אלוף פיקוד צפון, רפי מילוא, צוטט באחרונה כמי שמתוודה בפני תושבי משגב-עם על כך שצה"ל הופתע מכוחו של חיזבאללה ומיכולות השיקום שלו: "יש פער בין מה שחשבנו למה שאנחנו מוצאים". האלוף הוסיף כי ההערכות לגבי נטרול כוחו של הארגון לאחר מבצע "חיצי צפון" שקדם להסכם הפסקת האש עמו היו אופטימיות למדי. טרם המתקפה באיראן שיגרו בצה"ל ובממשלה איומים לחיזבאללה לבל יעז לפתוח חזית שנייה בזמן מלחמה עם איראן, למרות זאת הארגון הצטרף ללחימה לאחר חיסול חמינאי.
ההערכה השגויה והאופטימית הזו מצטרפת להערכה האופטימית ששררה בישראל לאחר מכת הפתיחה הישראלית-אמריקאית במבצע "שאגת הארי" מול איראן. גם אז סברו ההערכות בישראל, עליהן התבססה ההחלטה לצאת למלחמה, שמכת הפתיחה תוביל בסבירות גבוהה לגל מחאה שיפיל את המשטר. זה לא קרה.
כל זה עומד כמובן לצד ההערכות האופטימיות והמקלות שעמדו במערכת הביטחון טרום 7 באוקטובר כאשר דמיינו תרחישי הסלמה מצד חמאס, התרחישים נסובו סביב פיגוע ממוקד ביישוב או חדירה דרך מנהרה. בוודאי לא התעוזה והתוכנית המאסיבית ולצערנו הקטלנית שנראתה בעוטף עזה בבוקר 7 באוקטובר.
יכולת חלשה בהערכת הרתעתה של ישראל
שלושת האירועים הללו מצביעים על תופעת עומק המאפיינת את קהילת המודיעין הישראלית ואת מעריכי ההערכות הקובעות בשנים האחרונות: יכולת חלשה בהערכת הרתעתה של ישראל והשפעתה על קבלת ההחלטות של אויבינו לצד הערכות אופטימיות מדי בנוגע לפגיעה ביכולות האויב לאחר סבבי לחימה. הרתעה הינה סך המהלכים שהאויב סבור שיכילו את תגובת ישראל אל מול פתיחתו במלחמה, ובהם המחיר שהוא צופה שייגבה ממנו. הרתעה אמורה לעכב או למנוע את החלטתו לקחת סיכונים. כאשר ארגוני טרור לוקחים את הסיכון ופותחים בסבב לחימה ניתן להבין שההרתעה הישראלית אינה אפקטיבית דיה.
עדיף להיות מוכנים מדי, עירניים מדי, ופסימיים מדי מול הצפוי להתרחש, מאשר לצייר תמונה לא מדויקת שמסיימת סבבים בהערכות אופטימיות ואולי נמהרות על "הסרת" איומים ו"החלשת והרתעת" ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה
אומדן יכולות אויב לאחר סבב לחימה היא הערכה שמטרתה לאמוד את הנזק שנגרם לאויב בתום סבב, יש בה ניתוח השפעת התחבולות ומהלכי הלחימה מצידנו, וניסיון להעריך על בסיס מודיעין כמה זמן ייקח לו להתאושש ולשקם את היכולות שנגרעו. כל אלו אמורות לסכם האם הארגון מוחלש, מורתע, שמר על כוחו או התעצם.
המקרים של איראן ב"עם כלביא", חיזבאללה בסבב הנוכחי וכמובן חמאס טרם 7 באוקטובר מצביעים על כשל וקושי מתמשך של קהיליית המודיעין הישראלית לאמוד את מצב כשירות האויב לאחר סבב לחימה, הן מבחינת כוונות, קרי-הרתעתו מהצטרפות לסבב אלימות נוסף והשפעה על תהליך קבלת ההחלטות של הנהגתו, והן מבחינת יכולות, כושר השיקום של ייצור הטילים, האמל"ח וההתעצמות הצבאית.
לאור הפער המתמשך שנחשף במבצע "שאגת הארי" בזירות הלבנונית והאיראנית, על קהיליית המודיעין לייחד צוותי תחקיר ולמידה שיתמודדו עם אבחון הסיבות לכשל המתמשך, למערכת התפיסות השגויות ואז לפתח מנגנוני הערכה צנועים ומדויקים יותר, שלא לומר פסימיים, תרחישים שייטו "לחומרא", לא "לקולא".
עדיף להיות מוכנים מדי, עירניים מדי, ופסימיים מדי מול הצפוי להתרחש, מאשר לצייר תמונה לא מדויקת שמסיימת סבבים בהערכות אופטימיות ואולי נמהרות על "הסרת" איומים ו"החלשת והרתעת" ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה.
שירה ברביבאי-שחםצילום: אינאס אבו סיף.תופעת האופטימיות הלא-זהירה מוכיחה כי גם לאחר שצה"ל וגופי הביטחון תחקרו את עצמם, אין מנוס מוועדת חקירה חוץ מערכתית שתתחקר בניקיון כפיים ומקצועיות את הכשלים ובעיות העומק המערכתיות, ותביא להמלצות מעמיקות בדבר מתודולוגיות, מבנים ארגוניים ורפורמות נדרשות הן במערכת הביטחון והן ברמת ההערכה הלאומית של ישראל.
שירה ברביבאי-שחם, מפקדת לשעבר במערכת הביטחון, חוקרת ביטחון לאומי ומגדר, חברת פורום "דבורה" ומגישת "מודקאסט" - פודקאסט בנושאי מודיעין
