זריקות ההרזיה חוללו מהפכה עולמית ויש מי שחווים ירידה של כ-20% ממשקל הגוף בתוך חודשים ספורים. אחרים, לעומתם, נוטלים את אותן זריקות הרזיה בדיוק - ולא רואים שינוי משמעותי. הפער הזה, שמעסיק רופאים ומטופלים כאחד, קיבל לאחרונה תשובה מדעית ראשונה: חלק מההבדל טמון עמוק בתוך ה-DNA שלנו.
מחקר רחב היקף שפורסם בכתב העת החשוב Nature, שהתבסס על עשרות אלפי מטופלים, ניסה לפצח את אחת השאלות הבוערות בעולם הרפואה: למה תרופות ממשפחת GLP-1, כמו אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו, עובדות מצוין אצל חלק מהאנשים – וכמעט לא משפיעות על אחרים. הממצאים מראים שהשונות הזו אינה מקרית, אלא נובעת, לפחות בחלקה, מהבדלים גנטיים בין בני אדם.
אבל כאן מגיע הטוויסט: גם כשהחוקרים שילבו את כל הנתונים - גנטיים וקליניים - הם הצליחו להסביר רק כרבע מהשונות בתגובה לטיפול. כלומר, 75% מהסיפור בכלל לא כתוב בגנים.
המפה הגנטית: מי ירזה יותר, ומי יסבול מתופעות לוואי
המחקר זיהה לראשונה וריאנטים גנטיים ספציפיים שמשפיעים על התגובה לתרופות. אחד המרכזיים בהם נמצא בגן בשם GLP1R - הקולטן שעליו פועלות התרופות עצמן. אנשים שנושאים וריאציה מסוימת בגן הזה נוטים לרדת מעט יותר במשקל, אם כי מדובר בהבדל קטן יחסית.
בנוסף, נמצאו קשרים בין שינויים בגנים GLP1R ו-GIPR לבין תופעות לוואי כמו בחילות והקאות - תופעות שכיחות בטיפול. הקשר לגן GIPR הופיע בעיקר אצל מטופלים בטירזפטייד (מונג'רו), ולא אצל מי שנוטלים סמגלוטייד (אוזמפיק, וויגובי).
פרופ' לינה באסל שלמוןצילום: ארגון ERDERAפרופ' לינה באסל שלמון, מומחית לגנטיקה רפואית, מנהלת ארצית לחדשנות ומחקר ברפואה גנומית, מכבי שירותי בריאות, מסבירה כי התחום שבו עוסק המחקר - פרמקוגנטיקה - נועד בדיוק למטרה הזו: להתאים לכל מטופל את התרופה והמינון לפי המטען הגנטי שלו. "הרעיון פשוט", היא אומרת. "אם אנחנו יודעים מראש איך הגוף יגיב לתרופה, אפשר לעיתים למנוע מצב שבו היא לא עובדת - או גורמת לתופעות לוואי. כשעושים את הבדיקה רק אחרי שמתעוררת בעיה, זו כבר רפואה תגובתית, שלפעמים מגיעה מאוחר מדי".
לדבריה, הממצאים החדשים ממחישים את הפוטנציאל: החוקרים מצאו כי וריאציה בגן GLP1R קשורה לירידה טובה יותר במשקל, לצד קשר בין גנים כמו GLP1R ו-GIPR לבין תופעות לוואי - בעיקר בטיפול בטירזפטייד ולא בסמגלוטייד.
גנטיקה היא רק רבע מהסיפור
למרות ההתקדמות המדעית, המסר המרכזי של המחקר דווקא מצנן את ההתלהבות: הגנטיקה מסבירה רק חלק קטן מהתמונה. "גם המודלים המתקדמים ביותר הצליחו להסביר רק כ-25% מההבדלים בין מטופלים", אומר ד"ר עפיף נח'לה, מומחה לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה במכבי, מנהל מכון הסוכרת של מכבי שירותי בריאות בחיפה. "נכון שיש השפעה גנטית מסוימת - למשל וריאנט שקשור לירידה מעט גדולה יותר במשקל, ואחר שמעלה סיכון לבחילות והקאות בטירזפטייד - אבל ההשפעה הזו אינה גדולה מספיק כדי להנחות טיפול".
לדבריו, בפועל גורמים אחרים משמעותיים הרבה יותר: סוג התרופה, המינון, משך הטיפול ומחלות רקע כמו סוכרת. לכן, נכון להיום, אין הצדקה להשתמש בבדיקות גנטיות כדי להחליט על טיפול בהשמנה במסגרת השגרה.
ד"ר עפיף נח'להצילום: מכבי שירותי בריאותאת הפערים הללו רואים היטב גם בקליניקה. "אני פוגש מטופלים עם נתונים כמעט זהים שמגיבים אחרת לגמרי לאותה תרופה", הוא אומר. "יש כאלה שיורדים יפה במשקל עם מעט תופעות לוואי, ויש כאלה שמתקשים יותר – בין אם בגלל תופעות לוואי ובין אם בגלל תגובה פחותה לטיפול. לכן הגישה הנכונה היא להתאים את הטיפול בהדרגה, לעקוב מקרוב, ולהיות גמישים בבחירת התרופה ובמינון".
