תיק רצח יוסי שריקי ז"ל הוא כדור שלג של דם וטרגדיה שלא הפסיק להתגלגל במשך שש שנים. מה שהתחיל בירי ברחוב שקט בחולון מול עיניו של אב שבור לב, הפך למסע משפטי ופלילי מטלטל שכלל חיסול נאשם, רצח של אשת עבריין לעיני ילדיה, ודילמות משפטיות שטרם נראו בישראל. עו"ד גיא רוסו מפרקליטות מחוז תל אביב, שליווה את התיק מהרגע הראשון, חוזר אל מאחורי הקלעים של הפרשה שבה "הפשע המושלם" נחשף במקרה, אך הצדק נותר מורכב וכואב מתמיד.
"בתיק הזה קרה כל דבר אפשרי"
התאריך הוא 15 בינואר 2018, השעה 19:50. הטלפון של יוסי שריקי נשאר ביד של אביו. כמה שניות קודם לכן הבן עוד עמד לידו, מתחת לבית ברחוב הבנים בחולון, אחרי שחזרו יחד מהעבודה בשוק. "תישאר פה רגע", ביקש יוסי מאביו. הוא ידע למה. הוא פחד מהפגישה הזאת. ואז הגיע הרכב. שאול פרץ ירד ממנו יחד עם שניים מאנשיו. כמה מטרים משם ישבו בלשי ימ"ר תל אביב ברכב סמוי, במסגרת מעקב שגרתי אחרי פרץ, "יעד ימ"ר", עבריין מוכר שהמשטרה עוקבת אחריו דרך קבע. הם לא ידעו שהם עומדים לראות רצח.
"זו הייתה תוכנית שכמעט הייתה הפשע המושלם", אומר היום כשמונה וחצי שני אחרי, עו"ד רוסו. "אם המשטרה לא הייתה שם במקרה, ואם הבלשים לא היו מצליחים לנגח את האופנוע של היורים כמה מאות מטרים אחרי, כנראה שאף אחד לא היה יודע מי עשה את זה. שאול פרץ עוד היה מגיע להלוויה ומנחם את המשפחה".
3 צפייה בגלריה
"אני עבריין, הייתי עבריין וכך גדלתי". שאול פרץ ואשתו אלמוג. מימין: תיעוד הרצח לעיני הילדים
כמה שניות אחרי שפרץ פגש את שריקי, הגיע האופנוע עם לוחית הזיהוי המקופלת. אחד הרוכבים ירד ממנו ופתח בירי. שריקי הסתובב וניסה לברוח לכיוון אביו. הכדורים נורו לעבר פלג גופו התחתון. אחד חדר לרגל. השני נכנס דרך הגב אל הבטן. שריקי התמוטט בידיים של אביו ומת מפצעיו מאוחר יותר בבית החולים וולפסון בחולון. בזמן הירי, כך לפי גזר הדין, פרץ ומי שהיה איתו ברכב נמלטו מהמקום. "עושים לי כיפה אדומה", צעק פרץ כשהוא נכנס בחזרה לסקודה ונמלט.
אלא שהפעם התוכנית השתבשה. הבלשים הצליחו לעצור את האופנוע. על פי כתב האישום, עליו היו משה בן שמחון ויוסף חיים ויצמן, "חיילים" של פרץ, כפי שמגדיר אותם עו"ד רוסו. במקביל נעצר גם פרץ עצמו יחד עם עמי מיארה וניקו חיימוב.
באותו לילה החלה אחת מפרשות הרצח המסובכות והמטלטלות שנוהלו במחוז תל אביב. תיק שנמשך יותר משש שנים בבית משפט, עבר דרך קורונה, מלחמה, חילופי סנגורים, שחרורים ממעצר, רצח של אחד הנאשמים, רצח אשתו של הנאשם המרכזי, והסתיים לבסוף בעסקת טיעון שלא הייתה קלה לעיכול. "אין כמעט דבר שלא קרה בתיק הזה", אומר רוסו. "באמת, כל דבר אפשרי".
"ירו בו ליד החברה שלו. הוא נרצח במקום"
על פי גזר הדין, פרץ כעס על הקשר בין יוסי שריקי לבין דניאל זרוג, אויבו בעולם התחתון וחברו לשעבר. שריקי עצמו לא היה עבריין. "בחור נורמטיבי לגמרי", מגדיר אותו עו"ד רוסו. נשוי, אב לילד קטן, ואשתו רויטל הייתה בהיריון בזמן הרצח. אבל בעולם שבו גדל, עצם ההיכרות הפכה אותו למטרה. "מי שקרוב לאויבים שלי הוא אויב שלי", כך תיאר עו"ד רוסו את תפיסת העולם של פרץ.
