פרשנים רבים טוענים שלא איראן ניצבת בראש הנושאים שמעלה נתניהו בפגישתו עם טראמפ, אלא עניין החנינה. קשה להאמין שזה נכון. זה בערך כמו לדאוג לארנק בבית הבוער, לפני שמפנים את הילדים. לא. זה לא יכול להיות. הרי כמעט כל מה שייאמר שם בחדר סגור ייצא בסופו של דבר החוצה. לטראמפ מותר לדבר על חנינה, כפי שעשה בתשובה לשאלה. אבל אם יתברר שנתניהו העלה את עניין החנינה – זו יהיה שיא של הפקרות. הבית בוער והוא דואג לעצמו?
ולאחר כל אלו, דווקא על רקע הדברים הנעימים לאוזן ברובם שהשמיע היום (שני) נשיא ארה"ב, ודברי השבח וההלל לנתניהו, כדאי לזכור שזה ממשל טראמפ, לא ממשל אובמה, ולא ממשל ביידן, שכפה על נתניהו הפסקת אש ללא מיטוט החמאס. וזה טראמפ שכפה על נתניהו הסכם שכולל הסכמה למדינה פלסטינית. וזה טראמפ שכפה על נתניהו את שיחת הטלפון למנהיג קטאר, כדי להתנצל על התקיפה בדוחא. ייתכן שנדמה לטראמפ שנתניהו הוא פרטנר מצוין, משום שהוא לא ארדואן ואפילו לא זלנסקי. הוא ניתן לכיפוף. וכך, אפשר גם לומר לנתניהו שהוא מנהיג חזק שהציל את ישראל, וגם להכתיב לו כל גחמה.
1 צפייה בגלריה
רה"מ בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפגישתם במאר-א-לאגו
(צילום: Jim WATSON / AFP)
טראמפ עדיין חולם על פרס נובל לשלום. קופת ההישגים שלו לא גדולה במיוחד, והגדול שבהם הוא הסכם הפסקת האש עם החמאס, ושחרור החטופים. אין ספק שזה הישג חשוב. אבל כדי לממש אותו ישראל תידרש לוויתורים קשים. הבלגה מול החמאס, הבלגה מול החיזבאללה, ואולי גם חיילים טורקיים ברצועה. המשמעות היא – דריסת רגל של ארדואן ברצועה. האחים המוסלמים ישמרו על האחים המוסלמים. ואם חיילים מטורקיה, אז למה לא מקטאר?
טראמפ עדיין חולם על פרס נובל לשלום. קופת ההישגים שלו לא גדולה במיוחד, והגדול שבהם הוא הסכם הפסקת האש עם החמאס, ושחרור החטופים. אין ספק שזה הישג חשוב. אבל כדי לממש אותו ישראל תידרש לוויתורים קשים
רק לאחרונה הכריז אותו טראמפ על צעדים ראשונים נגד האחים המוסלמים במצרים ובירדן. זה בהחלט צעד בכיוון הנכון. אבל כל זמן שטראמפ מסרב להבין שהבעיה היא יותר מכיוון טורקיה וקטאר – אז דברי הנועם שנשמעו אכן ערבים לאוזן. אבל זהירות. אלה כדורי הרגעה שעלולים להתגלות ככדורי הרדמה. פעם אחת כבר נרדמנו, וקיבלנו את ה-7 באוקטובר. אין צורך בפעם נוספת.