"בסופו של דבר, התרופות אינן תרופת קסם", הוא מסכם. "ההצלחה תלויה במידה רבה בהתמדה, בתזונה, בפעילות גופנית ובגישה מציאותית לתהליך - שהוא ארוך ודורש ליווי והתאמה אישית לאורך זמן".
לא רק כמה ירדתם
אבל מעבר לשאלה מי מגיב לטיפול, יש שאלה חשובה לא פחות: מה בדיוק הגוף מאבד בדרך. אחד הנושאים שפחות מדוברים סביב זריקות ההרזיה הוא לא כמה משקל יורד - אלא מאיזו רקמה הוא יורד. לפי הערכות, עד 40% מהירידה במשקל בטיפול בתרופות GLP-1 עלולה להיות מסת שריר ורקמות רזות.
"זה נתון קריטי", אומר ד"ר ניצן ענו, מנהל תחום הלונג'ביטי במכבי שירותי בריאות. "אנשים מסתכלים על המספר על המשקל וחושבים שהצליחו, אבל אם הם מאבדים שריר - זה עלול לפגוע בבריאות שלהם בטווח הארוך. וכאן נמצא בעיניי הפער הגדול ביותר בשטח".
לדבריו, שריר הוא הרבה מעבר לאסתטיקה. "זה איבר מטבולי חשוב שמשפיע על ויסות סוכר, בריאות הלב, תפקוד המוח ואפילו תוחלת החיים. מצב שבו אדם נראה רזה אך סובל מפגיעה מטבולית מכונה 'Skinny Fat' – וזה תרחיש שאנחנו רוצים להימנע ממנו". לכן, יש כיום קונצנזוס בקרב החוקרים ששימוש בזריקות הרזיה, שמקנה יתרונות רבים - לא רק לירידה במשקל אלא גם ללב ולכלי הדם, לכליות ולכבד, צריך להיות מלווה בליווי מקצועי, בספורט מתאים שבונה שריר ובתזונה מתאימה.
שלושת הדברים שבאמת קובעים הצלחה
אז אם לא הגנים – מה כן? לפי המומחים, ההצלחה בטיפול תלויה בעיקר בהתנהגות ובאורח החיים. הגורם הראשון הוא תזונה, ובעיקר צריכת חלבון מספקת. "אנחנו ממליצים על כ-1.2 עד 1.6 גרם חלבון לכל קילוגרם משקל גוף ביום", אומר ד"ר ענו. "זה לא פשוט, כי התרופות מדכאות תיאבון - אבל זה חיוני לשמירה על מסת השריר".
ד"ר ניצן ענו צילום: ארגון ERDERAהגורם השני הוא פעילות גופנית, ובמיוחד אימוני כוח. "הליכה וריצה חשובות, אבל הן לא מספיקות", הוא מדגיש. "צריך לעבוד עם משקולות, גומיות או משקל גוף לפחות פעמיים-שלוש בשבוע". הגורם השלישי הוא התמדה – לא רק בטיפול התרופתי, אלא גם בהרגלים. "אין קיצור דרך", אומר ד"ר נח'לה. "התרופות הן כלי, אבל הן לא עושות את העבודה לבד".
לכך מצטרף גם מרכיב נוסף שפחות מדברים עליו: סטרס. רמות גבוהות של הורמון הסטרס, קורטיזול, עלולות לפרק מסת שריר ולעודד הצטברות שומן בטני, ולכן גם שינה איכותית ותמיכה רגשית הן חלק בלתי נפרד מהטיפול.
לבחור את הטיפול המתאים ביותר
סוגיה נוספת שמדאיגה רופאים היא מה שקורה אחרי שמפסיקים את הזריקות. לא מעט מטופלים חווים עלייה חוזרת במשקל – תופעה המכונה "אפקט היו-יו". "הבעיה היא לא רק העלייה עצמה", מסביר ד"ר ענו. "המשקל שחוזר הוא בעיקר שומן, בעוד שהשריר שאבד לא חוזר באותה מידה. עם הזמן זה עלול להוביל למצב של השמנה סרקופנית - שילוב של עודף שומן ומחסור בשריר, שמעלה סיכון בריאותי".
בעידן שבו הרפואה מתקדמת במהירות, הרעיון של "בדיקה אחת שתגיד לנו הכול" הוא מפתה מאוד. אבל המציאות מורכבת יותר. המחקר החדש אכן פותח פתח לעתיד של רפואה מותאמת אישית, שבה ניתן יהיה לבחור מראש את התרופה והטיפול המתאימים ביותר לכל אדם.
"אנחנו שואפים להגיע למצב שבו נוכל לחזות מראש איך מטופל יגיב לטיפול", אומר ד"ר ענו. "אבל גם כשזה יקרה – זה לא יחליף את הצורך באורח חיים בריא".
המחקר החדש מספק הצצה מרתקת לעתיד הרפואה, אך גם מזכיר אמת בסיסית: הגוף שלנו אינו נקבע רק על ידי הגנטיקה. ה-DNA אולי משפיע על נקודת הפתיחה – אבל הדרך עצמה תלויה בהחלטות יומיומיות: מה אנחנו אוכלים, כמה אנחנו זזים, ואיך אנחנו מתמידים. ובסופו של דבר, כפי שמדגיש ד"ר ענו, המטרה אינה רק לרדת במשקל. "לא להיות רזים לעונת הרחצה – אלא להיות בריאים, חיוניים ועצמאיים גם בגיל 80 ו-90".
