"אני יהודייה ממוצא סורי. זה אומר שאני טכנית יהודייה-ערבייה. כשאני עושה מדיטציה אני אף פעם לא מגיעה לשלוות נפש. היהודייה שבי אומרת 'אוי אלוהים, כולם שונאים אותי' והערבייה עונה לה: 'כן! את צריכה למות'".
הקטע הזה, מתוך הסטדנאפ של אולגה ניימר, הפך ללהיט ברשתות החברתיות, על רקע מצבם המדאיג של היהודים, בפרט בניו יורק, מאז מתקפת 7 באוקטובר. בקטע אחר מאירוע פומבי, שבו היא לועגת לראש העיר הנבחר זוהראן ממדאני היושב בקהל, היא אומרת לו בפניו: "אני יהודייה סורית אז אני בטוחה שאתה אוהב לפחות חצי ממני". בהמשך השוותה אותו למשה רבנו: "אתה כמו משה. אתה גם גורם ליציאה של יהודים – לפלורידה".
ניימר. "לפעמים צריך להתאים את עצמי לקהל"
(צילום: אלבום פרטי)
הקטע הזה מאפיין מאוד את הסטדנאפ של ניימר – בוטה, כן ומחובר מאוד לזהות היהודית שלה. כבר קרוב לעשור היא מופיעה באולמות הסטדנאפ האייקוניים של ניו יורק, והיא יוצאת גם להופעות בפלורידה ובמקומות אחרים בארצות הברית. היא הופיעה גם בלונדון וכמעט בישראל, אבל ברגע האחרון החליטה להתרכז בביקור המשפחתי שלה בארץ. ככל הנראה היא עוד תופיע פה בעתיד.
אחרי שהופעתי בלונדון, מישהי כתבה מכתב לבעלי האולם שאני 'מגעילה' ושהיא לא רוצה ש'רוצחי תינוקות' יופיעו שם. בעיניי זה מגוחך, וממש לא אכפת לי מתגובות כאלה, אבל אני מבינה שזה קיים ולפעמים צריך אולי לוותר על קטעים מסוימים באולמות ספציפיים
המופע שלך השתנה מאז מתקפת 7 באוקטובר בישראל וההתקפות על יהודים בארצות הברית?
"אני אומרת את אותן בדיחות, אבל מודה שלפעמים זה מפחיד אותי. זה תלוי מאוד בקהל. יש בדיחות או קטעים שיכולים להיות מצחיקים מאוד באולם מסוים עם קהל כזה או אחר, אבל לא הייתי עושה אותם באולם שבו אני מרגישה שזה יכול ללכת למקומות פחות טובים. יש לי בדיחה ותיקה על זה שאני חוזרת הביתה אחרי הגירושים וצריכה לחלוק שוב חדר עם אחותי. אני מתארת איך אנחנו מתחילים לריב על טריטוריה בתוך החדר, שמות גבולות ומאשימות זו את זו ב'כיבוש' שטחים. אני בעצם צוחקת על זה שאף אחת לא מוכנה להתפשר על 'פתרון שתי המדינות' בתוך חדר שינה אחד וכל פלישה היא הכרזת מלחמה. סיפרתי את הקטע הזה בהופעה בלונדון, ומישהי כתבה מכתב לבעלי האולם שבו הופעתי שאני 'מגעילה' ושהיא לא רוצה ש'רוצחי תינוקות' יופיעו שם. בעיניי זה מגוחך, וממש לא אכפת לי מתגובות כאלה, אבל אני מבינה שזה קיים ולפעמים צריך אולי לוותר על קטעים מסוימים באולמות ספציפיים".
ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני. צחקה עליו בפניו
(צילום: Ryan Murphy / AP)
לדבריה, "זה לא רק בהקשר של ישראל. אותו קטע על טראמפ יכול להיגמר בצחוק משוגע וקהל שנהנה במקום אחד, ובמקום אחר מעורר מחלוקת וצעקות. אני רוצה להצחיק אנשים, אבל בתוך האולם יש קהל מגוון ולפעמים מה שמצחיק אחד מסעיר את האחר".
