הלחימה בעזה חודשה משום שמה שחמאס מציע כעת זה הסכם כניעה מוחלטת של ישראל לכל דרישותיו תמורת שחרור החטופים. לו נענתה אפילו לחלק מהן, הייתה ישראל גוזרת על עצמה סכנה קיומית בטווח הארוך. לכן, צה"ל נכנס כרגע לשלב חדש ומכריע במלחמה. זהו השלב שבו ננצח או נפסיד, ולכן ראוי שקבינט המלחמה המצומצם, הקבינט המורחב והממשלה כולה יגדירו לעצמם לפרטי פרטים ולא בסיסמאות מה בעצם הם רוצים להשיג, באיזה לוחות זמנים הדבר אפשרי, ואז לקבוע מתווה צבאי-מדיני שבאמצעותו אפשר להשיג ניצחון.
- לרשימת החטופים המלאה - לחצו כאן
לכאורה מטרות המלחמה שקבעה הממשלה הן שתיים: מיטוט שלטון חמאס ברצועה והחזרת החטופים. אתמול (שבת) במסיבת העיתונאים שלו הוסיף ראש הממשלה בנימין נתניהו מטרה שלישית: להחזיר את תחושת הביטחון ואת הביטחון לתושבי אזורי הספר בדרום ובצפון, שנאלצו להתפנות מבתיהם והם עכשיו פליטים בארצם. מבין שלוש המטרות האלה, "מיטוט חמאס" היא יותר סיסמה מאשר הגדרת משימה שצה"ל צריך לבצע. כך גם מונחים אחרים שהפוליטיקאים מדקלמים השכם וערב, כמו "להרוס", "להשמיד", "למוטט", "להקריס" ו"לפרק". כל המונחים האלה הם אימפרסיוניסטיים ומביעים משאלת לב כעוסה ולא תוכנית מעשית.
הכותרת
תומכת בחמאס, תשמח שיושמד: הסיפור של מצרים | סמדר פרי
30:37
מכל המונחים הללו, "לפרק את חמאס" הוא המעשי והברור ביותר. פירושו שלשלטון חמאס ברצועה יש חמישה מרכיבים עיקריים שצה"ל צריך לפגוע בהם באופן אנוש ובלתי ניתן לשיקום (יודגש שלא חייבים לפגוע בכל המרכיבים בעת ובעונה אחת, אלא לפי סדר עדיפויות):
1. המרכיב החשוב ביותר, שהוא המטרה העיקרית והראשונה של צה"ל בשלב הלחימה הנוכחי והבא, הוא פגיעה בהנהגה המדינית והצבאית הבכירה של חמאס ברצועה. פירושו של דבר שיחיא סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא ועוד חברים בקבוצה המצומצמת הזו של מנהיגים צבאיים ומדיניים חייבים לעבור מן העולם או לחילופין להיות שבויים בידי ישראל, או - במקרה הפחות טוב – להימצא הרחק מן הרצועה במקום שבו אינם יכולים להזיק, כמו יאסר ערפאת שגלה לטוניס אחרי מלחמת לבנון הראשונה. כשההנהגה הבכירה הזו תחדל לתפקד, פירוק שאר המרכיבים יהיה פשוט יותר.
2. המרכיב השני שצה"ל צריך לפרק הוא "צבא הטרור" - מפקדי השדה והלוחמים של חמאס הפזורים במוקדים ובשכונות השונות של עזה, ב"מחנות המרכז", בחאן יונס ובנותיה וברפיח ובנותיה.
3. המרכיב השלישי הוא התשתית הצבאית המשרתת את הכוח הלוחם, ומורכבת ממערכי הלוגיסטיקה ושיגור הרקטות, מנהרות הלחימה, עמדות הלחימה מעל פני הקרקע (בעיקר במבנים הגבוהים), מערכת הקשר, ואחרון והכי חשוב – מרכזי הפיקוד והשליטה. לשם כך מתחייב תמרון עצים מלווה באש, אולם לא בסגנון שבוצע בצפון הרצועה, אלא אחר, ממוקד יותר.
