נציב התלונות על השופטים אשר קולה מצא מוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופטת בית משפט השלום באשדוד - שעיכבה מתן פסק דין במשך יותר מ-14 חודשים. זאת, בעוד החוק קובע גבול של שלושה חודשים. "תוצאה שלפיה בעל דין נאלץ להמתין כשנה למתן פסק דין בעניינו איננה מקובלת, ומהווה עינוי דין לצדדים", כתב קולה.
הנציב קבע כי "חובתו של בית המשפט היא להביא לסיומו המהיר של הטיפול בהליך, וחובה זו אינה יכולה לסגת באופן מוחלט מפני עומסי עבודה. מתן פסק דין תוך חריגה כה משמעותית מהוראות הדין פוגע בזכויות המתלוננת, ומערער את אמון הציבור כולו במערכת המשפט".
המתלוננת היא נתבעת בתביעת לשון הרע, שהלינה על עיכוב משמעותי במתן פסק הדין. לטענתה, סיכומי הצדדים הוגשו בתחילת חודש ספטמבר 2024, ופסק הדין לא ניתן במועד - חרף הוראות החוק הקובעות כי הוא יינתן לא יאוחר מ-90 ימים לאחר תום הדיון בהליך.
בתגובתה לתלונה אישרה השופטת כי חל עיכוב במתן פסק הדין, הביעה צער והתנצלה בפני הצדדים. היא ציינה כי פסק הדין הושלם בינתיים וניתן לצדדים, טרם מסירת התגובה לנציבות.
לדברי השופטת, מדובר בתביעת לשון הרע מורכבת שחייבה בחינה יסודית של ראיות רבות, ובהן עשרות הודעות דואר אלקטרוני. עוד היא ציינה כי בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים בכמה ערכאות. לדבריה, העיכוב נבע "מעומס עבודה חריג ולא, חלילה, בשל זלזול או חוסר הבנה", בעוד שנדרשה לתעדף הליכים מתחום דיני המשפחה העוסקים בענייני קטינים ומקרי חירום.
הנציב הדגיש כי התקנה קובעת עוד שאם שופט אינו נותן את פסק דינו במועד, עליו למסור על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט הרלוונטי. זאת לשם בחינת האפשרות של הנשיא לנקוט צעדי ייעול ניהוליים. השופטת לא דיווחה על כך.
עוד עלה כי במהלך הדיון השופטת מסרה החלטה בבקשה למתן פסק דין מצד הנתבעת, ובה קבעה כי "פסק הדין יינתן בהתאם לסדר הגשת סיכומים וקדימויות הנובעות מנושא התובענות. עם מתן פסק הדין הוא יישלח לצדדים". אולם, בפועל, חלפו כחמישה חודשים עד להגשת התלונה, ושישה נוספים עד למתן פסק הדין. בהחלטה אחרת של הנציב נקבע כי מתן החלטות היוצרות מצג בדבר הכרעה קרובה, שאינה מתממשת בפועל, יוצר "מציאות שלא ניתן לקבלה בשום פנים ואופן".
2 צפייה בגלריה
"חריגה משמעותית מהוראות הדין, פגיעה בזכויות המתלוננת". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
השופטת ייחסה כאמור את העיכוב לעומס עבודה כבד, ולתיעדוף תיקים העוסקים בדיני נפשות. אולם, גם בהתחשב בעומס המוטל על בית המשפט ובמורכבות התיק, עיכוב כה ממושך מביא לתוצאה בלתי נסבלת של עיכוב בלתי סביר ובלתי ראוי. בשונה מנסיבות מקרה אחר, שבו נדחתה התלונה בגין עיכוב בשל בעיה משפטית אובייקטיבית של השופטת מלעבוד במשך תקופת זמן ממושכת, במקרה זה "מדובר כאמור בעיכוב הנובע מסדרי עבודה פנימיים, שדחקו את עניינה של המתלוננת לפרק זמן בלתי סביר", כתב קולה.
הנציב ציין גם כי אף שפסק הדין אכן ניתן בינתיים, "וטוב שכך", שכן בכך בא העניין על תיקונו במובן הטכני - אין בכך כדי לטשטש את הפגם המהותי שנפל בעצם העיכוב הממושך. "לאור האמור, ובהתבסס על אמות המידה המחמירות שנקבעו בהחלטות הנציבות בעבר, הגיע הנציב לכלל מסקנה כי התלונה מוצדקת", כתב.
"העיכוב הממושך, בשילוב החלטות הביניים שיצרו ציפייה שלא התממשה, חורגים מסטנדרט ההתנהלות המצופה משופט. חובתו של בית המשפט היא להביא לסיומו המהיר של הטיפול בהליך, וחובה זו אינה יכולה לסגת באופן מוחלט מפני עומסי עבודה. מתן פסק דין תוך חריגה כה משמעותית מהוראות הדין פוגע בזכויות המתלוננת ומערער את אמון הציבור כולו במערכת המשפט".
קולה, נזכיר, היה מועמדו של שר המשפטים יריב לוין לליווי חקירת הפצ"רית, אך בשבוע שעבר בג"ץ דחה את בקשתו החוזרת של לוין למנותו. השר ביקש מבג"ץ לשקול שוב את מינוי קולה, ולהוציאו לחופשה מתפקידו הנוכחי. הוא ציין כי הגיע למבוי סתום - אך בהחלטת השופטים נקבע כי "הקשיים המתוארים בכל הנוגע לאיתור מועמד למינוי כגורם מלווה – שיעמוד בקנה אחד עם הוראות החוק ועם האמור בפסק דיננו, ויאות לקבל על עצמו את התפקיד – אין בהם כדי לאפשר מינויו של גורם מלווה שלא בהתאם לדרישות הדין".