לפי כתב האישום המתוקן, פרץ זימן את שריקי לפגישה, הצטייד באקדח ובבגדים כהים, תדרך את אנשיו, וקבע שהירי יתבצע מול בית הוריו של שריקי בחולון. אלא שכאן מתחיל הסדק המשפטי ששינה את כל התיק. הפרקליטות האמינה בתחילה שמדובר ברצח לכל דבר. "כיפה אדומה קלאסית", מגדיר זאת רוסו. אבל אז נשבר אחד המעורבים. עמי מיארה החליט לדבר. הוא סיפר לחוקרים ששמע את פרץ אומר ליורים לירות לשריקי ברגליים. לא להרוג אותו. "כאן נוצרה הבעיה", מודה רוסו. "אם אני שולח מישהו לירות במישהו ברגליים, לכאורה לא התכוונתי לרצוח אותו". מצד שני, שריקי מת.
בפרקליטות בנו קונסטרוקציה משפטית חריגה: רצח תוך כדי ביצוע עבירה של סחיטה בכוח. לפי הטענה, פרץ ביקש לסחוט ולהטיל אימה על שריקי, והיה אדיש לאפשרות שהירי יוביל למוות. "כשאתה שולח מישהו לירות באדם ברגליים, אתה אמור לקחת בחשבון שהוא עלול לדמם למוות", אומר רוסו. "וזה בדיוק מה שקרה". אבל הוא מודה: "לא היה לזה תקדים בישראל". הוא הוסיף. "אם היינו מפסידים", אומר רוסו, "יכול להיות ששאול פרץ היה מורשע רק בהריגה. ואז הענישה הייתה אחרת לגמרי".
עו"ד גיא רוסובינתיים השנים חלפו. "התפקיד של ההגנה בהרבה תיקי פשיעה חמורה הוא למשוך זמן", אומר עו"ד רוסו. "כי ככל שהתיק נמשך יותר, בית המשפט העליון מתחיל לשחרר נאשמים למעצר בית או איזוק אלקטרוני". במקרה של משה בן שמחון, היורה, הוא חלה בסרטן, ובשל מצבו הרפואי שוחרר ממעצר לאיזוק אלקטרוני.
ואז, ביום העצמאות, הכול שוב התפוצץ. בן שמחון קיבל אישור לצאת לאירוע משפחתי מצומצם. במקום זה הגיע למסיבת טראנס בפארק אריאל שרון. אחר כך חזר לביתו באלעד עם בת זוגו. מחסלים חיכו לו שם. "ירו בו ליד החברה שלו", משחזר רוסו. "הוא נרצח במקום".
הרצח של בן שמחון יצר בפרקליטות אתגר מסוג אחר. "החשש שלי היה ששאול פרץ יפיל הכול על המת", מודה רוסו. "כי עכשיו אין מי שיגיב". ואז זה כמעט קרה שוב. בבוקר שבו פרץ היה אמור להעיד להגנתו, הגיע מחסל מחופש לחייל לבניין שבו שהה באיזוק אלקטרוני. פרץ הצליח לברוח לתוך הדירה. אשתו אלמוג נפגעה מהירי ונרצחה לעיני ילדיהם. "זה כבר הפך למעגל דמים", אומר עו"ד רוסו. "יוסי שריקי נרצח על כלום. אחר כך משה בן שמחון נרצח. אחר כך אשתו של שאול פרץ נרצחה. יש כאן כל כך הרבה נזק שנגרם".
בגזר הדין התייחסו השופטים לטרגדיה הזאת כשהחליטו כי פרץ ירצה את עונש המאסר המותנה שלו בתיק אחר בחפיפה חלקית לעונש החדש. "הטרגדיה שפקדה אותו עם רצח אשתו, והותרת ארבעה ילדים קטנים יתומים מאם", כתבו, מצדיקה התחשבות. פרץ גם אמר רגע לפני גזר הדין: "אני עבריין, הייתי עבריין וכך גדלתי עד שנולדו לי הילדים ושם התנתקתי מהכול. אני עושה שינויים ועובר טיפולים. כל התהליך הזה של הכניסה לכלא, המשמעות שלו היא משפחות אמנה לילדים, ושהם עצמם יעברו טיפול כדי להסביר להם מה עומד לקרות. אני מבקש את רחמי בית המשפט. אני ההוכחה שהפשע לא משתלם".
