי", מספר לנו אילן ענבר (64). "התחושה הייתה שלמרות שהליכוד פה יושב חזק, יש נוכחות אופוזיציונית. וזה מה שאני אוהב ביקנעם - שהיא לא קיצונית לשום כיוון, היא בדיוק באמצע. לא היו פה אף פעם הפגנות ואלימות, גם כשהיו הפגנות נגד המהפכה השלטונית וכו', זה לא יצר התנגשויות. יש איזושהי סובלנות בעיר הזאת, שאני מקווה שתישמר".
ענבר, משורר וסופר, בן לשורדי שואה, מתלבט לקראת הבחירות הבאות. "בני גנץ אכזב אותי, הוא לא עולה ולא מרים. עוד לא החלטתי סופית למי אצביע, אבל כנראה איזנקוט. אני לא כל כך אוהב את ה'אנשי צבא', אבל מצד שני, רבין הוכיח שגם אנשי צבא שנלחמים כל הזמן יודעים גם לעשות שלום. זאת אומרת, הם ראו מה זה מחיר של מלחמה".
על השאלה האם אירועי 7/10 לא גרמו לו להתפכח ממלחמות על שלום הוא עונה: "אני לא חושב שזה בגלל אוסלו. אני חושב שזה בגלל המדיניות של הממשלה להיות נגד הרשות הפלסטינית. אני גם לא מחבב אותה בכלל, אבל החליטו שחמאס כנראה יותר טוב, ונתנו לו לעלות ולעלות ולעלות. היו עיוורים למה שהוא עלול לעשות".
ענבר, שעד לפרישתו לפנסיה עסק בהוראת היסטוריה, מדגיש כי אינו תמים: "העימות עם ערביי ארץ ישראל התחיל מאה שנה קודם להקמת המדינה. כשלימדתי על המושבות הראשונות שהתחילו ב-1882 הם סבלו מהתקפות הערבים. אני כן אדם ששואף לשלום, אבל אני לא מאמין שעם מה שמכונה היום העם הפלסטיני ניתן יהיה לעשות שלום - כי הם לא רוצים. הם רוצים את כל השטח. נולדתי וגדלתי בעיר עכו, עיר מעורבת, ואני יודע מה זה לחיות בעיר מעורבת. אני לא שמאל קיצוני".
"מאז שאני זוכר את עצמי אני ביבי". אביעד כוכבי
(צילום: גיל נחושתן )
בנושא ועדת החקירה לטבח הוא חד-משמעי: "זה חשוב מאוד, לא כי אני מחפש להוריד ראשים. זה חשוב כדי להרגיע את העם וכדי לוודא שזה לא יקרה שוב פעם. היא צריכה להיות ממלכתית, כמו שהיה בעבר בוועדת אגרנט ואחרות. מאז השואה לא היה דבר כזה נוראי".
בצד השני של המתרס נמצא אביעד כוכבי. עבורו, איש השעה בממשלה הוא השר לביטחון לאומי. למרות זאת, כשכוכבי נשאל למי ישלשל את הפתק באוקטובר הקרוב, הוא לא מהסס: "לביבי. הוא צריך להיות ראש הממשלה. מאז שאני זוכר את עצמי אני ביבי".
כשנשאל איך הוא שומר על אמון באותה הנהגה מטבח 7 באוקטובר, מתברר כי הוא מאמין בקונספירציית הבגידה מבפנים, על אף שכבר הופרכה. הוא מסביר במשל: "אני יכול להיות רב חובל הכי מקצועי ובטיחותי - אבל אם יש לי עובד ממורמר, שהחליט להפיל אותי והלך ועשה חור בסירה, אז מה יקרה לכל יושבי הסירה?". כשנשאל על מה הוא מבסס את הדברים, השיב: "תקשורת, חברים מבפנים שיודעים ומכירים".
"אם אני עברתי צד - עוד הרבה יעברו"
במאפיית "ברכת משה" יושב הפרלמנט המקומי, והטונים שם עולים בכל פעם שעולות שאלות על אודות הבחירות הקרבות. שמשון שאקי (70) הצביע בבחירות הקודמות לגנץ. הפעם, הוא כבר לא שם - ויבחר באיזנקוט. גנץ, לדבריו, איבד אותו כשעשה הסכם עם נתניהו.
