במרחק קצר מהחופים של ונצואלה נפרשה בימים האחרונים אחת התצוגות הצבאיות המרשימות של וושינגטון בשנים האחרונות: נושאת המטוסים Gerald R. Ford, ספינות ליווי, כוחות מיוחדים ומודיעין ימי תוך ביקור של מזכיר המלחמה פיט הגסת' בחג ההודיה על נושאת המטוסים.
טראמפ לא מסתיר את מטרתו, פלישה ישירה אם ניקולס מדורו לא ייעתר לדרישותיו, ובעיקר לדרישה המרכזית: לקטוע אחת ולתמיד את צירי הברחת הסמים שיוצאים מן הדלת האחורית של המשטר ובכלל זה הפצצה מהאוויר של "נרקו-שיפס" מהירות המבריחות סמים לחופי פלורידה.
הדינמיקה בין טראמפ למדורו הפכה כבר לבדיחה מרה. בתחילה מדורו זלזל בו לחלוטין: יצא לרחובות, צעד עם תומכיו, הציג את עצמו כבלתי־נפחד. כאשר המערכה הצבאית של ארה"ב התקרבה, הוא עבר למוזיקה מרגיעה, תרתי משמע, וביקש לשכנע את טראמפ דרך שירי ג'ון לנון.
בשלב מאוחר יותר אף הציע גישה למשאבי הנפט, בתקווה לקנות מרווח נשימה. אבל טראמפ לא התכוון לנהל מיקוח. בעיניו, הסיפור הזה לא יסתיים במחווה סימבולית או בהסכם טלאים; הוא רוצה סיום נקי וברור שמנתק את ונצואלה מצירי ההברחה ומציר האנרגיה הסיני כאחד.
הפלישה האפשרית לוונצואלה איננה מעשה נקודתי; היא הפריזמה שמבעדה רואים את המהלך הגדול הרבה יותר: מי שולט באנרגיה, שולט ב-AI, ומי ששולט ב-AI שולט בעשורים הבאים
מחזית מקומית למוקד אסטרטגי
וזה הרגע שבו ונצואלה הופכת מחזית מקומית למוקד אסטרטגי: בעשור האחרון כ־90% מהנפט הוונצואלי זורם לסין, לא כשוק חופשי אלא כתשלומי חוב שמעניקים לבייג'ינג נפט זול ויציב. עבור טראמפ זה לא רק סיפור כלכלי, אלא איום אסטרטגי: סין בונה בחצר האחורית של אמריקה רשת אנרגטית שמנתקת אותה מהתלות במפרץ. החנק של ונצואלה הוא אם כך חלק ממאבק רחב הרבה יותר, שמטרתו לייבש את הצינור שבין קראקס לבייג'ינג, ולחזיר את השליטה האמריקאית באזור שמבחינת טראמפ מעולם לא היה אמור לזוז ממנה.
1 צפייה בגלריה


(Pete Marovich/Getty Images/AFP (Photo by Pete Marovich / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP))
וכאן מגיעה המעטפת הלטינו־אמריקאית כולה, שאינה עומדת בפני עצמה אלא כחלק מהאירוע הוונצואלי. טראמפ מפעיל לחץ מתואם על כל קשת המדינות שמייצרות זליגה אסטרטגית לכיוון סין או שמשתפות פעולה, במישרין או בעקיפין, עם נתיבי הסמים. קולומביה הוכרזה על-ידו בחודש ספטמבר כמי שנכשלה במאבק בסמים, תוך שהוא משאיר את הסיוע האמריקאי ככלי סחיטה פוליטי.
בבוליביה תמך באופן בלתי־מרומז בנשיא החדש מהמפלגות הפרו־מערביות, שנשבע "להחזיר את הקשר עם וושינגטון וירושלים". בהונדורס הוא מעורב בגלוי בעידוד המועמד השמרני אספורה, בעוד שבארגנטינה הוא מלכד את הברית האידאולוגית החשובה ביותר באזור, ומבהיר כי התמיכה האמריקאית תמשיך לזרום כל עוד הציבור הארגנטינאי מצביע למפלגה של הנשיא מילי הידידותית אליו שזכתה לניצחון מרשים בבחירות האמצע.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעוניאפילו בברזיל, לב האימפריה הכלכלית של סין בדרום־אמריקה, הוא מפעיל לחץ ישירות על מערכת המשפט כדי לסייע לידידו הנשיא לשעבר בולסונארו ולמשפחתו תוך עזרה לחברים מחד והתנגדות למועמד הסוציאליסטי לולה ולהשאיר את ברזיל מחוץ למעגל ההשפעה הסיני. טראמפ מבצע סדר עומק ביבשת כדי להחזיר אותה לתוך מסגרת אסטרטגית אמריקאית ברורה, כך שהאירוע הוונצואלי לא יעמוד לבדו אלא יהפוך לציר מרכזי העוטף מחדש את כל היבשת.
ובסוף, כשעושים זזום-אאוט, הכול מתקפל לאסטרטגיה אחת: טראמפ מבצע רה-הנדסה של הסדר העולמי דרך שתי חזיתות, אמריקה הלטינית והמזרח התיכון, כדי לבלום את הדרך של סין להפוך למעצמת העל האנרגטית והטכנולוגית של העשורים הבאים. הפלישה האפשרית לוונצואלה איננה מעשה נקודתי; היא הפריזמה שמבעדה רואים את המהלך הגדול הרבה יותר: מי שולט באנרגיה, שולט ב-AI, ומי ששולט ב-AI שולט בעשורים הבאים.
ד"ר קובי ברדה הוא חוקר היסטוריה פוליטית אמריקנית וגיאואסטרטגיה, בית הספר הרב תחומי, HIT חולון