ניימר, שגדלה בברוקלין בבית דתי-אורתודוקסי, מרגישה היטב את שינוי האווירה בניו יורק כלפי יהודים. "אפילו כשאני מציגה את עצמי על הבמה ואומרת שאני יהודייה, יש לפעמים תגובות לא טובות בקהל. כשאני ממשיכה לקטע שבו אני מספרת שאני יהודייה-סורית יש כאלה שאומרים: 'את מהטובים שלהם'. זה ממחיש את התודעה של חלק מהאנשים בעיר", היא מתארת. "אם אני מרגישה שהקהל טוב וזורם אני לא מגבילה את עצמי, ואני הכי משוחררת כשההופעה היא לקהל יהודי. איתם אני אוהבת לספר בדיחות עם ניואנסים יהודיים שרק הם יכולים להבין, אבל לרוב אני מופיעה לקהל מגוון – יהודים ולא-יהודים".
באחד המקרים היא הייתה אמורה להשתתף בהופעה שחלק מההכנסות שלה יועדו לחיילי צה"ל שזקוקים לטיפול בטראומה, אבל בעקבות מחאה הוכנסו האמנים ל"רשימה שחורה" ולבסוף ההופעה בוטלה. "מה היה הפשע הגדול? לעזור לאנשים בפוסט-טראומה? לסייע למאמצים לשחרור חטופים? לעזור לנפגעי המלחמה? הרבה חושבים שזה דפוק להתנהג ככה ולעשות רשימות שחורות, אבל פחדו שזה יעשה בעיות נוספות ולכן זה בוטל", היא אומרת. "הרבה גם תקפו אותי אחרי שהתפרסם הסרטון שלי נגד ממדאני. תייגו אותי בתור 'ציונית' וגם איבדתי חברים שהיו איתי שנים בדיוק על הרקע הזה. אבל אני רואה את זה לטובה: הבנתי מי הם היו באמת, ולדעתי כל מה שקרה וקורה חיזק את הקהילה היהודית עצמה. אני חושבת שכל מה שקרה סימן אותי בתור יהודייה ובאמת התחלתי להופיע יותר ויותר לקהל יהודי".
"אני כבר לא רוצה לדבר על מציצות"
ניימר התחתנה בגיל 17 והתגרשה בגיל 20, ולמעשה די עזבה את העולם האורתודוקסי. "אני פחות דתייה ממה שהייתי בצעירותי, אבל עדיין אוכלת כשר, הולכת לארוחות משפחתיות וחוגגת חגים", לדבריה. "אני חושבת שהיהדות הספרדית מאפשרת יותר לכל מיני אנשים, דתיים יותר או פחות, להיפגש באותו בית כנסת ולהתפלל ביחד, גם אם אחרי זה כל אחד עושה מה שהוא רוצה ומרגיש לנכון".
קטע על זהותה כיהודייה ממוצא סורי
המופע שלך כולל גם אמירות לא קלות על המשפחה, וגם חלקים על דייטינג וסקס. איך זה מתקבל בקהילה שבה גדלת?
"אבא שלי לא ראה את המופע. אמא שלי עוקבת אחריי ברשתות אבל אנחנו לא מדברות על זה. היו פעמים שהתביישתי קצת על סרטונים שיצאו, אבל זאת הקריירה שלי וזה מה שאני עושה בחיים – כותבת ומצחיקה. איבדתי חברי ילדות שנשארו יותר בקהילה המקורית. הלכתי לסגנון חיים אחר ולא התחתנתי שוב מאז הגירושים בגיל 20. עכשיו יצאתי עם בחור יהודי, ואבא שלי חשב שזה בזכות הסטנדאפ, אז הוא היה קצת יותר חיובי כלפי המופע. בכל מקרה, אני סלקטיבית יותר לגבי מה שאני מעלה לרשתות, ולפעמים אם זה 'מלוכלך' מדי אני מעדיפה לא להעלות ולנסות לכתוב 'נקי' יותר. אני מתחילה להרגיש שזה פחות קוּל להתעסק בחומרים האלה. אני כבר מבוגרת יותר ולא רוצה לדבר על מציצות וסקס. זה חלק מהחיים, אבל בשעה של הופעה יש אולי 10 דקות על סקס, ואני לא רוצה שזה יהיה הדבר העיקרי".