4. המרכיב הרביעי זו המשטרה האזרחית שאוכפת את החוק ברצועה. כבר עכשיו ניכרת היחלשות שלה, כשמאות תושבים בוזזים – גם בצפון וגם בדרום - חנויות, מחסני מזון ובתים הרוסים. אף אחד לא מפריע להם וזה מעיד על התרופפות משמעותית של היכולת של חמאס לאכוף חוק וסדר. זה נובע בין השאר מן העובדה שרבים מהכוח הלוחם של צבא הטרור הם אנשי משטרה שרק החליפו מדים והפכו לאנשי נוח'בה או סתם RPG-סטים.
5. המרכיב החמישי הוא מוסדות הבירוקרטיה האזרחית והממשל האזרחי (משרדי הממשלה של חמאס), ומוסדות הרווחה - ה"דעווה" - שמפעילה הזרוע הפוליטית והדתית של חמאס סביב המסגדים.
הקריטיים מבין כל אלה בשלב הנוכחי הם נטרול ההנהגה ופגיעה חמורה ומשתקת במערכת הקשר, הפיקוד והשליטה של חמאס. בלעדיהם גם ההתנגדות של צבא הטרור תיחלש ותלך עד שתהפוך למטרד. הם ינסו לזנב בכוחות צה"ל פה ושם, אבל לא יהוו מעצור ממשי לשלב הבא שבו הוא ישמיד בצורה יסודית את התשתיות הצבאיות ויתפנה לטפל במוסדות הממשל האזרחי.
הפגיעה בהנהגה ובמערות הפיקוד והשליטה הכרחיים להשגת ההכרעה הצבאית. היא אפשרית להשגה באמצעות תמרון קרקעי למרכזי כובד של חמאס במרכז הרצועה ומדרום לנחל עזה, ובמה שנשאר בצפון הרצועה (בעיקר במחנה הפליטים ג'באליה ובשכונה סג'עייה). מטבע הדברים אנו בתקשורת מתמקדים בחאן יונס, שבה לפי מיטב המידע שבידינו נמצאים סינוואר, דף ומרעיהם, ושם גם מרוכזים רוב החטופים. אבל רפיח וציר פילדלפי, שנמצאים מדרום לחאן יונס על גבול מצרים, קריטיים לא פחות. לצה"ל יש תוכניות ובתוך כמה שבועות אפשר להגיע לתוצאות.
בינתיים עוד יש זמן
יש מי שטוען שלא נותרו לישראל יותר משבועיים להילחם לפני שארה"ב והקהילייה הבינלאומית יבלמו את צה"ל ויאכפו הפסקת אש. טענה זו, להערכתי, אינה מדויקת. ראשית, מפני שממשל ביידן מודיע במפורש שהוא יאפשר להשלים את מלאכת פירוק חמאס, ואם לא יקרה אירוע אסוני - צה"ל יקבל את הזמן הדרוש לו כדי לבצע את המשימה.
תקיפות צה"ל בעזה בסוף השבוע
(צילום: דובר צה"ל )
נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר בסוף השבוע שייקח לצה"ל עשור להשמיד את חמאס, אם בכלל. זו הערכה לא מציאותית שנובעת יותר מהלחץ הפוליטי הפנימי המופעל עליו בצרפת ופחות מהערכה צבאית מבוססת. אם צה"ל יפעל בנחישות ובזהירות הראויה, הוא יכול לפרק בתוך שבועות עד חודשים ספורים את המערכות התפקודיות, הצבאיות והאזרחיות של חמאס, ועל ידי כך גם לפגוע במה שמכונה על ידי האמריקנים והאירופים "הרעיון" של חמאס, שהתנחל בלבבות הפלסטינים וגורמים אחרים ברחבי העולם המוסלמי, וימשיך להפעיל את התנועה גם אחרי שהמסגרות הפיזיות שלה ייפגעו.
הניסיון מוכיח שברגע שארגוני טרור וגרילה המונעים על ידי רעיון או להט דתי נפגעים ומפסיקים לתפקד, גם הרעיון נחלש ואפשר להחליש את אחיזתו, אם המנצח יודע להפעיל אמצעים חינוכיים לצד הצבאיים. הניסיון עם גרמניה הנאצית ויפן במלחמת העולם השנייה, ובימינו עם דאעש ואל-קאעידה, מוכיח זאת. כולם היו גופים "רעיוניים". מקצתם מדינתיים ומקצתם ארגוני טרור איסלאמיסטיים חדורי מוטיבציה ולהט דתיים, שהפכו מאויב מאיים למטרד שניתן להתמודד איתו ולהכות בו שוב ושוב עד שייעלם. אסור להפריז במה שרעיון מסוגל לחולל, ובתנאי שהוא נתקל בהתנגדות צבאית ובלחימה נחושה נגדו בשדה הקרב.
