תמר כבר הפסיקה לספור כמה פעמים ברחה בתה יולי מהבית ומהפנימייה (השמות בכתבה בדויים). גם אחר הניסיונות האובדניים והאשפוזים הפסיכיאטריים כבר קשה לה לעקוב: מדובר במספר דו-ספרתי. רק בימים האחרונים נוסף למניין האשפוזים עוד לילה אחד. "יולי בלעה כדורים", מעדכנת האם בהודעת וואטסאפ. כעבור כמה ימים מגיע עוד עדכון: יולי איימה לקפוץ מגג בית הספר. מחר אולי יקרה עוד משהו. אצל יולי אף פעם אי אפשר לדעת.
יולי בת ה-17 היא נערה יפה וחכמה. "מלאת חן", נכתב באחד דוחות הסוציאליים הרבים שנכתבו עליה. מי שיראה אותה אולי לא יבחין בנפש הסוערת ובהפרעות ההתנהגות הקשות שמובילות אותה שוב ושוב למעשים קיצוניים ומסוכנים. באותו דוח מפורט גם מספר דו-ספרתי של בריחות, ועוד מספר דומה של פגיעות עצמיות. כבר שנים שזה ככה; אחיה הקטן של יולי, מספרת תמר, כבר לא מתרגש בכל פעם ששוטר דופק בדלת. הוא יודע: יולי כנראה שוב ברחה, או נתפסה כשהיא כפסע ממעשה אובדני מסוכן. לאף אחד, גם לא לגורמי הרווחה במקום מגוריה, אין ספק שמדובר בנערה שזקוקה לטיפול ולמסגרת שתדע להכיל את קשייה הרבים וגם - בתקווה - לעזור לה להיחלץ מהם.
ד״ר שולמית בלנק בוועדת הרווחה
(צילום: ערוץ הכנסת)
אך מסגרת כזאת לא נמצאה. כבר שנים שיולי נודדת בין פנימיות. בשנתיים האחרונות, אחרי עוד ניסיון אובדני בקפיצה מגובה רב, היתה משובצת יולי לפנימייה המוגדרת כפנימייה פוסט-אשפוזית לנערות שמתמודדות עם קשיים רגשיים ונפשיים. אלא שכבר יותר מחודשיים יולי נמצאת בבית: זה החל ברצף השעיות לאחר שנתפסה כמה פעמים עם סמים וסיגריות בשטח הפנימייה, והידרדר לכדי סילוק של ממש. לאחרונה, ולאחר שהוריה של יולי פנו לכל גורם אפשרי, הודיעה הפנימייה כי היא מוכנה לקבל את יולי בחזרה. אך תמר משיבה בגיחוך כשהיא נשאלת אם יולי מתכוונת לחזור לשם. "יולי צריכה עבודה התנהגותית"" היא אומרת. "היא צריכה גבולות ברורים ומסגרת נעולה. במקום זה, בכל פעם שהיא עוברת על החוקים נותנים לה צ׳ופר: לחזור הביתה - למרות שבבית היא מסכנת את עצמה. איך מצפים שמשהו ישתנה?".
ופתאום איש הצוות הגיע לישון בבית
לתמר יש דוגמה קטנה, אבל דרמטית, למה שהיא רואה כאוזלת יד בהתמודדות עם ניסיונותיה המתמידים של יולי למתוח את הגבולות: "ילדה שכמעט קפצה כבר כמה פעמים ממדרגות החירום - ועד היום המדרגות לא תוקנו. אז איך רוצים שאשן בלילה?״.
הפנימייה שבה משובצת יולי היא אחת מכמה פנימיות פוסט-אשפוזיות שמשרד הרווחה מגדיר כמשתייכות לפרופיל ״מעוז״: מסגרות שמיועדות לילדים מורכבים ביותר, שלא מצאו את עצמם בשום מקום אחר. המקום היחיד שנחשב למורכב יותר הוא מוסדות ״חסות הנוער״, שבהם לומדים ילדים שעברו על החוק.
אלא שרשימות ההמתנה אל המקומות הללו רק הולכות ומתארכות, ובינתיים גם בפנימיות ה"מעוז" נמצאים ילדים במצבים מורכבים מאוד, שנושאים על גבם ערב רב של אבחנות. לעתים מדובר ביותר מאבחנה אחת: הפרעות תקשורת, הנמכה קוגניטיבית ורקע פסיכיאטרי שמשולב גם עם קשיים משפחתיים, לימודיים והתנהגותיים. המכרז להפעלת המסגרות הללו יצא לדרך לפני כשלוש שנים, בניסיון לפתור בעיה שרק הולכת ומחריפה: האבחנות וההתנהגויות הסיכוניות של בני נוער הופכות קיצוניות יותר ויותר. הסיכון הופך מסוכן יותר, הקשיים הנפשיים - קשים יותר. בין היתר, מדובר על בעיות נפשיות, חרדות והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (ASPD).
