יש בגדוד לוחמים מעולים, אני לא רואה בגדוד הזה פלנגות", אמר אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס. נכון, לא פלנגות, אבל גם לא גדוד רגיל.
האירוע החמור בגדוד "נצח יהודה", שסופו במוות של הפלסטיני בן ה-80 עאמר אסעד, הוא קריאת השכמה שמחייבת לבחון את המשך דרכו של הגדוד במתכונת הנוכחית. כזו שתהיה טובה יותר לגדוד, לצבא ולחברה, וזאת מבלי לפגוע בפרויקט גיוס החרדים לצבא.
ראשיתו של הגדוד החרדי בשנת 1999 כפלוגה בגדוד 903 של הנח"ל. בהמשך הפך לגדוד עצמאי, עד שהוכפף לחטיבת כפיר שמתמקדת בפעילות בשטחים. לגדוד הזה מספר מאפיינים חריגים – הוא נמצא תחת פיקוח רבנים, מאפשר שירות צבאי לצד שיעורי תורה, מספר כשרויות וכמובן, בגדוד לא משרתות כלל נשים.
עם התנאים האלו הצבא למד איכשהו להסתדר בכדי להתאים עצמו לרעיון החברתי החשוב שבשילוב חרדים בצבא. אבל הסיפור האמיתי כאן הוא לא התשתיות בבסיסים – אלא החומר האנושי שמגיע אליו.
אחד ממפקדי הגדוד לשעבר סיפר אתמול שמדובר באתגר הפיקודי המורכב ביותר שהתמודד איתו לאורך כל שירותו. חיילים שנפלטו מהחברה החרדית, נוער שוליים שבמקום להיות אבודים בכיכר החתולות בירושלים – מצאו עצמם בטירונות בחום הכבד של צפון בקעת הירדן ונדרשו למשמעת צבאית.
אותו מג"ד מוסיף ומספר איך פגש טירונים שהגיעו עם מכנסי גטקס לאימון כושר, כי לא היו להם מעולם בגדי ספורט, שלא לדבר על נעלי ריצה. "חלקם ראו דברים איומים בבתים, הייתי שומע את הסיפורים שלהם והיה בא לי לבכות", סיפר, "אתה יודע כמה זמן לקח לי לבנות אמון איתם? זה חומר אנושי שאין בשום גדוד אחר בצבא".
גם בדרג הפיקוד המצב לא שונה – מפקד הפלוגה שהודח אמור לצאת בעוד חודש לקורס של השלמת 12 שנות לימוד. חבריו המ"פים המקבילים יוצאים בתקופה הזו ללימודי תואר ראשון.
הצעירים האלו מתגייסים למסגרת גדודית גדולה. תחת מפקד הגדוד, קצין בדרגת סגן-אלוף, נמצאים לפחות 500 ולפעמים אפילו 600 חיילים. האתגר גדל כאשר ממש באמצע שרשרת הפיקוד נמצאים גם רבני העמותה וגם עסקניה.
הרמטכ"ל על מות הפלסטיני בן ה-80: "האופן שבו הושאר בשטח - חמור ולא ערכי."
(צילום: דובר צה"ל)
האתגר הוא לא רק לפקד, אלא גם "מיהו באמת המפקד" – האם המפקד הצבאי יכול לבטל או לקצר שיעור תורה, ומה קורה כשלוחצים עליו מהעמותה בקבלת החלטות פיקודיות. "לייצר משמעת בעולם כזה שמערב חיילים שנפלטו מהחברה החרדית, רבנים, כסף ואינטרסים זה אתגר פיקודי מורכב", אומר המג"ד לשעבר.
אבל זה לא הכול. כל הגדודים בחטיבת כפיר מבצעים תעסוקה מבצעית של ארבעה חודשים (ולא רק באיו"ש), וארבעה חודשי אימון. גדוד "נצח יהודה" מבצע תעסוקה רק בשטחים, במשך חצי שנה ברציפות ורק חודש של אימון. מפקד האוגדה שלהם, תא"ל אבי רוזנפלד, מדגיש שמבחינה מבצעית מדובר בגדוד טוב, עם רמת לחימה גבוהה, סדר וארגון, בדומה לגדודים אחרים בצה"ל.
הסיבה שהגדוד לא עובר בין גזרות בדומה לגדודים אחרים, היא התשתיות הנדרשות למסגרת הייחודית, והשירות ללא נשים. אתמול הודה אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס שההחלטה להשאיר את הגדוד באותה גזרה הייתה טעות, והם מתכוונים להוציא אותם מרמאללה. על זה היה צריך לחשוב הרבה קודם לכן ולא כעת. רענון הגדוד היה יכול לגוון את שירותם השוחק גם ככה של הלוחמים.
כל זה כמובן לא מנקה את החיילים, מפקד המחלקה ומפקד הפלוגה מאחריותם לאירוע – אבל מלמד עד כמה הדרגים הבכירים בצה"ל נושאים גם באחריות. הרמטכ"ל אביב כוכבי גינה את המעשים ואמר כי "האופן שבו השאירו את האדם בשטח הוא חמור ולא ערכי. אין סתירה בין משימתיות לבין שמירה על ערכי צה"ל", והוסיף כי יש לחיילי ולמפקדי צה"ל את הכלים להתמודד עם המורכבות.
לא בטוח שזה המצב ב"נצח יהודה" בגודלו ובמתכונתו הנוכחי. מאחר שגיוס החרדים לצבא הוא פרויקט לאומי ולא צבאי, הפתרון המתבקש הוא פירוק הגדוד והעברת הפלוגות לחטיבות החי"ר השונות. בדיוק כפי שנעשה עם פלוגת ח"ץ שהשתלבה בחטיבת הצנחנים ופלוגת תומר בחטיבת גבעתי.
כשהחליט מח"ט גבעתי דאז עופר וינטר להקים פלוגה חרדית בתוך החטיבה הגדולה, הוא הבין שזה הדבר הנכון גם לחיילים, גם למפקדים, וגם לפרויקט החברתי. גדוד הומוגני לא מאפשר שילוב אמיתי עם החברה הישראלית בעוד פלוגה בתוך גדוד רגיל כן.
מהנתונים שאנחנו רואים היום, המוטיבציה לשירות בשתי הפלוגות החרדיות גבוהה ועל כן, אין מה לחשוש משכפול פרויקט הפלוגות בחטיבות נוספות כמו גולני ונח"ל. זה יעזור לחיילים, למפקדים, לצבא ולחברה.