"אין כמעט פסקי דין כאלה"
עו"ד רוסו עצמו התקשה לקבל את ההחלטה. "יש לי המון אמפתיה למה שקרה לו", הוא אומר. "באמת. אמרתי לו שאני משתתף בצערו ממקום אמיתי. אבל בסוף הוא עדיין צריך לתת את הדין על המעשים שלו. ביום ביצוע העבירה אשתו הייתה בחיים".
המשפחה של שריקי, הוא מספר, לא שמחה לאיד. לא כשבן שמחון נרצח ולא כשאשתו של פרץ נהרגה. "הם לא רצו עוד מוות. הם רק רצו צדק". ובמשך שש שנים הם חיכו לו. רויטל, האלמנה, ילדה את בנם השני אחרי הרצח. מזל, אמו של יוסי, הגיעה כמעט לכל דיון. הדודה יפית ליוותה את התיק לאורך השנים. אשר, אביו של יוסי, שנמצא בכיסא גלגלים, פחד להעיד. "הוא אמר לי, 'גיא, אני מפחד'", משחזר רוסו. "ואמרתי לו משהו שלא היה לי קל להגיד: 'אם צריך אני אביא אותך בכוח לבית המשפט, כי בלי שתעיד יכול להיות שהרוצח של הבן שלך ייצא לחופשי'".
עו"ד רוסו לא מנסה להסתיר עד כמה התיק הזה חדר לו מתחת לעור. "אין דיון שאני לא לוקח הביתה", הוא אומר. "מי שיוצר חומות ניתוק רגשיות במקרים כאלה הוא בעיניי פרקליט פחות טוב". הוא נזכר ברויטל, שהתפרקה בכל פעם שנאשם משתחרר למעצר בית; במזל האם, שלא הצליחה להבין איך שש שנים אחרי הרצח עדיין אין סוף; ובמשפחה שאיבדה אמון במערכת. "הם אמרו לי, 'אם אתה לא היית לוקח את זה על הכתפיים שלך, היינו נשברים מזמן'".
בסוף, רגע לפני הכרעת הדין, הגיע ההסדר. הפרקליטות הסכימה לרדת מעבירת רצח להריגה באדישות. פרץ קיבל 16 שנות מאסר. יחד עם התנאי החופף שריצה חלקית במקביל, נגזרו עליו בפועל 17 שנים. על יוסף חיים וייצמן נגזרו 10 שנות מאסר, ועל עדי אל לויאן נגזרו שנתיים מאסר. בנוסף הופקדו 750 אלף שקלים פיצוי למשפחת שריקי ז"ל. "זה המון להריגה", מדגיש רוסו. "אין כמעט פסקי דין כאלה".
אבל גם הוא יודע שרבים הרימו גבה. "נכון, אולי מאסר עולם היה נשמע יותר מתאים", הוא אומר. "אבל הייתה כאן שאלה משפטית מאוד מורכבת. אם היינו הולכים עד הסוף ומפסידים, יכול להיות שהוא היה מקבל עשר שנים" - וזה, מבחינתו, היה הסיכון האמיתי.
המשפחה, בסופו של דבר, קיבלה את ההסדר. "הם קראו לזה בהתחלה 'כסף דמים'", מספר רוסו. "אבל הם גם הבינו שיש כאן שני ילדים שיגדלו בלי אבא". והיה עוד משהו: סוף. "רויטל אמרה שהיא לא מצליחה להתקדם בחיים עד שהמשפט ייגמר", הוא אומר. "וברגע שזה נגמר, הם סוף סוף יכלו להתחיל לחזור לחיים".
בגזר הדין כתבו השופטים כי "אדם, איש משפחה, בעל ואב לילדים איבד את חייו בשל סכסוך חסר חשיבות וערך". אולי זה המשפט שמסכם הכי טוב את הפרשה כולה. לא מלחמת כנופיות על מיליונים. לא חיסול חשבונות ענק. רק פחד של עבריין מכך שמישהו שהוא מכיר "יבחר צד". ויוסי שריקי, בחור נורמטיבי שחזר מהשוק עם אבא שלו, מצא את עצמו באמצע. שש שנים אחר כך, גם אחרי גזר הדין, גם אחרי עשרות הדיונים וההסדרים והערעורים שלא יהיו, נשאר בעיקר הריק. "בסוף", אומר רוסו, "זה בן אדם שנרצח על כלום".
אלא שהמלאכה לא הסתיימה, ובתיק הזה עדיין רב הנסתר על הגלוי. המתנקשים במשה בן שמחון ובאלמוג פרץ לא אותרו עד היום.