"כל החברים שלי מצביעים לשמאל". מימין: שמשון שאקי, ראובן לביא ובני אליהו
(צילום: גיל נחושתן )
לידו יושב ראובן לביא. מבחינתו המפגש שלו עם הקלפי יהיה רעידת אדמה אישית ופוליטית. "אני שישים שנה בליכוד והתפכחתי", הוא מספר. "ראיתי שכולם שם דואגים רק לעצמם, הם לא מתאימים להנהיג את המדינה. עברתי לאיזנקוט. אמרו לי, איך אתה עושה את זה? אמרתי, אם אני עברתי, אז עוד הרבה יעברו. אני חושב שמי שיכול לרפא ולאחד את העם זה איזנקוט. אשתי גם בכיוון הזה של לעזוב את ביבי. אבא שלה היה מראשוני ז'בוטינסקי בארץ, שבאו מפולין, והוא רק בגין היה בזמנו - אבל זה כבר לא בגין. מה עוד צריך לקרות כדי שאני אעבור? כל המדינה מפורקת".
סביב השולחן יושב גם בני אליהו (76). הוא מצביע באופן מסורתי למפלגת העבודה. "אני רוצה שקודם כל הממשלה הזאת תעבור מן העולם", הוא וחבריו מהנהנים בהסכמה. "יאיר גולן יחד עם איזנקוט יקימו ממשלה, והדבר הכי חשוב שיש זה גיוס לכולם. לא צריך לתת לחרדים שקל כשהם לא מתגייסים".
אליהו מצביע על השסע הגיאוגרפי בתוך העיר עצמה, שכנראה הוא זה שחותך בין מחציתה שהצביעה למפלגות הקואליציה היוצאת לאלו שהצביעו למפלגות האופוזיציה. "יש הבדל גדול בין השכונות הוותיקות בעיר שמצביעות ליכוד לשכונות החדשות", הוא מאבחן. לדבריו, "אין אבל קשר בין השכונות. כל החברים שלי מצביעים שמאל".
לינה חביה (72) הגיעה מרקע ימני מובהק, אך נמצאת כעת בצומת דרכים ומחשבת מסלול מחדש. "בבחירות הקודמות הצבעתי בן גביר ועכשיו אני עוד לא יודעת", היא אומרת. "אני נשארת בימין אבל רוצה לראות את המצע של כולם. אני לא מרוצה מבן גביר כי הוא היה פופוליסטי יותר מדי".
כשנשאלה מה הייתה מצביעה אילו הבחירות היו מתקיימות ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר, הודתה: "לא הייתי מצביעה אז לבן גביר. כל השנים הצבעתי לפני כן לביבי. יכול להיות שאחזור אליו. גם הילדים שלי מתלבטים למי להצביע והם בימין".
הנושא שמוביל אותה כעת הוא ביטחון ושוויון: "מה שחשוב לי, קודם כל זה הביטחון. אני רוצה שיתגייסו כולם ולא רק חלק".
"צריכים אנשים שיודעים מה זה קריעת תחת"
"פלאפל שאבי" הוא מוסד קולינרי מקודש עם גריל אמיתי מגחלים, בשרים בפיתה וכמובן - פלאפל. אבישי שאבי ובנו איתמר מפקדים על המנגל והסירים, והשיחה איתם משקפת את הצרבת מהמערכת הפוליטית, אך מזוויות שונות לחלוטין. "רידוד השיח שעשו לפוליטיקה בישראל זה פשע", קובע איתמר ומנופף בשיפוד. "במקום לדבר באידיאולוגיה ובאג'נדה וברעיונות, אנחנו מדברים על אנשים – כן זה, לא זה, כן זאת, לא זאת. לא מעניין אותי איך הם בתור בני אדם. מחוקק צריך להיות מחוקק, זה סט כלים, ומה שמציעים לנו היא אותה חפיסת קלפים שערבבו אותה מחדש. מנכ"לים של משרדים, עכשיו הם נהיו השרים?".
