מוקדם עדיין להעריך ולנתח לעומק את פרטי הטיוטה שארה"ב הציגה לכמה מחברות מועצת הביטחון על מנת לפתוח במשא ומתן עימן על הנוסח הסופי בעניין "כוח הייצוב" הבינלאומי ברצועת עזה. הטיוטה עדיין לא הוצגה פורמלית למועצת הביטחון ולא כל 15 חברות המועצה ראו אותה. לא ברור גם מתי נוסח ההצעה יגובש סופית ומי יהיו המדינות שיקחו חלק בכוח הייצוב הבינלאומי.
1 צפייה בגלריה
רק סעיף אחד בעייתי לישראל. נתניהו וטראמפ
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP, AP Carlos Osorio, אלכס קולומויסקי)
צריך להדגיש: ארה"ב לא מבקשת החלטה של מועצת הביטחון (ובטח לא על פי סעיף 7 שמאפשר לכוח הייצוב להפעיל כוח), אלא מסמך מנוסח בלשון כללית עמומה שאמור לאפשר למועצת הביטחון לתת את חסותה וברכתה להקמת כוח הייצוב שארה"ב תקים בשותפות עם מדינות ערביות ומוסלמיות. כוח הייצוב הזה אמור לפעול תחת "מועצת השלום" שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אמורים לעמוד בראשה, ועל פי הנחיות מרכז התיאום בקריית גת שבו יהיו מיוצגות 40 מדינות.
מהדיווחים בתקשורת האמריקנית והעולמית על מסמך הטיוטה האמריקני שהוגש למועצת הביטחון נראה שאין בו לעת עתה סעיפים שהם ממש בעייתיים מנקודת ראותה של ממשת ישראל, חוץ מאחד: הסעיף הנוגע לפירוק חמאס וארגוני הטרור העזתיים האחרים מנשקם.
בנוסח המקורי של תוכנית "20 הנקודות" של טראמפ השתמשו במילה Disarmament, כלומר פירוק מנשק, ובהצעת הטיוטה למועצת הביטחון משתמש הממשל האמריקני במילה Decommissioning של הנשק, כלומר "הוצאה משימוש" שמשמעותה המעשית ממש לא ברורה והיא מאפשרת לחמאס להתחמק ממסירת נשקו - כל הנשק, כולל הנשק הקל - לגורם חיצוני שידאג שלחמאס ולארגוני הטרור האחרים ברצועה לא תהיה יותר גישה אליו.
נקודה נוספת שישראל לא מרוצה ממנה היא עצם הפניה לאו"ם כמקור הסמכות להקמת כוח הייצוב ומועצת השלום, מה שמאפשר לו להשפיע על נוסח המנדט שיקבל הכוח ועל הוראות הפתיחה באש שלו. בישראל חוששים שנקבל מהדורה נוספת של יוניפי"ל, שנכשל פעם אחר פעם בביצוע משימתו לפרק את חיזבאללה מנשקו. אם זה מה שיקרה, כוח הייצוב רק יהווה מכשול לישראל להשלים את משימות המלחמה העיקריות: לוודא שחמאס לא יהווה עוד איום עליה ושלא יוכל לשקם את יכולותיו ותשתיותיו הצבאיות.
החזית הלבנונית: הלחץ על הממשלה - והשתקמות חיזבאללה
בזירה הלבנונית, בינתיים מצד ישראל נראה שמדובר בהפעלת לחץ על ממשלת לבנון ואיום על חיזבאללה במטרה להאיץ את התהליך שנתקע לפירוק ארגון הטרור מנשקו. בדרום המדינה צבא לבנון פועל עדיין לפעמים, אבל לא מספיק, להשמדת אתרי רקטות, משגרים ומאגרי אמל"ח שנותרו בשטח, כשישראל מצביעה עליהם לוועדת הפיקוח. אבל גם באזור זה צבא לבנון לא פועל לבלימת המאמצים שעושה חיזבאללה לשיקום תשתיות ההתבססות בשטח וייצור האמל"ח (מפעלי בטון, מנהרות וכו').
הבעיה העיקרית היא באזור בקעת הלבנון ומזרח לבנון בכלל. לשם כבר מתבצעות הברחות בקנה מידה קטן של נשק וטכנולוגיות שמבריחים מביאים מעירק דרך נתיבים יבשתיים נסתרים מאיראן דרך עיראק לבסיסי חיזבאללה ולמחנות האימונים שלו. גורם שבהחלט יודע דבר ומצוי בעניינים אמר ל-ynet שבינתיים מדובר בהיקף קטן וישראל תוקפת כל הברחה או ניסיון השתקמות עצמי של חיזבאללה שאנחנו יודעים עליו - ואנחנו יודעים לא מעט.
לדבריו, חיזבאללה משתקם לא כל כך בכיוון של יכולת לתקוף את ישראל, אלא כדי לחזור להיות גורם הכוח מספר 1 בזירה הלבנונית הפנימית, כדי שהממשלה וצבא לבנון יפחדו להתעסק איתו ויהיה חשש ממשי למלחמת אזרחים.
לכן, אפשר להניח שישראל תמצה קודם את הלחץ המדיני ואת מנופי האיום הצבאיים שיש לה על ממשלת לבנון ועל חיזבאללה כדי לאלץ את ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו, להפסיק את הברחות אמצעי הלחימה לארגון הטרור ואת מאמציו להשתקם. אם אלו לא יישאו פרי בטווח זמן סביר, ישראל תיאלץ להסלים את התקפותיה כדי לעשות מה שממשלת לבנון וחיזבאללה לא מוכנים לעשות כעת. כל זה כמובן בכפוף להסכמות עם ארה"ב.