אם ממשלת ישראל רוצה להבטיח לצה"ל את זמן הלחימה הנחוץ לו, היא צריכה לעשות שני דברים: האחד, להציג לאמריקנים תוכנית ליום שאחרי שתהיה מקובלת על ממשל ביידן. האחר: להימנע מתאונה הומניטרית כגון הרג מספר גדול של אזרחים.
המאמץ הסיזיפי בסוגיית החטופים
אבל פירוק חמאס הוא רק אחת משתי מטרות המלחמה. המטרה הלא פחות חשובה היא החזרת החטופים לחיק משפחותיהם. צה"ל חייב להביא בחשבון כשהוא פועל לפירוק חמאס את האפשרות שהוא עלול לחבל במטרה החשובה הזו. קיימת סכנה ממשית שחטופים ייפגעו כשייקלעו לקרבות תוך כדי הלחימה. קיימת גם אפשרות שכשהנהגת חמאס ואנשיה יבינו שהחבל לא רק כרוך על צווארם אלא גם מתהדק, הם יפגעו בישראלים שבידיהם. ההסתברות שמקרה נורא כזה יתרחש אינה גבוהה מפני שהחטופים הם קלף המיקוח החזק, היחיד והאחרון שבידי הנהגת חמאס, והיא תחזיק בו כמעט בכל מחיר, גם אם תוכה מכה ניצחת, למשל כדי להבטיח לעצמה מילוט או הישג מסוים, ולו זעיר, לפני שהיא מפנה את הזירה.
העצרת בכיכר החטופים בתל אביב, אמש
(צילום: SATVIEW)
בכל מקרה, בצה"ל מתנהלת עבודת מודיעין אינטנסיבית כדי לברר היכן נמצאים החטופים, מי מביניהם בחיים, ואם אפשר לעשות משהו שיסייע בשחרורם בלי להסתמך על רצונו הטוב של סינוואר. השיטות לחיפוש ולגילויים שמפעיל מערך המודיעין והמערך המבצעי בראשות האלוף (במיל') ניצן אלון הוא מהמתקדמים בעולם. שותף לו לא רק שב"כ אלא גם גורמים אזרחיים ישראליים. זה מה שאיפשר לאחרונה להכריז בצורה ודאית על רצח כמה מהחטופים בשבי ולהביא את גופותיהם של אחרים.
העבודה להשגת המידע דומה להרכבת פאזל מאלפי חלקים שאף אחד מהם בפני עצמו לא יכול להצביע על חטוף או על מקום הימצאו או לענות על האלה אם הוא עדיין בחיים, אבל כולם יחד מייצרים תמונת מודיעין מצרפית. למשל, עדויות וסיפורים שחלקם מדויקים ומפורטים להפליא של חטופים ששוחררו. וישנו גם מידע שניתן לשאוב מהצלבה בין מה שחמאס הציע ברשימות השחרור הבלתי קבילות שלו לבין מידע מודיעיני אחר.
זו עבודה סיזיפית וקשה להגיע בה למסקנות חלוטות שיאפשרו לקבוע בוודאות אם החטופה או החטוף בחיים או בין הנרצחים. אבל יש תוצאות והן מסייעות מאוד. לא רק מהבחינה הרגשית למשפחות הנתונות בחוסר ודאות אכזרי, אלא גם בכך שהן מונעות מצוותי המו"מ הישראליים, ובראשם ראש המוסד דדי ברנע, מליפול במלכודות התרמית שחמאס פורס כל העת.
וכאמור, העיקר עוד לפנינו. מה שנראה בימים ובשבועות הבאים לא בהכרח ידמה למה שראינו בלחימה בצפון הרצועה לפני מתווה שחרור החטופים. צריך להחזיק אצבעות ולקוות שצה"ל וקהיליית המודיעין יצליחו יחד בביצוע שתי המשימות הדחופות – הן החזרת החטופים והן פירוק חמאס.
