מטוסי חיל האוויר ממריאים במטסים מרוכזים כשהם חוצים יותר מ-1,500 ק"מ לכיוון, כדי לצמצם את מערכי התדלוק המורכבים. כשה"רכבת" מגיעה, מתפצלים הכוחות למטרות שונות - יעדי משטר, תקיפת הגנה אווירית, אבל נראה שהמשימה העיקרית היא נגד מערכי השיגור והייצור של הטילים הבליסטיים באיראן. משימה זו מתנהלת בכמה מישורים, ולמרות שהאיראנים עדיין מצליחים לירות גם לעבר ישראל וגם למטרות במפרץ הפרסי, מכפיל הכוח של שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקני מאפשר התמודדות מוצלחת יחסית מול כוח האש האיראני במדינה הגדולה.
צה"ל משמיד משאית טילים
(צילום: דובר צה"ל )
תיעוד איראני ממנהרת כטב"מים שיוצאים לתקוף בסיסים אמריקניים
מורכבות האתגר נובעת מכך שבמלחמה הקודמת ביוני אשתקד תקפנו מערך ייצור ושיגור שלא היה ערוך ברצינות למתקפת פתע עליו. בעקבות מבצע "עם כלביא" פיזרו האיראנים את מערכי האחסנה והשיגור של הטילים כך שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם בפעולה מרוכזת במקום אחד. לכן, הפעולה שמתנהלת כרגע מתמקדת בארבעה מקבצי מטרות:
אתרי אחסון ושיגור: רובם נמצאים בהרי הזאגרוס שבצפון ובמערב איראן, שם יש הרבה מערות שבקלות הורחבו לאתרי אחסון של טילים. יש להן לרוב כמה פתחים, לפעמים סודיים ומוסווים, והמטרה של צה"ל היא לגלות ולחסום אותם. האופרציה האיראנית עובדת כך שטיל או כמה טילים יוצאים על המשגר מאחד הפתחים לעבר אתר מפולס ומיושר שמוכן מראש, שם מזקיפים את הטיל וניתן לשגרו. אם הוא מונע בדלק מוצק זה יכול לקרות בתוך דקות, ואם בדלק נוזלי (רוב הטילים שפשוטים יותר לייצור הם כאלו) דרושות כמה עשרות דקות לתדלוק באופן גלוי.
מול האתרים הללו פועלים בעיקר כטב"מים תוקפים של חיל האוויר. הם נדרשים לתפוס בזמן את השיגור, אך לא חייבים לשהות בדיוק מעל אותו אתר, גם כדי לא להתגלות וגם מכיוון שאת האיתור ניתן לעשות באמצעים אחרים, כמו לוויינים וסנסורים שונים מהקרקע או מהאוויר. הכטב"מים צריכים להיות קרובים מספיק כדי לירות ולפגוע בטיל החשוף לפני שיגור, ועליהם להגיע מהר מספיק כדי לפגוע בטיל שיוצא לשיגור. לשם כך, בחיל האוויר אומרים שנלקחים לא מעט סיכונים, ובמהלך הימים האחרונים גם נפגעו או אף נהרסו כטב"מים כאלו, אבל הדבר נלקח בחשבון מראש. לשם הריסת או אטימת אותם אתרים במערות נדרשת כבר פעולה של מטוסי קרב.
"עיר טילים" שחשפו האיראנים אשתקד
יעד נוסף הוא אתרים יותר מתוחכמים ומבוצרים, ממש "ערי טילים" שנמצאות מתחת לקרקע (וגם הוצגו בסרטונים שהפיצו האיראנים, שבהם רואים רכבים נוסעים מתחת לאדמה). האתרים האלו כוללים גם מתקני שיגור תת-קרקעיים, הרבה יותר קשים לגילוי ולפגיעה.
פה נכנסים לתמונה האמריקנים עם פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57. הפצצות נמצאות על מפציצי B2 שמגיעים בעיקר בלילה בליווי F-22 שמאבטחים אותם, בנוסף למטוסי לוחמה אלקטרונית. ה-B2 ממריא מסיבות לוגיסטיות בעיקר מארה"ב. זו משימה חשובה במיוחד, ומצריכה דיוק רב בפגיעה, שכן הבדל של מטר או שניים מהמנהרה - והאפקט אבד. זאת בניגוד למתקנים עם צנטריפוגות למשל, שם מספיק זעזוע כדי לגרום נזק.
מלבד "ערי הטילים", האמריקנים פועלים הרבה נגד אתרי האחסנה והשיגור מהסוג הראשון שהזכרנו, שנמצאים ממזרח לקום. שם נדרשת חדירה יותר עמוקה ונוח יותר לעשות זאת בטיסה מכיוון דרום.
מקבץ שלישי של מטרות הוא משאיות המשגרים. לצורך הסוואה, האיראנים לקחו הרבה טילים מדגמי "שיהאב" ו"עימאד" והתקינו אותם על משאיות שכשהן סגורות, נראות כמכולות רגילות לכאורה. באופן שמזכיר "רובוטריקים", המכולה כביכול מתפרקת כשהיא מגיעה לאתר השיגור המפולס והמוכן מראש, זוקפים בתוכה את הטיל - ומשגרים. האיראנים אף הפיצו בעבר תיעוד של פעולה כזו.
האתגר באיתור המשאיות גדול מכיוון שבשעות היום הן נעות בכבישים כמו משאיות רגילות, ובלתי אפשרי להפציץ אותן. מזהים אותן לפי המבנה, גם בסיוע AI, ובין היתר מנסים להבין דפוסי נסיעה ואתרים שמהם יוצאות. האמצעי מולן הוא כטב"מים. לוויינים מיוחדים שלנו ושל האמריקנים יכולים לעקוב אחר התנועה הזו, ממש עד רמת לוחיות הרישוי. אגב, אחת הסיבות למיעוט השיגורים בלילה היא שחריג שמשאיות ייסעו בשעות אלו.
מרכיב חשוב נוסף שבו נדרשת פגיעה הם אתרי ייצור הטילים. אחרי "עם כלביא" נשארו לאיראנים מערבלים פלנטריים לייצור חומר נפץ הודף לטילים שמונעים בדלק מוצק. מלבד זה, הם ממשיכים לייצר במהירות יחסית טילים שמונעים בדלק נוזלי. יש אתרים שונים והם מפוזרים על פני כל המדינה - חלקם מייצרים חומרים כימיים, אחרים רכיבים לגופי הטילים, מכשור אלקטרוני וניווט ועוד. רובם מרוכזים באזורי כרמנשאה, תבריז, כראג' וקום.
למעשה, בשבועות שלפני המלחמה רבים ממערכי הייצור פורקו והוחבאו - גם תוך כדי ייצור - והמידע שלנו חסר. המטרה היא שבסיום המלחמה, גם אם ארה"ב תסיר מעל האיראנים את הסנקציות - יהיה קשה עד בלתי אפשרי עבורם לחדש את התעשייה.
בסך הכול ניתן לומר שמול שיטות איראניות שמקשות על הגילוי והפגיעה, יש גם חלוקת עבודה מודיעינית חשובה מאוד. הפעם האמצעים שלנו ושל האמריקנים עובדים יחד על ציד המשגרים והטילים. זה גיים צ'יינג'ר שמתמודד מול מאמצי ההסתרה של האיראנים.
