פרסום ראשון: פחות משבוע לפני טקסי הזיכרון במינכן לציון 50 שנה לרצח 11 חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, ואחרי מאבקים ארוכים, נראה כי הושגה הסכמה בין גרמניה לבין משפחות הקורבנות.
3 צפייה בגלריה
מתוך הטבח במינכן
מתוך הטבח במינכן
מתוך הטבח במינכן
(צילום: AP)
אחרי ההצעה הגרמנית לפיצויים בסך 6.8 מיליון יורו לכלל המשפחות, שנדחתה על-ידיהן על הסף וכונתה "מעליבה", הגישו הגרמנים הצעה של 1.6 מיליון שקל עבור כל משפחה - כמעט 483 אלף יורו, לעומת 200 אלף יורו בהצעה הקודמת. מדובר סך הכול ב-23 משפחות זכאיות, כך שההצעה החדשה עומדת על יותר מ-11 מיליון יורו. כבר אתמול אמרו בכירים בישראל כי הגרמנים מתכוונים להגדיל משמעותית את הצעתם.
המשפחות, נזכיר, הודיעו שלא יגיעו לטקס ההנצחה במינכן בעקבות ההצעה הגרמנית הראשונה - אך כעת נראה כי יחזרו בהן. המשפחות התכנסו הבוקר לשיחת זום ביניהן שבה התקבלה החלטה כמעט סופית שלפיה הן אינן מעוניינות להילחם יותר, וכנראה תקבלנה את ההצעה. אם ההצעה תתקבל על-ידי המשפחות הן יגיעו לטקס שייערך בשבוע הבא, טקס שעליו עמלו הגרמנים בשנתיים האחרונות והשקיעו בו רבות ושיתקיים במעמד נשיאי שתי המדינות. הנשיא הרצוג, נציין, לא התכוון להשתתף בטקס מתוך כבוד להחלטת המשפחות - אך כעת, עם הסכמתן, הוא צפוי להגיע אליו גם כן.
3 צפייה בגלריה
איל אייל שפירא בן של עמיצור שפירא נרצח רצח מינכן גרמניה
איל אייל שפירא בן של עמיצור שפירא נרצח רצח מינכן גרמניה
המאבק לפיצוי הוביל לקרע בין המשפחות. אילנה רומנו, אנקי שפיצר ואייל שפירא
(צילום: עוז מועלם, הוועד האולימפיז)
עם קבלת ההצעה תגיע לסיומה הסאגה המכוערת בין הממשלה הגרמנית למשפחות הקורבנות, שנמשכת כבר חמישים שנה. המשפחות דרשו וקיבלו מהגרמנים הודאה באשמה שלהם באירוע, גישה ושקיפות לכל הפרוטוקולים של החקירות והקמת צוות היסטוריונים ישראלי-גרמני שישחזר ויחקור את האירוע. סלע המחלוקת האחרון שנשאר בין הצדדים היה הסכום הכספי, שכעת כאמור נפתר גם כן.
ב-5 בספטמבר 1972, במהלכה של אולימפיאדת מינכן, מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" חטפו ורצחו 11 ספורטאים מהמשלחת הישראלית, באירוע שלימים ייזכר כ"טבח הי"א". לאחר הרצח שתיים מאלמנות הספורטאים - אנקי שפיצר, רעייתו של מאמן הסיף אנדרי שפיצר, ואילנה רומנו, רעייתו של מרים המשקולות יוסף רומנו, לקחו על עצמן לייצג את משפחות הקורבנות מול הגורמים הרשמיים בגרמניה. בין היתר בנוגע לחקירת האירוע, ובכלל זה מבצע החילוץ המאוחר והכושל, הנצחת זיכרונם וכן תשלום הפיצויים.
על רקע המאבק לפיצויים נוצר קרע משפחות החללים: רומנו ושפיצר דרשו להמשיך להיאבק כדי לקבל פיצוי כספי ראוי, ואילו אייל שפירא - בנו של עמיצור שפירא ז"ל - טען שמדובר בניסיון לסחוט את הגרמנים. יתר המשפחות חתמנו אמנם על תמיכה ברומנו ובשפיצר, אך חלקן לא הסכימו עם דרכן.

"בהתחלה קיבלתי את הייצוג שלהן, הייתי צעיר וטרוד מדי עבור ריצה אחר ההנצחה והפיצויים", אמר שפירא, שהפך בשנה האחרונה לאופוזיציה קולנית נגד שתי האלמנות, לפני שבועיים. "באולימפיאדה ב-1996 קיבלתי אות אזהרה ראשון. הוזמנו שם כיתומים כדי להגיד את דברנו. אבל אילנה ואנקי הגיעו גם. הרגשתי שהגעתי לגנון עם שתי גננות. הן לא נתנו לי לדבר. התקשרו לאשתי בישראל וביקשו שאסתום את הפה".
שפירא היה היחיד שלא חתם על ייפוי כוח שעליו חתמו כל המשפחות עבור רומנו ושפיצר. הוא הגיש בקשה משפטית שהן לא ייצגו אותו ולא ידברו בשמו. עוז שפירא, אחיו של אייל, שהיה השותף שלו במרד נגד שפיצר ורומנו, התקפל וחתם על המסמך. עוד שתי משפחות שדיברנו איתן הביעו את אי-הסכמתן להחלטה להחרים את הטקס. "המבנה של המשפחות הוא לא ממש דמוקרטי", אמרה לי בת לאחת ממשפחות הקורבנות, "אי-אפשר להביע את רצונך כמו שאתה רוצה כי יש קצת פחד והרגשה של איום מצד אילנה ואנקי. כולם רק רוצים להיות בשקט ולקבל את הכסף".
על טענותיו של שפירא מסרה רומנו כי "סבלו של אייל גדול כסבלנו, אבל הוא בוחר לייצג את עצמו ולפגוע באחרים. בהתחלה היה מפתח נקודות שבו אלמנות היו אמורות לקבל יותר כסף מנכדים, אבל אני ואנקי נאבקנו כדי שכולם יקבלו פיצוי שווה. הפסקתי להתבייש בזה שמגיע לי פיצוי ראוי".