בחלוף שלוש שנים, נראה שהולך ומתרחב הקונצנזוס המקצועי על כך שמודל ההפעלה של פנימיות ה״מעוז״ רחוק מלהיות מושלם. גם במשרד הרווחה מודים שהמצב דורש תיקון - אך פתרון מעשי לא נראה באופק. לפני חודשיים פורסם ב-ynet תחקיר הציג שורה של כשלים שנוגעים לנערים שהסתבכו עם החוק בעודם בפנימיית המעוז. מגוון העבירות רחב - ונדליזם, אלימות ותקיפת מדריכים - ובהיעדר כלים טובים יותר, הן נענות בהזמנת משטרה או בהתעלמות. אחת הסיבות הן שלעומת מוסדות "חסות הנוער" הנעולות, שם יש גדרות ואפשרות לנקוט בצעדים מגבילים כמו נעילת הנער לפרק זמן קצר - בפנימיות המעוז אין למדריכים אמצעים אלה. לכך אפשר להוסיף גם מחסור במיטות בחלק מהמסגרות - מה שמוביל לזמני המתנה ארוכים ושיבוץ שאינו תואם בהכרח את צרכיו המדויקים של הילד.
סיפורה של יולי חושף את המתרחש במסגרת שמיועדת לנערות. גם שם, במקרי הקצה, המצב לא תמיד טוב יותר. תמר מספרת על תקרית מטרידה במיוחד: מערכת יחסים שהתפתחה בין יולי לבין איש צוות חיצוני. בשלב מסוים, הוא אף הגיע לישון איתה בביתה. משנודע הדבר הוא פוטר מתפקידו, אך תמר רואה בכך עוד סימפטום של היעדר גבולות - מרכיב בסיסי בטיפול בהפרעות התנהגות. ״אף אחד לא הסביר לו את הגבולות המאוד ברורים שצריכים להיות במקום כזה", היא אומרת על המאבטח. "מדובר בילדה שלא מבינה מה מסוכן בדברים שהיא עושה. היא לא מבינה. במקום הזה אין מספיק השגחה".
תמר כבר על סף ייאוש. "יולי בזבזה כל כך הרבה שנים על מודל כושל, בלי לקבל טיפול מתאים", היא אומרת. הקושי של המסגרת לאזן את התנהגותה של יולי הוא גם זה שדחף אותה לאשפוזים פסיכיאטריים פעם אחר פעם. ״בחשבון הכללי, המדינה משלמת מיליונים על האשפוזים האלה״, אומרת תמר, ״במקום לדאוג למסגרת אחת שתעבוד״. מסגרות כאלה כמעט שאין, אך תמר, כמו הורים רבים אחרים, עדיין נאבקת על כך שיימצא ליולי מענה מתאים. ״משרד הרווחה חייב למצוא לה שיקום והגנה״, היא אומרת. הזמן דוחק: יולי כבר קרובה לגיל 18, ואם לא תשובץ כעת במסגרת מתאימה - החשש הוא שמשרד הרווחה פשוט יתנער ממנה.
יש מקום אחד, ומבוקש
כל השבילים והבירורים מובילים את תמר בסופו של דבר למקום אחד: פנימיית בני ארזים. מה שמייחד את המסגרת הזאת, מסבירים הורים וגורמי מקצוע שמכירים את הנושא, היא העובדה שעל אף שמדובר במסגרת פוסט-אשפוזית הפועלת באופן רשמי במודל זהה לשאר פנימיות המעוז - הגבולות בה נוקשים הרבה יותר. יש מי שזקוקים לכך, אומרים ההורים, שנואשו מפתרונות אחרים. המקום גם מתייחד בכך שהוא מנוהל בידי פסיכיאטרית, ד״ר שולמית בלנק. כך נמנעת ה״דלת המסתובבת״ שמאפיינת את חיי הנערים והנערות בפנימיות הפוסט-אשפוזיות האחרות: מהפנימייה לאשפוז ושוב לפנימייה, עד האשפוז הבא.
היבט משמעותי נוסף, אומרת תמר, הוא העובדה שב״בני ארזים״ מציעה גם הדרכת הורים, ורואה בכך חלק מהטיפול בילדים. "זה א"ב של טיפול", אומרת תמר, "אבל משרד הרווחה מתנהג כמו בשנות ה-50, עם גישה של ׳נוציא את הילד מהבית ונתקן אותו׳. זה לא עובד ככה. צריך לעבוד על הקשר עם המשפחה ועם הקשיים של כולם".