בקטע מאירוע פומבי, היא לעגה לזוהראן ממדאני שישב בקהל ואמרה לו בפניו: "אני יהודייה סורית אז אני בטוחה שאתה אוהב לפחות חצי ממני". בהמשך השוותה אותו למשה רבנו: "אתה כמו משה. אתה גם גורם ליציאה של יהודים – לפלורידה"
היא מוסיפה: "כשבנים סטנדאפיסטים מדברים על סקס הם יכולים לצאת מזה או להצליח לא לקשור את זה אליהם ישירות. אצל בנות זה אחרת. אנשים חושבים שאלה ממש החיים האישיים שלי, אבל כמובן זה סטנדאפ, שאולי מבוסס על משהו אבל בטח לא תואם את המציאות. לפעמים אני שוכחת שאנשים מאמינים לבדיחות שלי. אני רוצה להצחיק ולפעמים אני ממש מתרחקת מהאמת כדי שיהיה פאנץ' טוב. זה לא אומר שזה מה שקרה לי במציאות".
לעשות הכול למען ישראל
ניימר אולי רוצה לכתוב "נקי יותר", אבל אולי הבדיחה המפורסמת ביותר שלה כוללת יהודייה אחרת – מוניקה לוינסקי. ניימר אומרת בהומור קיצוני שהיא פטריוטית כל כך ואכפת לה כל כך מיחסי ישראל-ארה"ב, שהיא הייתה מוכנה לעשות עבור נשיא ארצות הברית את מה שמוניקה לוינסקי עשתה עבור ביל קלינטון בשנות ה-90, ואפילו יותר – כל זה רק כדי להבטיח את המשך התמיכה האמריקנית, המימון והנשק לישראל.
קטע על דייטינג
"פעם, אחרי אחת ההופעות, ניגשה אליי בחורה ממוצא פלסטיני ואמרה לי שהקטע הזה גרוע. שאלתי אותה: 'את לא היית שמה *** בפה בשביל פלסטין?' היא ענתה שלא, ועניתי: 'אז את לא אוהבת מספיק את פלסטין'. כשאני אומרת שיהודים יעשו הכול בשביל ישראל – יהודים יבינו את זה מיד. ככה רובנו גדלנו. אבא שלי גאה בי על זה".
ניימר מעידה שהיא כותבת כל יום 18 דקות ("ח"י דקות", היא צוחקת) במטרה להמציא חומרים חדשים למופע. "הרבה פעמים אני חושבת על משהו, יש לי כיוון ואין לי פאנץ' – ואז אני הולכת לערב של בדיקת חומרים, ושם, על הבמה, זה פתאום בא לי. המוח שלי מנסה להציל את זה. יש בי לחץ כל הזמן לחדש ולכתוב חומרים חדשים. כנראה תמיד אכתוב על משפחה, דת ודייטינג, אבל אולי בצורה נקייה יותר".
מה הצעד הבא?
"אני רוצה לעשות יותר מופעים, להיות חזקה ברשתות, והחלום הגדול שלי הוא טלוויזיה. אני ממש רוצה לכתוב סדרה על 'נערות רעות' באולפנה. היו הרבה מאיתנו בשנות העשרה שהיו עם חצאית בלימודים אבל בערב היינו לגמרי אחרת. גם כל הדינמיקה בין הבנות, התחרותיות, הרקעים המשפחתיים והיחס לדת – יש פה חומרים מעולים. אני מקווה שאכתוב את זה טוב ושאוכל לקחת את זה לטלוויזיה".