"חתכתי לאיזנקוט מלון". איתמר ואבישי שאבי
(צילום: גל גנות)
שאבי ג'וניור לא מתכוון לשנות את כיוון הצבעתו: "את הדעה הפוליטית שלי לא אשנה מעולם, כי בניתי אותה במשך שנים וקראתי ולמדתי. אני הצבעתי לאביר קארה, ולא היה אכפת לי שלא יעבור את אחוז החסימה. נער האוצר שאול מרידור, וקרן טרנר מהצד השני, הם יבואו לתקן? אנחנו צריכים אנשים שהיו עצמאים, שיודעים מה זה קריעת תחת ומה זה כשקשה".
אביו אבישי טוען כי את המערכת הפוליטית צריך לבחון דווקא באופן פרסונלי לחלוטין: "אף פעם בחיים שלי לא הצבעתי לביבי. בחיים שלי לא האמנתי בו, כי הוא נוכל ושקרן. אם יבוא לפה - לא אתן לו חצי מנה". בבחירות הקודמות הצביע גנץ, אבל כעת מבחינתו יש רק מועמד אחד ראוי: "בארוחת הסיום שלו כשהשתחרר מהצבא, איזנקוט ישב פה, במרפסת. הוא כלי היושר בעיניי".
איתמר מצטרף ומעיד: "אני חתכתי לו את המלון".
"למה שאמא תרצה שילדיה יהיו שהידים?"
את העמדה המפתיעה ביותר שפגשנו כאן שמענו דווקא בפאתי העיר, במתחם ביג המקומי. בני הזוג טובה (79) וניסים (88) משולם החליטו לנטוש את המפלגות שלהן הצביעו ב-2022, אך פנו לכיוונים שונים לחלוטין. "אני אף פעם לא הצבעתי לליכוד, אף פעם לא הייתי שייכת לגוש הימני. הייתי באמצע", מעידה טובה. "היום אני הולכת רחוק לשמאל ומצביעה לרע"ם, כי אני חושבת שהמפלגות הימניות - ולמעשה כולן - מתעלמות מ-20% מהאוכלוסייה פה בארץ, וזה לא יכול להימשך כך".
היא לרע"מ, הוא לאיזנקוט. טובה וניסים משולם
(צילום: גל גנות)
עם זאת, היא מדגישה: "לא הייתי מצביעה להם אלמלא יואב סגלוביץ'". בבחירות 2022 הצביעה לגנץ, "אבל אני לא מרוצה מההתנהלות שלו - והלוואי והייתי יכולה למשוך את הקול שלי בחזרה", היא אומרת בכעס.
כששאלנו אותה אם היא עדיין מאמינה בשלום ובפתרון שתי המדינות אחרי הטבח, השיבה: "אני חושבת שהמציאות היום היא בגלל שאין להם מדינה. הם יצטרכו להתפשר ואנחנו נצטרך להתפשר. אדמה לא יותר חשובה מדם, זו דעתי. אני מוכנה להתפשר על גבולות 67' ואני מקווה שגם הם יתפשרו לזה. אני יודעת שיש היום נטייה ימינה. יש פה בעיה עקרונית דתית שהם חיים על הדם, רואים את זה בנקמות הדם. הם פנאטים, אבל אני חושבת שהפנאטיזם הוא מיעוט שמשפיע על הכלל - ואם תהיה להם אפשרות אחרת, הרוב יעדיפו לחיות בשלום. למה שאמא תרצה שילדיה יהיו שהידים?".
בעלה ניסים, שהצביע בעבר ליאיר לפיד, תולה כעת את יהבו ברמטכ"ל לשעבר איזנקוט: "הדבר הכי חשוב זה להעיף את השלטון שקיים היום. כרגע הניהול של המדינה הוא לא לפי שיקולים נכונים. אני אצביע למי שיש לו את הסיכוי הכי טוב לשנות את המדינה, ואיזנקוט הוא איש מוכשר מאוד שמכיר את מחירי המלחמה".