אלא שרשימת ההמתנה לפנימייה הזו ארוכה מאוד. "הבעיה היא שאין בכלל מענה לגל העצום של הילדים שזקוקים לפנימייה פוסט אשפוזית", סיפרה לאחרונה ד"ר בלנק בדיון שנערך בוועדת הרווחה של הכנסת. ״אנחנו מוצפים בילדים שמתחננים להיכנס".
תמר לא מתכוונת לוותר עד שגם תורה של יולי יגיע, אבל לא מבינה מדוע משרד הרווחה לא מרחיב את המסגרת הזאת, או פותח מסגרות דומות שיציעו מענה דומה. "יש מודל שעובד. למה לא לשכפל?", היא תוהה.
תמר היא אישה נחושה, ששולחת מכתבים ופונה למי שצריך על מנת לקדם את הנושא. היא לא מהססת להילחם על זכותה של בתה למסגרת שבה לא תסכן את עצמה. להורים רבים אחרים, היא אומרת, אין קול. שנים של התמודדות הותירו אותם מותשים. בודדים במערכה.
לאחרונה, ועדה רב-מקצועית שתפקידה לגבש תוכניות טיפול לילדים בסיכון המליצה פה-אחד על שיבוצה של יולי בבני ארזים. גם בעיר שבה היא מתגוררת המליצו על כך, ואף שלחו מכתב לשר הרווחה בנושא. אך נכון לעכשיו, במשרד הרווחה אומרים שיולי לא תשובץ ל״בני ארזים״, בין השאר "לנוכח גילה". זאת, על אף שבפנימייה ישנם נערים ונערות שממשיכים את שהותם גם לאחר גיל 18.
תמר מרגישה שזהו ניסיון להתנער מבתה, רגע לפני שתהפוך לבגירה ולא תהיה תחת אחריות משרד הרווחה. ״לילד עם סרטן היו אומרים ׳זהו, מעכשיו אתה לא מקבל טיפול כי הגעת לגיל 18?׳״, תוהה תמר. "משרד הרווחה ומדינת ישראל צריכים לדאוג לנערה הזאת, לפני שיקרה אסון".
עורכת הדין ד"ר שרון פרימור, שמייצגת את ההורים של יולי במאבקם יחד עם עו"ד רויטל לן כהן, מסרה כי "במקום לקחת אחריות ולדרוש עבור יולי מענים אמיתיים, במשרד הרווחה עוצמים עיניים ומנרמלים מציאות בלתי נתפסת של נערים ונערות בסיכון יומיומי שמופקרים״. לדברי פרימור, המחסור במסגרות מוביל למצב שבו "נערים מגיעים לרחוב, מנוצלים כטרף קל ופוגעים בעצמם".
תגובת משרד הרווחה
ממשרד הרווחה נמסר: "המקרה של יולי מוכר ומטופל על ידי גורמי המקצוע במשרד הרווחה והביטחון החברתי. מדובר במקרה מורכב, ונבחנים מענים הן במסגרת פנימייתית והן בקהילה. מפאת חובת החיסיון והגנה על צנעת הפרט, לא נוכל לפרט מעבר לכך.
"באשר לטענות הנוגעות לפנימיות המעוז ולמחסור במסגרות מתאימות, המשרד נמצא בשלבים מתקדמים בגיבוש מכרז להקמת מסגרות חדשות נוספות לטיפול בבני נוער הזקוקים לשירות הפנימיות הפוסט אשפוזיות. המכרז צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים.
"אנו עדים למגמה של עלייה במספר ההפניות של בני נוער למסגרות חסות הנוער בשנים האחרונות מסיבות מגוונות: גידול באוכלוסייה לצד אירועים משמעותיים ביותר ברמה הלאומית שמשפיעים מאוד על מצבם של בני הנוער. המשרד פועל ללא לאות על מנת לתת את השירות המקצועי והטוב ביותר עבור בני הנוער באמצעות השמות מדויקות למסגרות מתאימות, השקעה בכוח אדם ובפתיחת מסגרות חדשות".
מהפנימייה שבה שהתה יולי בשנתיים האחרונות נמסר: "הפנימייה הינה מסגרת טיפולית מפוקחת על ידי משרד הרווחה, ופועלת בהתאם לכל הנהלים וההנחיות הרגולטוריות. המסגרת מחזיקה בכלל ההיתרים הנדרשים, לרבות אישורי בטיחות וביטחון, ועומדת בבקרות שוטפות של גורמי הפיקוח".
