מה צריך לקרות כשמתרחשת הטרדה מינית בתוך עמותה פמיניסטית בולטת, ממובילות המאבק באלימות מינית? ברור: להאמין ולעטוף את הקורבן, למצות כל הליך נגד התוקפן, לנהוג בשקיפות ולהוקיע בפומבי את המטריד. זה לא קרה בעמותת "כולן". פרשה שיותר מחודש מטלטלת ומאתגרת את הפמיניזם בישראל.
תקציר, למי שאינם מעורים: "כולן" הוקמה לפני כחמש שנים ופיתחה בולטות רבה, בתקשורת ובעיקר ברשתות החברתיות, במאבק הציבורי נגד האשמת הקורבן. בין היתר נטלה חסות על "צעדת השרמוטות" בתל אביב, אירוע שעוד קודם צבר תאוצה ופופולריות. רוב המתנדבות בשורותיה היו נערות או נשים צעירות, אידיאליסטיות, נועזות, מעוררות השראה. גם אותי, פמיניסטית ותיקה שכמהה לדור המשך, הן ריגשו וחיזקו.
דמות בכירה ב"כולן", ומהמעטות שהועסקו בשכר, הייתה מנהלת הדיגיטל, מרגלית לנק. לפני כחודש פרסמה מתנדבת צעירה, נפגעת אלימות מינית בילדותה, כי במהלך פעילות העמותה בדירתה של לנק, היא הטרידה אותה בקביעות. לנק סיפרה לה שוב ושוב על הפנטזיות שלה ושל בן זוגה "לעשות איתה שלישייה", הושיבה אותה על מיטתה, והוציאה, לחרדתה ולמצוקתה של הצעירה, צעצועי מין, אזיקים ושוט, תוך שהיא מדגימה אותם בחיוך על ידיה.
לנק הועזבה מהעמותה בשקט מגונה. בלי שקיפות, בלי דיווח, בלי פרסום שמה. אבל דבריה של הצעירה, גם בטוויטר, וגם בראיון מכמיר לב, בקול רועד, אצל קרן נויבך, הכו גלים ויצרו סערה גדולה. העמותה דבקה בשתיקה מביכה. אחר כך הגיעו התבטאויות מאוחרות מדי, פושרות ומתפתלות. רחוקות מאוד מהדברים הנכוחים והנוקבים שדוברותיה נהגו להשמיע כלפי גופים בסיטואציה דומה.
רדיקליות היא לא רק סיסמאות חדות, ציוצים אמיצים והפגנות מוצלחות. מבחן הקצה שלה הוא כשאת נדרשת לפעולה בתוך ביתך שלך
בהמשך חשפה לנק עצמה את זהותה, בהתנצלות אומללה: "תפסתי את הקשר כחברות קרובה, עמוקה, כנה ומשוחררת, של נשים בוגרות ושוות... באותו זמן לא הבחנתי עד כמה אופן ההתבטאות שלי הפריע לה...". התגובות ללנק היו מרות, נדהמות ונזעמות. הן התגמדו נוכח ציוץ מאוחר יותר, מחריד, של העמותה עצמה: "מ' שגתה, הציעה הצעה מינית לחברה. יש לבחון אם האמירה היא בבחינת הטרדה – ועדיין, אנחנו מסרבות להשתתף בלינץ'. היא לא עבריין מין".
זה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של העמותה. השימוש בקלישאות השוביניסטיות השחוקות ביותר אצל מצופפי השורות, "לינץ'", "הוא לא עבריין מין", האות המגוננת מ' לאחר שהמטרידה כבר נחשפה. לרגע נדמה שהציוץ הבא יהיה "למה היא נזכרה רק עכשיו". אפילו מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, האמונים זה עשורים, בעקביות ובסיזיפיות, בסיוע לקורבנות, נאלצו להגיב ולהזכיר, ביובש, כמנהגן, את הסעיפים הרלוונטיים הרבים בחוק למניעת הטרדה מינית, ובהם "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות".
2 צפייה בגלריה
ברכה ברד
ברכה ברד
המנכ"לית היוצאת של "כולן", ברכה ברד
(צילום: מתוך הווידאו)
הצייצנית המשפיעה "קרואלה דה ויל", סיכמה את הפרשה כשציירה את הלוגו הוורוד של "כולן" ובתוכו המילים: "כולן בשביל אף אחת". ואכן, העמותה איבדה את זכות קיומה. נשארנו עם הלקחים:
– במלל העמום והכושל שיצא מהעמותה, סופר שוב ושוב על הישגיה. כדאי לזכור שזה לא טיעון מקל. להפך. מחדל כזה, דווקא בקרב מובילות המאבק, זורע הרס וצער גדולים פי כמה.
– תגובות השמחה לאיד שגדשו את הרשת מצערות, אבל לא צריך להיבהל מהן. מדובר במגיבים שבלי או עם הפרשה, מתעבים את הרעיון שיבוא יום שבו נשים (וגם גברים) יהיו מוגנים מאלימות מינית, פיזית או מילולית.
שלי יחימוביץ' ויגאל גואטהשלי יחימוביץצילום: פיני סילוק, תאגיד כאן 11
– רדיקליות היא נשמת אפו של המאבק הפמיניסטי ארוך השנים. שום פריצה היסטורית לא נעשתה בידי נשים צייתניות, אלא בידי נשים נועזות שעיצבנו את הפטריארכיה. אבל צריך לזכור שרדיקליות היא לא רק סיסמאות חדות, ציוצים אמיצים והפגנות מוצלחות. מבחן הקצה שלה הוא כשאת נדרשת לפעולה בתוך ביתך שלך.
מאות הפעילות בעמותה, קטינות ובגירות כאחד, הבינו היטב את הכישלון במבחן הזה. הן נטשו את שורות העמותה בסלידה, במפח נפש ובזעם. ראיה חדה לכך שהנורמות של העידן הפמיניסטי החדש לא נסדקו, ומי שמעלה בהן – הוקעה.
  • שלי יחימוביץ היא עיתונאית, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com